את מציגה מיינדסט לא נכון, כשמישהו מציב לעצמו מטרות בצורה שמובילה לצמיחה הוא מציב אותם באופן שהתוצאה תלויה בו בלבד.כמובן שזה תלוי בסוג הפעילות, אבל אולי באופן כללי אפשר לומר שבדרך כלל מה שרודפים אחריו בורח.
ניקח לדוגמא מתעמלת שמאוד מאוד רוצה להשיג מדליה, מבחינתה זה הכל או כלום.
נגיד שמתעמלות ממוצעות, בדרך כלל, כדי להיות מוכנות לאולימפיאדיה צריכות להתאמן 8 שעות ביום, 6 ימים בשבוע.
אבל אותה מתעמלת שמאוד רוצה את המדליה לוקחת את זה רחוק מדי ומתאמנת 12 שעות ביום, כל יום כי היא מאמינה שזה יגביר את הסיכויים שלה להשיג את המדליה.
מה שקורה בסופו של דבר זה שהיא מחבלת לעצמה בסיכויים לזכות במדליה. היא התאמנה קשה מדי, לא נתנה לגוף שלה מספיק זמן להתאושש בין אימון לאימון ושחקה את עצמה מבחינה פיזית ונפשית. היא הגיע לאולימפיאדה לא מוכנה מספיק על אף שהיא מאוד מאוד רצתה את המדליה, אולי יותר מכל אחת אחרת.
יש מתמודדת אחרת כמוה, שכן רצתה את המדליה מאוד אבל התאמנה במידה המספקת מבלי לשחוק את עצמה. היא מבינה שהיא רוצה את המדליה וחשוב לה לזכות בה אבל היא גם מבינה שהבריאות הפיזית והנפשית שלה חשובים לה לא פחות מהזכייה במדליה. למתמודדת כזאת יש יותר סיכוי לזכות במדליה.
אף ספורטאי לא יודע שהוא יהיה מקום ראשון , הוא רק יודע הוא יכול לנסות לעשות את הכי טוב שלו.
להתאמן מעל היכולות של הגוף שלך זה בדיוק לא לעשות את הכי טוב שלך כי זה מוביל לפציעות.
"I can accept failure, everyone fails at something. But I can't accept not trying."
"I've missed more than 9,000 shots in my career. I've lost almost 300 games. 26 times, I've been trusted to take the game winning shot and missed. I've failed over and over and over again in my life. And that is why I succeed."