שלום לכולם,
אני נמצא כרגע בצומת דרכים גדולה בחיי. אשמח לקבל את נקודת מבטכם לסיטואציה בה אני נמצא.
אני בן 24, בעל שאיפות גדולות להצלחה מימוש עצמי.
לאחר שחרורי מהצבא, עשיתי 3 פעמים פסיכומטרי בשביל להתקבל להנדסת תעשיה וניהול בבן גוריון ואכן התקבלתי. זה היה החלום שלי. ללמוד הנדסת תעשיה וניהול בבן גוריון.
בו זמנית התחלתי לעבוד בחברה לייעוץ עסקי בטלמטינג - קבעתי פגישות מכירה של ייעוץ עסקי למנהלת פיתוח עסקי של החברה , שהא הייתה נפגשת עם בעלי עסקים של מחזור שנתי 10Mּּ+.
לאחר כמה חודשים, בלטתי מאוד והיא נכנסה לחופשת לידה ומצאתי את עצמי בגיל 22 לאחר הסמכה של כמה חודשים נפגש עם בעלי עסקים ומדבר איתם על הבעיות שלהם בעסק. תפקיד כלל כמובן רכב צמוד משכורת וכו'.
אחרי שנה וחצי מאוד מאתגרות ומעניינות, טסתי לחצי שנה לדרום אמריקה, ניסיתי לעבוד בארצות הברית כמנעולן (אחרי 4 ימים הבנתי וחישבתי את המספרים והבנתי שזה פשוט לא שווה עבורי ואז חזרתי ארצה).
לפני שהתחלתי את לימודי השנה התלבטתי - האם לעבור לבאר שבע, ללימודים קשים ומפרכים(שלאו דווקא מצדיקים את עצמם בתור מהנדס תעשייה וניהול) , להוציא 50K בשנה בלי לחסוך שקל אך לצאת עם חוויה סטודניאלית ולצאת עם ה"חזה בחוץ" שאני בוגר אונ' בן גוריון. או האם נכון עבורי לעשות לימודי ערב במכללה קרובה לבית, להמשיך לגור אצל ההורים ולעבוד במשרה מלאה וכך במהלך ה4 שנים לחסוך כסף, להתקדם בתפקיד ניהוליים ולצבור ניסיון. אם לא יהיו בלתמים, מהוצאה צפויה של 50K שנתי בבן גוריון אני צפוי לחסוך 60K בשנה, משמע ב4 שנים זה להיות בפלוס של 250K ולא במינוס של 200K ( החלטה של כמעט חצי מיליון שקל...)
בחרתי במסלול של לימודי ערב בHIT שזה אומר פעמיים בשבוע מ16:00 עד 22:00, פעם בשבוע בימי שישי ולומד בסמסטר קיץ - אין חופש בכלל וחזרה לעבוד בחברה לייעוץ עסקי בתור מנהל שיווק (כרגע לומד על כולם עולם השיווק הדיגטלי - סושיאל, גוגל אדס, גוגל אנליטקס, ניהול תקציב נכון, בניית שיתופי פעולה וכו' וכו', אין כמעט דבר בשיווק שלא עובר דרכי בחברה של הייעוץ עסקי ובחברת בת שלה - ייצור בריכות יוקרה).
בתפקיד עצמו אני מקבל המון קרדיט מהמנכל שלי(אותו הכרתי בכדורסל עוד לפני 5 שנים ומאז הקשר שלנו התחזק מאוד), הוא רואה בי כשותף לכל דבר ואני מאמין שיגיע היום שאני והוא נהיה שותפים בעסק מסוים. בינתיים הוא משקיע בי המון - פעמיים בשבוע לפחות אני נפגש עם ספקים חיצוניים שילמדו אותי על כל העולם השיווק, לא בודק מתי אני מגיע ומתי אני הולך ומאפשר לי גמישות מלאה עם רכב צמוד, דלקן וקרן השתלמות.
בחודש חודשיים האחרונים לא פוסקות בי המחשבות שאולי רצתי מהר מדי אל עבר הקריירה. שאני לא באמת חווה את החוויה הסטודנטיאלית אותה רציתי לחוות. שאני לומד במכללה שהיא עם נתוני קבלה נמוכים ועם זה גם מגיע איכות אנשים ירודה(לא רוצה להכליל כמובן). שהלימודים ברמה יחסית נמוכה. שאני צריך לצאת מהבית של ההורים ולחוות עוד את הנעורים. שאין לי פנאי או מקום ואפשרות להכיר בת זוג איכותית.
מצד שני, אם אני מחליט לוותר על "ההזדמנות" שקיבלתי ועובר ללמוד את אותו תואר בבן גוריון, אני צריך להתחיל את הלימודים מחדש(עכשיו אני בסמסטר ב' שנה א'), לצאת מנקודת הנחה שאעבור לימודים מאוד מפרכים וציונים נמוכים(מה שבHIT לא קורה, המבחנים לא ברמה גבוהה כמו בב"ש) וכנראה שבתום ה4 שנים אצא לאותה משכורת שאני נמצא בה עכשיו.
החשש האמיתי שלי שעוד 10 שנים אתחרט על זה שפספסתי את החוויה של ב"ש. שיכולתי להכיר שם את אשתי לעתיד. שיכולתי לחוות חוויות שלא אוכל לחוות. מצד שני אני יודע שאם אעשה את הצעד ואעבור, אתמרמר על זה שאני תקוע במקום ולא עובד וחוסך כסף (אני עובד מגיל 13 בכל רגע בחיים שלי חוץ מדרום אמריקה).
מה דעתכם? הייתם עושים אחורה פנה בשביל החוויה או הולכים עם "החלום"(שאני לא יודע עד כמה זה כבר חלום..) ומקדם את הקריירה שלי?
תודה רבה מראש לעונים
*אוסיף ואומר שגם לגבי התואר עצמו אני לא סגור ב100%. תמיד עלתה בי המחשבה על ראיית חשבון או על עריכת דין אבל עם אף אחד מהמקצועות לא הייתי מספיק שלם בשביל לבחור ולכן בחרתי בהנדסת תעשייה וניהול. הקורסי הנדסה לא מעניינים אותי בשיט אבל אני מודע לזה שהטייטל של מהנדס גדול משמעותית מטייטל של BA במנהל עסקים. בנוסף חסכתי במהלך השנים ויש לי הון עצמי של כמעט 300K(אני מגיל 13 מתמיד על זה שאכניס יותר ממה שאני מוציא), אני משקיע את כספי בקרנות השתלמות(שלי ושל אבי) ותיק מסחר עצמאי. אמי אמרה שתתמוך בי ב2500 שקל בחודש אם אחליט לעבור.
אני נמצא כרגע בצומת דרכים גדולה בחיי. אשמח לקבל את נקודת מבטכם לסיטואציה בה אני נמצא.
אני בן 24, בעל שאיפות גדולות להצלחה מימוש עצמי.
לאחר שחרורי מהצבא, עשיתי 3 פעמים פסיכומטרי בשביל להתקבל להנדסת תעשיה וניהול בבן גוריון ואכן התקבלתי. זה היה החלום שלי. ללמוד הנדסת תעשיה וניהול בבן גוריון.
בו זמנית התחלתי לעבוד בחברה לייעוץ עסקי בטלמטינג - קבעתי פגישות מכירה של ייעוץ עסקי למנהלת פיתוח עסקי של החברה , שהא הייתה נפגשת עם בעלי עסקים של מחזור שנתי 10Mּּ+.
לאחר כמה חודשים, בלטתי מאוד והיא נכנסה לחופשת לידה ומצאתי את עצמי בגיל 22 לאחר הסמכה של כמה חודשים נפגש עם בעלי עסקים ומדבר איתם על הבעיות שלהם בעסק. תפקיד כלל כמובן רכב צמוד משכורת וכו'.
אחרי שנה וחצי מאוד מאתגרות ומעניינות, טסתי לחצי שנה לדרום אמריקה, ניסיתי לעבוד בארצות הברית כמנעולן (אחרי 4 ימים הבנתי וחישבתי את המספרים והבנתי שזה פשוט לא שווה עבורי ואז חזרתי ארצה).
לפני שהתחלתי את לימודי השנה התלבטתי - האם לעבור לבאר שבע, ללימודים קשים ומפרכים(שלאו דווקא מצדיקים את עצמם בתור מהנדס תעשייה וניהול) , להוציא 50K בשנה בלי לחסוך שקל אך לצאת עם חוויה סטודניאלית ולצאת עם ה"חזה בחוץ" שאני בוגר אונ' בן גוריון. או האם נכון עבורי לעשות לימודי ערב במכללה קרובה לבית, להמשיך לגור אצל ההורים ולעבוד במשרה מלאה וכך במהלך ה4 שנים לחסוך כסף, להתקדם בתפקיד ניהוליים ולצבור ניסיון. אם לא יהיו בלתמים, מהוצאה צפויה של 50K שנתי בבן גוריון אני צפוי לחסוך 60K בשנה, משמע ב4 שנים זה להיות בפלוס של 250K ולא במינוס של 200K ( החלטה של כמעט חצי מיליון שקל...)
בחרתי במסלול של לימודי ערב בHIT שזה אומר פעמיים בשבוע מ16:00 עד 22:00, פעם בשבוע בימי שישי ולומד בסמסטר קיץ - אין חופש בכלל וחזרה לעבוד בחברה לייעוץ עסקי בתור מנהל שיווק (כרגע לומד על כולם עולם השיווק הדיגטלי - סושיאל, גוגל אדס, גוגל אנליטקס, ניהול תקציב נכון, בניית שיתופי פעולה וכו' וכו', אין כמעט דבר בשיווק שלא עובר דרכי בחברה של הייעוץ עסקי ובחברת בת שלה - ייצור בריכות יוקרה).
בתפקיד עצמו אני מקבל המון קרדיט מהמנכל שלי(אותו הכרתי בכדורסל עוד לפני 5 שנים ומאז הקשר שלנו התחזק מאוד), הוא רואה בי כשותף לכל דבר ואני מאמין שיגיע היום שאני והוא נהיה שותפים בעסק מסוים. בינתיים הוא משקיע בי המון - פעמיים בשבוע לפחות אני נפגש עם ספקים חיצוניים שילמדו אותי על כל העולם השיווק, לא בודק מתי אני מגיע ומתי אני הולך ומאפשר לי גמישות מלאה עם רכב צמוד, דלקן וקרן השתלמות.
בחודש חודשיים האחרונים לא פוסקות בי המחשבות שאולי רצתי מהר מדי אל עבר הקריירה. שאני לא באמת חווה את החוויה הסטודנטיאלית אותה רציתי לחוות. שאני לומד במכללה שהיא עם נתוני קבלה נמוכים ועם זה גם מגיע איכות אנשים ירודה(לא רוצה להכליל כמובן). שהלימודים ברמה יחסית נמוכה. שאני צריך לצאת מהבית של ההורים ולחוות עוד את הנעורים. שאין לי פנאי או מקום ואפשרות להכיר בת זוג איכותית.
מצד שני, אם אני מחליט לוותר על "ההזדמנות" שקיבלתי ועובר ללמוד את אותו תואר בבן גוריון, אני צריך להתחיל את הלימודים מחדש(עכשיו אני בסמסטר ב' שנה א'), לצאת מנקודת הנחה שאעבור לימודים מאוד מפרכים וציונים נמוכים(מה שבHIT לא קורה, המבחנים לא ברמה גבוהה כמו בב"ש) וכנראה שבתום ה4 שנים אצא לאותה משכורת שאני נמצא בה עכשיו.
החשש האמיתי שלי שעוד 10 שנים אתחרט על זה שפספסתי את החוויה של ב"ש. שיכולתי להכיר שם את אשתי לעתיד. שיכולתי לחוות חוויות שלא אוכל לחוות. מצד שני אני יודע שאם אעשה את הצעד ואעבור, אתמרמר על זה שאני תקוע במקום ולא עובד וחוסך כסף (אני עובד מגיל 13 בכל רגע בחיים שלי חוץ מדרום אמריקה).
מה דעתכם? הייתם עושים אחורה פנה בשביל החוויה או הולכים עם "החלום"(שאני לא יודע עד כמה זה כבר חלום..) ומקדם את הקריירה שלי?
תודה רבה מראש לעונים
*אוסיף ואומר שגם לגבי התואר עצמו אני לא סגור ב100%. תמיד עלתה בי המחשבה על ראיית חשבון או על עריכת דין אבל עם אף אחד מהמקצועות לא הייתי מספיק שלם בשביל לבחור ולכן בחרתי בהנדסת תעשייה וניהול. הקורסי הנדסה לא מעניינים אותי בשיט אבל אני מודע לזה שהטייטל של מהנדס גדול משמעותית מטייטל של BA במנהל עסקים. בנוסף חסכתי במהלך השנים ויש לי הון עצמי של כמעט 300K(אני מגיל 13 מתמיד על זה שאכניס יותר ממה שאני מוציא), אני משקיע את כספי בקרנות השתלמות(שלי ושל אבי) ותיק מסחר עצמאי. אמי אמרה שתתמוך בי ב2500 שקל בחודש אם אחליט לעבור.
בהצלחה!
