קראתי ספר על מודל שנקרא Spiral dynamics, או
מודל הספירלות.
קראתי אותו חלקית ולא הצלחתי לסיים אותו כי הוא באנגלית והתקשתי, אבל למזלי יש אינטרנט ויש סרטונים בנושא
בעברית.
הוקסמתי מהמודל הזה מאוד כי
מזמן לא נחשפתי לדבר שפתח לי את הראש כל כך (במובן הטוב) ועזר לי להבין את החברה האנושית טוב יותר.
המודל הזה מתאר את התפתחות התודעה האנושית. כמו שהגוף הפיזי שלנו עובר תהליך של אבולוציה, ככה גם התודעה עוברת אבולוציה משלה. המודל מבוסס על מחקר מדעי של 20 או 30 שנה. הוא מודל מורכב והוא נחשב למודל מדויק יחסית.
לכל רמת מודעות, לפי המודל, יש עולם ערכים משלה.
יש כ-8 רמות מודעות (עד כמה שידוע לפי המודל, אולי בעתיד נגלה יותר). הרמה הראשונה היא רמת המודעות הנמוכה ביותר (רמת מודעות של תינוקות, של חלק מבעלי החיים הפשוטים, של אנשים עם פיגור שכלי, אנשים בקומה, אנשים עם אלצהיימר) משם זה מטפס עד לרמת המודעות האחרונה (שידועה עד כה לפי המודל) שמאפיינת אנשים שהגיעו לרמות מאוד גבוהות ומורכבות של בינה והבנה של העולם והחיים (כמו למשל אלן ווטס, אושו, יאנג, אקהרט טולה, ישו, בודהה)
אין רמת מודעות טובה או רעה, כל רמת מודעות קריטית וחשובה. כשעולים במדרגות כל מדרגה חשובה. אך, הן מאוד שונות זו מזו.
יש מגוון רמות מודעות שקיימות בכדור הארץ, זה תלוי באינדיווידואל, במשפחה שגידלה אותו, באיזור שממנו בא, במדינה, בחברה, ברמת הגישה למשאבים, למידע וכו.
כרגע החברה המערבית (ארה"ב, חלק ממדינות אירופה ודומיהן כמו ישראל ודרום קוריאה למשל) נמצאת ברובה בשלב שמכונה "השלב הכתום" שזה השלב שעולם הערכים שלו מתמקד בדברים כמו הישגים חומריים, אגו, תדמית, לוגיקה, סטטוס, רציונליות, מיתוג, קפיטליזם, צרכנות, מדע, תחרותיות.
אחרי שהעולם המערבי ימצה את השלב הכתום ואת עולם הערכים שלו, כאשר יראה שחומר אינו מוביל לאושר כפי שהובטח, והלוגיקה היא מוגבלת וגם היא מובילה למבוי סתום עם פרדוקסים רבים, החברה תנוע לשלב שנקרא "השלב הירוק" שזה שלב שהולך יותר לכיוון יותר פתיחות, רוחניות, צדק חברתי, דאגה לחלשים, רווחה, דאגה לבעלי חיים, יותר גמישות מגדרית, קבלת האחר, אכפתיות בנושאי שוויון אקלים וסביבה, מינימליזם.
במקומות מסוימים השלב הירוק יותר מפותח יותר בחלק מהאנשים כמו למשל בתל אביב (אחוז הטבעונים הגבוה, מצעדי הגאווה, פעילי אקלים וסביבה) או במדינות מסוימות כמו הולנד, קנדה, שוויץ.
אני מוצאת שהמודל שאני משתפת מאוד אקטואלי לפה והוא מחזק דברים אחרים שכתבתי.
כרגע לאנושות יש שני אפשרויות:
האפשרות הראשונה היא ללכת עם הראש בקיר, להמשיך עם הצריכה כרגיל, להתנהג כאילו שאין משבר אקלים, להתנהג כאילו שאין למה שאנחנו צורכים השפעה על בני אדם אחרים, בעלי חיים והטבע, להתנהג בצורה מנוכרת ותחרותית כאילו שאנחנו נפרדים זה מזה וכל אחד לעצמו, להתנהג כאילו שהאדם הוא במרכז והחיה הכי חשובה בטבע, להזניח את הצד הנפשי רוחני שלנו וכתוצאה מכך לפתח הפרעות נפשיות שמזיקות לנו ולאחרים בקרבנו, להמשיך להתרבות בלי אבחנה ולהגדיל את הצפיפות, לזהם כל חלקה בכדור הארץ (חוץ מהבית שלנו כמובן), לפתח נשקים קטלניים ולהתערב בטבע (שלא פראייר ויודע להחזיר באסונות, בנגיפים ומחלות) עד שכל זה בסופו של דבר יביא להכחדה. (זה יכול לקרות בעוד שנה או 10 שנים אבל זה יקרה בוודאות כל עוד בני אדם ימשיכו ככה).
האפשרות השנייה היא לעצור, להאט את הצריכה, להבין שאנחנו מערכת אחת שבה אחד משפיע על השני, לשקם נזקים שיצרנו, לעבור לאנרגיות מתחדשות וידידותיות לסביבה, לעבור לסגנון אכילה ידידותי יותר לסביבה כמו טבעונות וצמחונות, לפתח יותר צניעות, להבין שכולנו בעלי ערך מעצם קיומנו ואנחנו לא צריכים להוכיח זאת ע"י צבירת ידע, סטטוס ונכסים, לפזר את ההון בצורה שוויונית יותר, להתאים את החברה לאנשים שהם לא רק גברים לבנים ממעמד הביניים פלוס אלא גם לנשים, ילדים, זקנים, אנשים עם מוגבליות, טרנסים, לפתח את מערכת בריאות הנפש, לשנות את מערכת החינוך והערכים שלה, לעזור למדינות מתפתחות אבל באמת ולא רק בשביל יחסי ציבור או מטרות פוליטיות, להעריך שוב מקצועות הומאניים, ליצור מערכת בריאות יותר הוליסטית שמשלבת רפואה קונבציונאלית עם רפואה אלטרנטיבית, להפוך אותם ליותר נגישים, לתת יותר הזדמנויות לאלה שהחברה מדכאת אותם, לפתח את הרווחה, ליצור כלכלה שהיא מעגלית, ליצור חיי קהילה, להשקיע יותר בקשרים בין בני אדם, להתערב כמה שפחות בטבע, למצוא איזון עם הטבע, חיבור מחודש לטבע.
זה יקרה? אני לא יודעת. אני מקווה שאני אזכה בחיי לראות את השינוי הזה בהתפתחות רמת המודעות של העולם המערבי והמעבר לעבר השלב הירוק. הוא קורה עכשיו בהדרגה אבל האם הוא יקרה מהר מספיק כדי להציל אותנו ואת הכוכב הזה מעצמנו?
אני יודעת שאנשים אוהבים להגדיר את עצמם ואחרים, נו כי, ככה אנחנו. רובנו לא מספיק חרוצים כדי לראות את עצמינו והאחר מעבר להגדרות צרות שאנחנו יוצרים במוחינו.
היכולת שלנו להגדיר דברים גם מועילה לנו וגם הורסת לנו, החכמה לדעתי היא להבין מתי זה עוזר ומתי לא. מתי זה משרת אותנו ומתי לא.
יש ציטוט מעניין של אלן ווטס שאני רוצה לשתף בנושא ההגדרה העצמית:
"לנסות להגדיר את עצמך זה קצת כמו לנסות לנשוך לעצמך את השיניים."
