חשבתי על זה למען האמת. חברים הציעו לי שאולי כדאי לי אז ללכת לעבוד במשהו כמו חברת אלגו-טריידינג (תוכנות שסוחרות אוטונומית) שזה דווקא כן נשמע מעניין.
אני עובד בחברה די מדהימה שעוסקת בטכנולוגיה פיננסית. כשתתחיל ראיונות עבודה, אם יעניין אותך, דבר איתי.
ולגבי זה שאתה לא מתעניין בתחום... לפני הצבא אהבת לתכנת? או שאם לא תכנתת, אהבת את זה בתחילת השירות?
כי אישית עברתי משהו שלדעתי מזכיר מאוד את מה שאתה עובר.
לפני צבא אהבתי מאוד קוד, וטכנולוגיה בכללי. הייתי מתעניין, קורא הרבה על טכנולוגיה בשעות הפנאי, זה היה תחום עניין מאוד מרכזי בשבילי.
בצבא בהתחלה זה גם היה ככה. נהניתי מהאתגר, מהחידות, מתחושת הניצחון של להביס באג מעצבן או שפיצ'ר חדש שלך עובד חלק.
לאורך השירות זה די נעלם. ירדה לי המוטיבציה, הפסקתי ללמוד דברים חדשים, הייתי מתוסכל מאוד כשדברים לא הלכו ממש חלק פשוט כי לא היה לי כוח לזה בכלל. הייתי בטוח שפשוט הפסקתי להתעניין בתחום (אני גם לומד ביולוגיה בכלל). גם אני הייתי מאוד מבואס מזה שאני אצטרך להתעסק בטכנולוגיה עד שאצליח להגיע לעצמאות כלכלית.
באזרחות גיליתי משהו די מדהים. הבעיה לא הייתה הטכנולוגיה, ולא הקוד. הבעיה הייתה צה"ל, שינק ממני כל טיפה של שמחת חיים שהייתה בי עם בירוקרטיה בלתי פוסקת, חוקים מטופשים והמערכת הצבאית בכללותה שהיא מסואבת ומטורפת לחלוטין ולא באמת מתפקדת. שנאתי את המפקדים ששיקרו לי בפרצוף יותר פעמים משיכולתי לספור, שנאתי את התחושה הזו שאני כלוא במקום שאני לא יכול להשתחרר ממנו, שנאתי את המקום שאני נמצא בו.
ברגע שזה לא היה המצב, ברגע שהתחלתי לעבוד במקום שאשכרה העריך אותי ואת העבודה שלי - דבר מדהים קרה. חזרתי לאהוב את מה שאני עושה. חזרתי להתעניין, חזרתי לתת אקסטרה, חזרתי לשמוח כשיש באגים מוזרים וכשאני צריך ללמוד מעבר כדי להצליח עם משימה שנתנו לי. טכנולוגיה הפסיקה להיות הדברים שמכריחים אותי לעשות בכפיה, וחזרה להיות משהו שאני עושה כי הוא מדהים ומעניין ונותן לי תחושת הישג שקשה למצוא במקום אחר.
פתאום לא בוער לי במיוחד להגיע לעצמאות כלכלית, ואני רואה את עצמי ממשיך לעבוד לא מעט זמן (למרות שאני עדיין חוסך באגרסיביות).

אז אם אי פעם אהבת לתכנת, יכול להיות שהמצב הרבה יותר טוב ממה שאתה חושב. יש מצב שהבעיה היא לא הטכנולוגיה, היא רק המקום שאתה נמצא בו.
משנה מקום, משנה מזל.
ועל כל פנים, בהצלחה בעתיד!