פוסט מוטיבציה: הרגלים ומשמעת

[Couch Potato]

@Bebonitus @עצמאית
תודה על התגובות, העניין הוא שאני למדתי להשתמש בדיוק בטכניקות האלו ואפילו תירגלתי את זה. הבעיה עמוקה יותר וקשורה לרצון לזכור את השם.
כשאני שומע על דמות היסטורית או על בן אדם שהוא באמת ממש מעניין אותי (רמז: זה בדר"כ לא זמרים למשל, שאני מתעניין בקול שלהם ולא בשם שלהם) אני זוכר את השמות שלהם (המלאים, גם אם הם ארוכים ובניב זר. אני אפילו זוכר את השמות התקניים אם יש טעות נפוצה בהגייה של השמות), וכל זה גם מבלי לנסות להשתמש בשום טכניקה.
הבעיה שלי נוגעת לכל שאר השמות, ולדעתי נובעת מכך שאני מאמין שלשמות בפני עצמם אין שום משמעות. אז כן, אני מבין שלשמות יש משמעות כאשר אני משתמש בהם, אבל אני לא מצליח לשכנע את עצמי בזה באמת משום מה.

זה שיעשע אנשים למשל לראות אותי מתחיל עם בחורה ולראות איך אני מתמודד עם זה ששתי שניות אחרי שהציגה את עצמה אני שם לב שלא קלטתי את השם שלה. נהייתי אומן בלהסתדר עם הסימפטומים של הבעיה, אבל אני עדיין לא טוב בטיפול בבעיה עצמה.

אז תגיד שאתה בודהיסטי

@DiverGirl - אחד הגדולים ללא ספק

 

[עצמאית]

הי @Odysseus
מסכימה איתך שקיימת רמה תת קרקעית שמכתיבה תפקודים מסויימים....
עם זאת, סליחה על ההתעקשות, אבל מבחינת זכירת מיידע יש הבדל מבחינת סוג המיידע של שמות היסטוריים לבין שמות בהם נפגשים בחיי היום. אני ממש מתאפקת לא לנאום לכן אציין רק שבשטח רואים אנשים כמוך, או הפוכים (שמצליחים לזכור שמות של אנשים סביבם, אך מתקשים עם שמות היסטוריים).
הגבתי לעניין רק כי אמרת שזה מפריע לך. לרוב האנשים זה ממש לא משנה...

 

[Gazorpazorp]

עוד דרך לזכור שמות היא לכתב את השם עם האצבע. כלומר לעשות את התנועה של הכתיבה של השם.
נשמע מוזר אבל עובד משום מה.

 

[Odysseus]

היי @עצמאית ,
ואני מודה לך על זה. אולי אפרט יותר על הבעיה.

הטכניקות שדיברת עליהן מוכרות לי מאוד גם מספר מצוין שקראתי על זיכרון לאחרונה. בדרך כלל כשאני רוצה לזכור שם של בן אדם אני משתמש בטכניקות האלו ואפילו יכול לעצור בדרך - אני משייך תכונות אישיות לשם וחוזר עליו פעם-פעמיים בשיחה, וזהו. אני זוכר אותו לטווח ארוך, ובדרך כלל יותר טוב משאר האנשים איתם אני נפגש.

הבעיה אחרת.
ברגע שאני פוגש בן אדם חדש, אם אני לא "בפוקוס" לזכירת שמות (בחיי שאין לי הסבר למה שאמרתי כרגע, אבל זה ככה), אני לא "אזכור" לזכור את השם שלו, לא משנה כמה מנטרות אמרתי לפני כן של "אני צריך לזכור את השמות של האנשים שאני פוגש כאן".
זה הוביל אותי להניח שזה סוג של הרגל - כשאני פוגש אדם חדש, בשלב ההצגה, אני מתרכז בדברים אחרים שאני מאמין שהם הכי חשובים, ולכן משמיט את כל שאר הדברים. אפשר לשנות את ההרגל הזה, אבל בשביל לעשות את זה צריך להיות מודע כל פעם בשלב ההצגה להרגל הזה, ולהשקיע כוח רצון בלשנות את המצב. ושוב, זה לא בלתי אפשרי, אבל משום מה זה לא הולך לי בקלות, וזה מאוד מוזר לי.

 

[Raven]

אם כבר פתחתם לדיון את נושא זכירת שמות, האם יש טכניקות לזכירת פרצופים?
שניה אחרי שאני רואה בנאדם אני לא זוכרת איך הוא נראה ולא אזהה אותו.
הרבה יותר מביך מלא לזכור שם.

 

[Odysseus]

אם כבר פתחתם לדיון את נושא זכירת שמות, האם יש טכניקות לזכירת פרצופים?
שניה אחרי שאני רואה בנאדם אני לא זוכרת איך הוא נראה ולא אזהה אותו.
הרבה יותר מביך מלא לזכור שם.

אחד מעניין זה לנסות לראות לאיזה חיה הוא דומה (כמובן שעדיף לא לחלוק איתו את המידע הזה). עובד מדהים.

אחר זה להתמקד בכמה פיצ'רים בולטים מאוד בפנים ולהלביש עליהם משהו. (סיפור, או תכונות אופי)

 

[עצמאית]

הי @Odysseus ,

מה שכתבת מאוד מעניין מבחינתי כי הוא מוסיף את מימד המוטיבציה על מימד הקשיים האובייקטיביים. אתה אומר ש:

היי @עצמאית ,
בדרך כלל כשאני רוצה לזכור שם של בן אדם אני משתמש בטכניקות האלו ואפילו יכול לעצור בדרך - אני משייך תכונות אישיות לשם וחוזר עליו פעם-פעמיים בשיחה, וזהו. אני זוכר אותו לטווח ארוך, ובדרך כלל יותר טוב משאר האנשים איתם אני נפגש.

הבעיה אחרת.
ברגע שאני פוגש בן אדם חדש, אם אני לא "בפוקוס" לזכירת שמות (בחיי שאין לי הסבר למה שאמרתי כרגע, אבל זה ככה), אני לא "אזכור" לזכור את השם שלו, לא משנה כמה מנטרות אמרתי לפני כן של "אני צריך לזכור את השמות של האנשים שאני פוגש כאן".

כלומר, זה לא קל לך, אבל אם אתה מתכונן, אתה מצליח. אני מבינה עכשיו יותר טוב למה אמרת שזה הרגל שאתה רוצה לשנות כי זו באמת כאילו פשוט עבודה על תרגול ומודעות.

למה ״כאילו״? כי מהאופן שאתה מציג את הדברים נדמה שאתה חושב שיש כאן איזה מניע סמוי... אני מאלה שתמיד אוהבים לחפש את המניע הסמוי (החברים שלי מתעצבנים ״לפעמים סיגר הוא רק סיגר״).

הי @Raven ,
אני לא ממש מתמצאת בקושי שאת מתארת כי קשור לתפיסה חזותית. יש על כך המון ספרות. ההקצנה של המצב נקראת פרוספואגנוסיה. יש על זה פרק בספר מאוד מעניין ששמו נקרא על שם התופעה: ״האיש שחשב שאשתו היא כובע״ (שלצערי אני כבר כמעט לא זוכרת ממנו כלום... נדמה לי על פגיעות ראש?).
השיטות שתיאר אודיסאוס נשמעות לי נהדרות. בעצם לחבר מידע חדש למידע קיים. או אולי לחבר מידע חזותי למידע מילולי.

השאלה אם זה בכלל מפריע לכם? לבעלי, למשל, יש קושי גם בזכירת שמות וגם בזכירת פרצופים. אם אני מלווה אותו אני מזכירה לו ואם הוא לבד בשטח פשוט יש קצת פדיחות.... לרוב סיפורים ששנינו צוחקים מהם...
המצחיק הוא שיש לו מין פנים גנריים כאלו, כך שהרבה פעמים אנשים שבעצם לא מכירים אותו חושבים שהוא נראה להם מוכר, מה שיוצר בלבולים (כי הוא כמובן חושב שכנראה אמור להכיר אותם...).
אצלי המצב הפוך. אני זאת שמזהה אנשים שכמובן בכלל כבר לא זוכרים אותי. אני בדרך כלל מעמידה פנים שגם אני לא מזהה כדי להמנע ממבוכות.

וסליחה @DiverGirl על הסטייה מנושא השרשור...

 

[Edward]

1. תרגול יוגה, לפחות פעמיים בשבוע.

2. ללכת לישון בעשר וחצי (ולא ב12 או 1).

 

[Yellow]

הנושא של ללכת לישון הוא סופר חשוב בעיניי.
אני צריכה גם להחזיר לעצמי את המסגרת במובן הזה.

 

[DiverGirl]

אני אישית מעדיפה לא ללכת בדרך הישירה ולאסור על עצמי לעשות משהו, או לצוות על עצמי לעשות משהו. יותר קל לעשות את זה בעקיפין.
1) וויתור על ארוחת ערב: אני פשוט אומרת לעצמי שאני אוכל את זה מחר בבוקר מי לא אוהב לדחות דברים למחר? עובד ב-80%-90% מהמקרים.
2) כל שאר הדברים, שמצריכים קצת יותר מאמץ מנטלי: מה שהרבה פעמים "מפיל" אותי זה הדיאלוג הפנימי: בא לי, לא בא לי, אבל אני חייבת, אבל יש לי לעשות את א' ב' ג' ואין לי זמן, וכו'. אז פשוט לסתום את הפה לדיאלוג הפנימי ולעשות. לוקח זמן לפתח את היכולת הזו, אבל ONCE הצלחת - זה מאפשר להניע כל הרגל.

מוטיבציה זה נחמד, אבל זה חלק מהדיאלוג הפנימי, גם אם בצורה של תמונות, או כל דבר אחר שלא קשור ל-DOING עצמו. פשוט לעצור את הקשקשת הזו, לקום ולעשות. המדיטציה איכשהו מאד עוזרת לפתח ולחזק את היכולת הזו .

לא מזמן שמעתי את אחת הרצאות המעולות של ALAN WATTS בנושא בודהיזם, והוא מדבר בדיוק על זה: ההחלטה (או הכוונה - תקראו לזה איך שתרצו) לעשות משהו והעשייה עצמה צריכים לקרות בו זמנית. קשה להסביר את זה במילים, פשוט צריך לחוות ולהבין איך זה עובד.

 

[DiverGirl]

הוספתי עוד סעיף לרשימת המכולת שלי:
- להפסיק לגלוש כל הזמן בטלפון הנייד. הגעתי למצב, שאני גולשת בכל מקום: תוך כדי האוכל, במיטה לפני השינה, באוטובוס, וכו', ופשוט החלטתי לפני כמה ימים שאני שמה לזה סוף. גלישה עניינית (בירור כתובת, שעות פתיחה של מוסד כלשהו, וכו') - זה כבר משהו אחר. התחלתי ליישם את הכלל הזה לפני כמה ימים, והגמילה הולכת הרבה יותר קל ממה שחששתי

 

[yossik]

אם כבר פתחתם לדיון את נושא זכירת שמות, האם יש טכניקות לזכירת פרצופים?
שניה אחרי שאני רואה בנאדם אני לא זוכרת איך הוא נראה ולא אזהה אותו.
הרבה יותר מביך מלא לזכור שם.

אצלי זה הפוך.
אני זוכר מראה אבל שוכך שמות (צלם מתחבר יותר לקטע הוויזואלי)

 

[טרטליה]

"מדיטציה. כל יום."
@DiverGirl -
איך מתחילים? כבר תקופה מתבודד, עוצם עיניים (עם או בלי מוזיקה) ומשתדל להודות.
איך לוקחים את זה הלאה?

 

[Raven]

"מדיטציה. כל יום."
@DiverGirl -
איך מתחילים? כבר תקופה מתבודד, עוצם עיניים (עם או בלי מוזיקה) ומשתדל להודות.
איך לוקחים את זה הלאה?

מחפשים טכניקה/ות שמתחברים אליה. יש אינספור גישות, כולל טכניקות גופניות כמו טאי צ׳י או יוגה.
אפשר לחפש דרך ספרים, מורים, פרסומי קורסים, קבוצות פייסבוק, חיפוש אקראי באיטרנט
(אפשר לקפוץ לקרוא בפורום מדיטציה בתפוז ולהתקל שם בגישות שונות).
החיפוש הוא חלק מהעניין. כשתמצא משהו שאתה מתחבר אליו, ה״הלאה״ יתרחש.

 

[DiverGirl]

@טרטליה
שולחת לך הודעה בפרטי.

 

[עצמאית]

גם אני כמוך @טרטליה,
לא ממש מצליחה להזיז את נושא המדיטציה, למרות שמאמינה בכך.
היה לי ספר שנעזרתי בו ואיבדתי (נדמה לי שקראו לו "להכיר במציאות, לדעת שלווה" - לא זוכרת של מי אבל גוגל בטח ידע...).
מאז קצת יצאתי מזה.
לזה באמת צריך משמעת עצמית כי קשה לי לשכנע את עצמי ללכת לחוג.
(גם חבל לי על הכסף...

 

[DiverGirl]

@עצמאית , אני הייתי בסדנת ויפסנה לפני כמעט שנתיים (אגב, ממליצה בחום - עמות "תובנה", יש להם פעילות ענפה בתחום בודהיזם ומדיטציית ויפאסנה, כולל סדנאות קצרות וערוכות, וגם קבוצות מדיטציה בכל הארץ. לרב הפעילויות אין "מחירון" - כל אחד משלם כמה שהוא יכול ורוצה), זה בהחלט תרם לי ועזר בתירגול.

לדעתי, הדבר הטוב ביותר זה פשוט לקום ולהתחיל לעשות סדנת מדיטציה, או מנטור, או קבוצה פעם בשבוע (עד כמה שידוע לי, יש הרבה אופציות חינמיות) - או אפילו למצוא עוד חבר/ים שמעוניינים לערוך שעה של מדיטציה קבוצתית פעם בשבוע בשעה מסויימת - כל אלה דרכים מעולות "להיכנס" לנושא הזה באופן מעשי.

 

[פשוט]

יש אפליקציה שנקראת calm שמכניסה אותך לנושא המדיטציה. משתמש בקטע החינמי שלה והוא חביב.

 

[עצמאית]

תודה לכם!

 

[לא סולידי YET]

"מדיטציה. כל יום."
@DiverGirl -
איך מתחילים? כבר תקופה מתבודד, עוצם עיניים (עם או בלי מוזיקה) ומשתדל להודות.
איך לוקחים את זה הלאה?

הטכניקה הכי פשוטה:
מתיישב.
עוצם עיניים.
לוקח כמה נשימות עמוקות (לאט) כדי להרגע.
ממשיך לנשום רגיל.
מתרכז אך ורק בנשימה. מתעלם מכל מחשבה שקופצת לראש (עם הזמן לומדים "לתפוס אותן" ברגע שהן נוצרות).
סה טו.