היום שמעתי על בזבוז ואטימות שגרמה לי לאבד את הכלים.
מדי שבוע אני נפגש עם חבריי על בירה קרה בצהריי היום, בדרך כלל אנחנו מדברים על הנשים שלנו או העבודה או מדברים על D&D.
היום אחד מחבריי סיפר לנו על עוול שנעשה לו ואטימות נוראה, לי אין מושג איך לקבל זאת אז לכן אני חולק זאת איתכם.
חבר שלי ואביו הם בעלי מטע אבוקדו בגודל בינוני של כמה עשרות דונמים, עקב החום העז ששורר באזור שלנו הם נאלצו לקטוף את השדה אחרת זה יתייבש וירקיב.
הם ניסו למכור זאת למשווק שלהם, והמשווק לא רצה לקנות את כל הסחורה (הוא קנה קונטיינר אחד) מכיוון שהוא לא רצה להציף את השוק באבוקדו זול.
משווקים אחרים גם לא רצו לקנות מהם ולכן הם נתקעו עם 11 קונטיינרים של אבוקדו (קונטיינר אחד = 20 טון בממוצע, זאת אומרת הם נתקעו עם 220 טון של אבוקדו).
עכשיו עקב המצב ברוסיה שאין להם מזון, הם ניסו לבדוק אופציה לשווק זאת לשוק הרוסי. אבל הפלא ופלא, מדינת ישראל לא מרשה לשווק לרוסיה מזון עקב הסכמי סחר שיש לנו עם ארה"ב (לא הייתי מודע שבהסכמי סחר אסור לנו למכור מזון לשוק הרוסי) ובנוסף על כך מועצת החקלאים אוסרת על שיווק כזה עקב מכסות שיש על החקלאים (מה ???).
בכל מקרה כאשר אביו של חבר שלי שאל את הפקיד מה לעשות עם המזון, הפקיד הורה לו להשמיד את כל היבול. ולכן כך הוא עשה.
אותי מחרפן בכל הסיפור הזה זו ההשמדה של 220 טון של אבוקדו טרי שהיה יכול להוריד את המחיר בשוק המקומי או לחילופין שיווקו לחו"ל היה יכול לעזור לעוד חקלאי לשרוד את השנה.
מה אתם חושבים ?