מרגיש ריקנות יומיומית

[אנא-אל]

כדורים פסיכיאטרים מתאימים יכולים לשנות את החיים מקצה לקצה במה שקשור לחרדה חברתית.

 

[cypriano de rore]

חשבתי לנסות לרכוש השכלה גבוהה. אינני יודע מה אני רוצה ללמוד. אני אוהב פילוסופיה, ספרות, יהדות, היסטוריה.

רעיון יפה.

אם להשכלה אין ערך בשוק העבודה, אז זה בזבוז זמן.

למה?
לפי דבריך, נשמע לי שאחד הדברים שהכי קשים לך כרגע הם מציאת משמעות ועניין בחיים. לימודים עשויים לעורר אותך אינטלקטואלית ולהצית בך רוח חיים. אם יש סיכוי שזה יקרה זה נשמע לי כמו השקעה מעולה בעצמך. איזה ערך יש למשהו אם החיים עצמם מרגישים חסרי ערך?

חוץ מזה, אני בן 30. לא קצת מאוחר להיות סטודנט?

ממש לא.

נשמע שאתה מאוד סובל ושזה מהדברים המרכזיים שמשפיעים עלייך. למה לא לקחת את הדבר הזה כפרויקט ולהתמסר לשינוי? אפילו אם זה יהיה במחיר רב של כסף וזמן... האם לא כדאי לך קודם כל להרגיש טוב עם החיים?
אני במקומך הייתי מנסה לעשות כל מה שאפשר (כמובן בצורה שקולה) כדי לשנות את המצב הזה. הציעו לך פה רעיונות שונים וטובים וגם אתה העלית בעצמך אפשרויות שונות. אל תשלול שום דבר.

אני מעריך מאוד את השיתוף והכנות שלך ומאחל לך שבעוד זמן מה תוכל לחזור ולקרוא את הודעתך פה בתחושת הקלה וחיוך.

 

[פסיוני]

אני אדם שנוטה להתבודד. אני זוכר את עצמי בימי התיכון הולך הביתה בהפסקות, הבית היה מרחק הליכה מבית הספר. פשוט לא היה לי עם מי לדבר ולא רציתי שיראו אותי מסתובב לבד בשטח בית הספר. אז פשוט הייתי הולך הביתה או לספריה או סתם נשאר בכיתה ומקשקש כל מיני שטויות במחברת.
אחרי התיכון התגייסתי לצבא אך שוחררתי לאחר חודשיים עקב קשיי הסתגלות. במבט לאחור אני מצטער שלא השלמתי שירות צבאי מלא. יכולתי אבל לא רציתי. סבלתי מהתקפי חרדה שמלווים אותי עד היום.
במקום שירות צבאי עשיתי שירות לאומי.
אחרי השירות הלאומי ניסיתי כל מיני עבודות במפעלים.
ניסיתי לפתח קשרים רומנטיים אך ללא הצלחה. אני מכיר מישהי, יוצא איתה לדייט או שתיים וזה נגמר. לרוב ללא יחסי מין. אני לא יודע על מה לדבר עם בחורות. אני לא טוב בשיחות עם אנשים. אין לי מה להגיד, אני מעמיד פנים שמעניין אותי לשמוע.
אף פעם לא הייתי במועדונים ופאבים. זה לא מדבר אליי. גם אין לי עם מי ללכת.
כל מה שאני עושה אחרי העבודה זה להסתגר בחדר שלי ולגלוש באינטרנט. החברים שלי הם אנשים שמעולם לא פגשתי ומדי פעם אני משוחח איתם בסקייפ על החיים כאדם בודד. יש כאלה שהזמינו אותי להתארח אצלם בבית שלהם לכמה ימים אבל אני לא רואה את עצמי לוקח חופש וטס למדינה זרה להתארח אצל אדם שהכרתי בפורום של אנשים בודדים עם חרדות.
אין לי חוש הומור. לא הרבה דברים מצחיקים אותי. לפני כתיבת הודעה זו עשיתי ניסוי וצפיתי בקטעים ביוטיוב של מיטב הסטאנדאפיסטים בארצינו. כמעט ולא צחקתי. לא הבנתי אן הקהל שם באמת צוחק או רק מעמיד פנים שזה מצחיק כדי לא לפגוע בסטאנדאפיסט.
אין לי הרבה תחומי עניין. למדתי לתכנת באופן עצמאי. לפעמים זה מעניין ולפעמים לא. אולי אעבוד בזה בעתיד.
אין לי שאיפות בחיים. אני רוצה אישה שיהיה לי על מה לדבר איתה. אך אינני רוצה ילדים. חשבתי רבות על הנושא הזה והגעתי למסקנה שזה לא מוסרי להביא ילדים. לא ארחיב כאן מדוע אני חושב כך. הגעתי לבלוג הזה אחרי שחיפשתי בגוגל פוסטים על אלהורות כדי לראות עד כמה זה נפוץ ואפילו נורמלי בימינו. ומשם המשכתי לקרוא עוד ועוד פוסטים ונרשמתי לפורום.
אהבתי את סגנון החיים של כותבת הבלוג ואני מאמץ חלק מעקרונותיו. יש דברים שאינני מסוגל לעשות (מקלחת קרה בחורף? אין סיכוי!)
אני כל הזמן שקוע במחשבות על העתיד. עכשיו יש לי עבודה. מה יהיה בעוד שנה? האם תמיד אוכל לפרנס את עצמי? האם תמיד אוכל למצוא עבודה אחרת למרות שאין לי השכלה?
יש לי חרדה חברתית, חרדה כלכלית, חרדה בריאותית ומעל הכל חרדה קיומית. אני מפחד מהחיים. מהעתיד הלא נודע, משינויים שיגיעו.
לא, אני לא חושב חלילה מלעשות מעשה שיגרום צער למשפחה. אני יודע שזה לא פיתרון לעשות את זה. אסור לעשות את זה!
אני רק רוצה למצוא משמעות לחיי. להרגיש שאני נהנה מהחיים ולא מפחד מהם.

היי
נראה לי שהכל בסדר אצלך
רק שאתה ממוקד בעצמך מידי
ממליץ לך לעשות (פעם ב) התנדבות לקהילה, עולים/ מבוגרים/נושרים.
זה יעשה לך הרגשה טובה, וגם ישפר את היכולות הבינאישיות שלך.
בהצלחה

 

[RockStar]

הייתי בעבר אצל איש מקצוע, פסיכיאטר שנתן לי מרשם לציפלקס. אני לא נוטל כדורים כיום . רק אם אני בהתקף חרדה חונק אני לוקח כדור הרגעה. לא משהו שקורה לעיתים קרובות.
לא ניסיתי טיפול פסיכולוגי. כן ניסיתי ללמוד באופן עצמאי את הנושא. קראתי ספרים על חרדות, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT), פסיכואנליזה ועוד כל מיני גישות. אפילו ספר על היפנוזה שמאוד אהבתי. לא ספרי ניו אייג' מטופשים, ספרים של אנשי מקצוע.
אולי התחלת טיפול פסיכולוגי זה רעיון. לא ניסיתי עדיין.
וסתם בלי קשר. הוצאתי רישיון נהיגה בגיל 25. אין לי אוטו. אני לוקח מההורים במקרה הצורך. תמיד נסעתי בתוך העיר. אני לא מסוגל לצאת עם האוטו לכביש המהיר. נהיגה גם מפחידה אותי.

 

[נתן]

נראה לי שזה *מאוד* תלוי בגיל. יש בכלל במסגרות האלה (ספציפית סלסה (או ריקודי עם)) אנשים צעירים מ40+-?

התחלתי לרקוד בגיל 19, אני כמעט לא רוקד כיום אבל בהחלט הייתי בא בגיל 30 פלוס. רוב הקהל צעירים בגילאי 19-28, ממש לא בני 40+. זה אולי נכון למועדונים מסויימים וערבים מסויימים ("ביכורי העיתים" בתל אביב למשל, או חוגי מדיה נו'צה כאלו באוניברסיטאות). במועדונים הגדולים בתל אביב הקהל צעיר משמעותית מ 40.

 

[משתמש חד פעמיי]

התחלתי לרקוד בגיל 19, אני כמעט לא רוקד כיום אבל בהחלט הייתי בא בגיל 30 פלוס. רוב הקהל צעירים בגילאי 19-28, ממש לא בני 40+. זה אולי נכון למועדונים מסויימים וערבים מסויימים ("ביכורי העיתים" בתל אביב למשל, או חוגי מדיה נו'צה כאלו באוניברסיטאות). במועדונים הגדולים בתל אביב הקהל צעיר משמעותית מ 40.

גיל 19 היום רוקדים סלסה?
ואו, אוקיי,הפתעת, מאוד.
חשבתי שהייתה אופנה כזו בסוף שנות ה90 שנגמרה באמצע-תחילת שנות ה 2000, אך נראה שתעיתי לגמרי.



...אבל ריקודי עם זה עדיין של מבוגרים נכון (40+)?

 

[נתן]

גיל 19 היום רוקדים סלסה?

...אבל ריקודי עם זה עדיין של מבוגרים נכון (40+)?

גיל 19 רוקדים לצערי בעיקר בצ'טה וקיזומבה, אבל זה בסביבה. ריקודי עם לגמרי מבוגרים עד קשישים ממש.

 

[yossik]

ריקודי עם לגמרי מבוגרים עד קשישים ממש.

עניין של גיאוגרפיה ולא גיל.

 

[RaeNye]

החיסרון בריקודי זוגות הוא שיש מקומות בהם סביר לקבל סירוב להזמנה לרקוד אם אינך מה"קבועים". לא מאד בונה בטחון עצמי. יש מקומות עם אווירה יותר מקבלת, אבל צריך לדעת לאן הולכים.

בסוף שנות ה90 שנגמרה באמצע-תחילת שנות ה 2000

הפוקוס ז"ל לדעתי התחיל סביב 2000-2001 והמשיך עד משהו כמו 2010.

"ביכורי העיתים" בתל אביב

הרסו את הבניין לפני כשנתיים.

מדיה נו'צה

קהל בעיקר סטודנטיאלי.

ריקודי עם

הנה כלל אצבע: לרוב, המבוגרים יותר יימצאו אצל מרקידים עם שם משפחה שנגמר ב-an (למשל: ירון מידן/ראובן סיוון/עופר רג׳ואן).

 

[RockStar]

רעיון שחשבתי עליות סוג של השקעה, גם כלכלית וגם אישית.

הדירה שאני גר בה נמצאת בקרבת מוסד אקדמי מאוד מוכר. המון סטודנטים מחפשים לשכור דירה כמה שיותר קרוב.
חשבתי להכניס שותפה לדירה. לא רוצה שותף, אני מעדיף שותפה. לא ניכנס לסיבה מדוע, אבל זו ההעדפה שלי.
אם אמצא, אגבה 1000 ש''ח לשכירות, זה יכסה את חשבון החשמל, מים ארנונה, אינטרנט, טלוויזיה וסלולר ואולי גם ישאר קצת.
ככה ההוצאות השוטפות שלי כבר יהיו אפסיות ואוכל לחסוך יותר ולוותר על עבודה ביום שישי. וגם תהיה מישהי שאוכל לשוחח איתה מדי פעם, ללמוד איתה בלי להיבחן, אולי גם לצאת איתה למסיבות האלה של הסטודנטים. אין פה כוונה רומנטית או מינית, זה לא הכיוון.
מצד שני, אני כבר בן 30, סביר להניח שרוב הסטודנטיות הן בגיל צעיר בכמה שנים. לא יודע אם זה ראוי שסטודנטית תגור עם בעל הדירה ביחד. זה נראה לכם רעיון טוב?

 

[Roi]

רעיון שחשבתי עליות סוג של השקעה, גם כלכלית וגם אישית.

הדירה שאני גר בה נמצאת בקרבת מוסד אקדמי מאוד מוכר. המון סטודנטים מחפשים לשכור דירה כמה שיותר קרוב.
חשבתי להכניס שותפה לדירה. לא רוצה שותף, אני מעדיף שותפה. לא ניכנס לסיבה מדוע, אבל זו ההעדפה שלי.
אם אמצא, אגבה 1000 ש''ח לשכירות, זה יכסה את חשבון החשמל, מים ארנונה, אינטרנט, טלוויזיה וסלולר ואולי גם ישאר קצת.
ככה ההוצאות השוטפות שלי כבר יהיו אפסיות ואוכל לחסוך יותר ולוותר על עבודה ביום שישי. וגם תהיה מישהי שאוכל לשוחח איתה מדי פעם, ללמוד איתה בלי להיבחן, אולי גם לצאת איתה למסיבות האלה של הסטודנטים. אין פה כוונה רומנטית או מינית, זה לא הכיוון.
מצד שני, אני כבר בן 30, סביר להניח שרוב הסטודנטיות הן בגיל צעיר בכמה שנים. לא יודע אם זה ראוי שסטודנטית תגור עם בעל הדירה ביחד. זה נראה לכם רעיון טוב?

תנסה ותראה, מקסימום לא יעבוד, לפחות ניסית.

 

[yotamd]

לא ניסיתי טיפול פסיכולוגי. כן ניסיתי ללמוד באופן עצמאי את הנושא. קראתי ספרים על חרדות, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT), פסיכואנליזה ועוד כל מיני גישות. אפילו ספר על היפנוזה שמאוד אהבתי. לא ספרי ניו אייג' מטופשים, ספרים של אנשי מקצוע.

מחזק את ההמלצה לפנות לאיש או אשת מקצוע לטיפול אישי. ולפנות בלב שלם, עם כמה שפחות ציניות.
אנשי מקצוע לא מחוללים ניסים, רוב העבודה תהיה שלך כנראה - ויש מצב שאתה יכול לעשות זאת גם לבד. אבל אני חושב שהליווי וההכוונה יקצרו לך הרבה סבל בדרך למקום הזה שבו אתה פחות או יותר מסופק מהחיים שלך, ופחות חרד.

אסור להמליץ פה בפורום, אבל חיפוש קצר באינטרנט ימצא אנשים רלוונטיים עם המלצות.

 

[AIML]

זה נראה לכם רעיון טוב?

חשבתי להציע לך את זה, החלטתי נגד- תכף אסבר, אבל הרעיון טוב.
היתרון הגדול הוא שזה יאלץ אותך לצאת מאזור הנוחות, להתחשב ולהסתדר עם משהו, מישהו שיפריע לך להיות לבד.
החיסרון הגדול הוא - בשום פנים ואופן אל תפתח ציפיות!!! שותף זה חוזה עיסקי לכל דבר. שותף זה לא תחליף לחברים, ובטח שלא לקשר רומנטי! אתה בודד, ולכן פגיע. יהיה לך מאד קל לפתח רגשות כלפי משהו שפשוט נמצא שם. רוב הסיכויים שזה לא יהיה הדדי. אל תהפוך למטרידן.
מהסיבה הזאת אולי עדיף שותף על פני שותפה.
בכל מקרה- חוזה מפורט. מה החלק שלו\שלה במקרר, מי מנקה את השירותים ובאיזה תדירות, האים וכמה פעמים בשבוע מותר לחבר שלה לישון אצלה ועד איזה שעה מותר לשמוע מוסיקה או לצעוק לשחקנים אחרים במחשב.
לא מתכוון לרפות את ידך - הרעיון טוב. רק לחשוב מראש על ההשלכות.

 

[AIML]

ללמוד איתה בלי להיבחן

אתה גר ליד מוסד אקדמי מוכר - חפש מה יש בסמסטר הבא שמעניין אותך ולך להיות שומע חופשי. אולי תמצא משהו ללמוד איתו ואולי לא, בכל מקרה תעשיר את הידע שלך. עם הזמן תתחיל לזהות אנשים בכיתה ואולי גם להצטרף לשיחות על חומר הלימוד או התרגיל. עזוב את השותפה, לא קשור אליה. יש לה חיים משלה.

 

[RockStar]

אני מעדיף שותפה כי לנשים מודעות גבוהה יותר לבית נקי. ואני טיפוס פדנט, סטרילי. חשוב לי שהבית יהיה נקי. (המדף האהוב עליי בסופר הוא זה של החומרי ניקוי.)

חשבתי לקחת קורס באוניברסיטה הפתוחה. זה יהיה קשה במיוחד למי שלא למד מאז שסיים תיכון לפני 12 שנה. האוניברסיטה הפתוחה מתאימה לאנשים עובדים.
לא יהיה קל. אפילו קשה מאוד. אבל ננסה לפחות.

 

[Shlomi Z]

אני מעדיף שותפה כי לנשים מודעות גבוהה יותר לבית נקי. ואני טיפוס פדנט, סטרילי. חשוב לי שהבית יהיה נקי. (המדף האהוב עליי בסופר הוא זה של החומרי ניקוי.)

ה' עדי שאני פמיניסט על חלל וחושב שנשים זה הדבר הכי טוב שה' יצר [אחרי בלוז] לכן עדיף נשים בסביבה, חד משמעית.
מאידך העברתי בחיי עשרות דירות לחברים בתקופות סטודנטיאליות ...
כשקיבלו בתים שהקודמים היו שוכרות או שותפות, לא קיבלו בית פדנט ונקי "בלשון המעטה"...

 

[RockStar]

ה' עדי שאני פמיניסט על חלל וחושב שנשים זה הדבר הכי טוב שה' יצר [אחרי בלוז] לכן עדיף נשים בסביבה, חד משמעית.
מאידך העברתי בחיי עשרות דירות לחברים בתקופות סטודנטיאליות ...
כשקיבלו בתים שהקודמים היו שוכרות או שותפות, לא קיבלו בית פדנט ונקי "בלשון המעטה"...

יש ויש. לנשים ניקיון חשוב יותר באופן כללי.
וזה גם משהו שאני אבהיר היטב לפני שאכניס שותפה.

 

[בת העמק]

אני מעדיף שותפה כי לנשים מודעות גבוהה יותר לבית נקי

אשרי המאמין. יש זן כזה של אנשים חולי ניקיון אבל הם לא קשורים בהכרח למגדר שלי (כמו שאתה מעיד על עצמך). בכל מקרה, זה ברור שאתה לא תוכל להסתדר עם אדם שלא ינקה באותה רמה שלך אז אני מבינה שיש עוד בעיה, של סטריליות ופדנטיות. עוד משהו שמאפשר להימנע ולהתרחק ממגע אנושי או של בעל חיים.
אני חושבת שמכל מה שאתה מציג כאן, אולי בכל זאת כדאי להקשיב למה שכתב @yotamd ולהסכים לקבל טיפול שיעזור לך להפחית את הסבל.

 

[Shlomi Z]

לנשים ניקיון חשוב יותר באופן כללי.

לא מסכים עם הטענה הזאת,
מבחינתי זה כמו להגיד ש-X מתורבתים יותר מ-Y.
אדם הוא אדם באשר הוא אדם.

 

[RockStar]

אשרי המאמין. יש זן כזה של אנשים חולי ניקיון אבל הם לא קשורים בהכרח למגדר שלי (כמו שאתה מעיד על עצמך). בכל מקרה, זה ברור שאתה לא תוכל להסתדר עם אדם שלא ינקה באותה רמה שלך אז אני מבינה שיש עוד בעיה, של סטריליות ופדנטיות. עוד משהו שמאפשר להימנע ולהתרחק ממגע אנושי או של בעל חיים.
אני חושבת שמכל מה שאתה מציג כאן, אולי בכל זאת כדאי להקשיב למה שכתב @yotamd ולהסכים לקבל טיפול שיעזור לך להפחית את הסבל.

אפשר להגיד שאני חולה ניקיון. הניקיון הוא כמו תרפיה בשבילי. גם ככה אין לי כל כך מה לעשות כאשר אני חוזר מהעבודה ובסופי שבוע. אני מנקה מתוך שיעמום.