כן, זה ידוע. לא רק טיפולים ותרופות- גם איבחונים. ולא רק נשים- כל מי שלא גבר לבן (כי עד לפני כמה עשרות שנים רוב מוחלט של הסטודנטים היו גברים לבנים והם היו שפני המחקר).
אבל יש עוד בעיה שאינני יודעת אם האקדמיה הבינה או לא- ללימודי הרפואה צריך לקבל אנשים בעלת אישיות אמפתית ועם נטיה טיפולית. במשך שנים רבות הקריטריונים החשובים הם פסיכומטרי ובגרות של גאונים או דגרנים וקיבלנו הזיות של אגו-מניאקים בדמות רופאים. (לא כולם כמובן, לפעמים יש רופאים עם האישיות המתאימה או שהצליחו לגדל אותה תוך כדי עבודה אבל הם נדירים).
לא מהניסיון שלי ושל בני ביתי (אלרגיות ובעיות אחרות). אני מספיק מבוגרת לזכור שפעם היה אחרת אבל בעשרים שנה האחרונות זה הולך ומתדרדר. אתה מגיע ל-5 דקות, מיד שולפים לך איזה הזיה בדמות היסטמין או נוגדי דלקות עם מקדם סיכון לאברים אחרים ויאללה הביתה
כיום הרופאים (במיוחד רופאי המשפחה) הפכו לחותמת גומי. המטופל צריך לבוא מוכן מהבית (אחרי שבילה שעות בגוגל) ולדעת בדיוק איזה תרופה לבקש כי אי אפשר לסמוך שהרופא יעשה את העבודה שלו ויפעיל את הראש ב-5 דקות שיש לו.