סיפור בקצרה,בצעירותי הייתי אדם מאמין, באלוהים שלנו, התנכ"י (אני עדיין מאמין רק לא באלוהים התנכ"י, אפשר להגיד באלוהים השפינוזי אבל גם זה לא יהיה מדוייק מספיק), לא קיימתי את כל המצוות אלא רק את חלקן כאלה שמצאתי בהן טעם. עבדתי אז עם כמה שומרי מסורת, גם הם לא שמרו על הכל, עבדו בשבת לצורך העניין (אני לא עבדתי בשבת), אבל היו צמים ביום כיפור ,מניחים תפילין וכו'. כששמעו שאני לא צם בכיפור (כיפור בשבילי היה כמו יום שבת. רק שזה היה יום של חשבון נפש וזמן לקריאה והתעמקות בפילוסופיה), הם צחקו שאלוהים יעניש אותי. תשובתי הייתה, אז מה?, אם אני יגיע להשפט מול האלוהים, לי בניגוד אליהם תהיה תשובה. אני השתמשתי בשכל שלי, אני קראתי ,התעמקתי, הבנתי שהתנ"ך גם אם נכתב ע"י אלוהים (אז האמנתי בזה, היום גם זה לא, וברור שנכתב ע"י אדם שחשב אולי שהוא מדבר עם אלוהים, אבל כנראה שיש הרבה כאלו, חלקם מצליחים יותר עם הסיפור שלהם ומתפחת דת וחלק פחות), לא נכתב בשבילי, הוצאתי את הבר מן התבן ואותו קיימתי, אתם שאתם מאמינים עיוורים לא מקיימים את המצוות שאתם מאמינים בהם וחושבים שביום כיפור הכל יסלח, זה מגוחך בעיניי. אם אלוהים רוצה להעניש אותי שלא הייתי irobot מאמין זה משהו ששווה להענש עליו. יותר מאוחר עם השנים שלמדתי עוד ועוד פילוספיה והסטוריה, כולל מקראית, הבנתי שהתנך לא שונה ולא מוסיף מול דתות אחרות ומכאן אין בו אלמנט אלוהי כלשהו.
אני לא חושב שזה רע להתייחס לתנ"ך (בכל זאת זו ההיסטוריה של העם שלנו), ואפילו לקחת ממנו תובנות מוסריות שמתחברים אליהם, (כמו שניתן גם לקחת מהבודהיזם, הפילוספים היוניים או ממדור על בנים ועל בנות של מעריב לנוער ) אבל לייחס לו בסיס אלוהי ומכאן חוקי או ציוויים שאין בהם שום דבר ועניין לעולמנו(גם לטענתך), וגרוע מזה, לייחס לאלה שקראו אותו(הרבנים) , מה שלרוב גם אומר שהם לא התעמקו מספיק בכל ההתקדמות המוסרית/פילוסופית של התרבות האנושית שעשתה קפיצות דרך רבה הרבה יותר מרבנים שכל עולמם צר כעולם הנמלה, סמכות כלשהי על עולמך, זה חטא בעיניי כלפי האלוהים, גם לאדם מאמין (באלוהים תנ"כי).
אני רואה הרבה רגש בהודעה שלך. מעולה. וגם הרבה שכל. מצויין.
(בגמרא נקבע ש"תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם", כך שלשמור על השבתון בכיפור אכן עדיף מלצום - טוב שהשתמשת בשכל וכיוונת לדעת גדולים.
כנ"ל
"האומר:
אחטא ואשוב,
אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה" - אתה לא אמור להסתכל על יום כיפור כמו אינדולגנציה קתולית מגוחכת.)
היהדות, ברובה, לא מבקשת ממך לכבות את השכל, אלא לקרוא ולהבין את העומק.
אתה חושב שאין לי ביקורת, דברים שאני לא מבין, דברים שאני מבין שלא רלוונטיים להיום, או סתם דברים שלא בא לי עליהם?
לא רק שלי יש, לכולם יש, כולל הרבנים. כולל סיפורי האבות על נישואין לכמה נשים, שכאמור נאסרו בארצות אשכנז.
למה אסרו להתחתן עם כמה? רבני אשכנז הלכו נגד התורה? לא, היה ברור שזה לא רלוונטי יותר, וגם לא קורה בפועל. גם בתורה ברור שמוסרית, זה גורם לבעיות ומותר רק בדיעבד.
כמו אכילת בשר, שהותרה רק בלית ברירה, ומראש לא הייתה דבר מוסרי יותר מדי, או שלטון ע"י מלך - שהוא טעות, אבל הותר כי לאנשי התקופה זה הכי רחוק שיכלו להגיע.
ברגע שמתעלים על הקריאה השטחית בתורה, ומסתכלים על היהדות ברוחב היסטורי - ברור שיש פה רק דבר אחד -
עם שהעלה את חוקיו והתנהגויותיו המוסריים, שהוא מאמין שהתקבלו בהשראה, על הכתב. במשך השנים הוא מפתח אותם, אבל דואג לשמור על העבר. הכללים שנכתבו חלים רק עליו.
בקריאה שלי, אני קורא בספר הזה מוסר מעשי, לא אוטופי, שהועלה על הכתב בזמן שרוב עמי העולם היו רחוקים ממנו שנות אור, והמשיך להתפתח עם הדורות - תמיד מתאים לדור.
בדורנו, הוא מהווה מין עוגן, שמזכיר לעולם שהרחיק לכת, לא לשכוח את הבסיס. אפשר להגיד שיש "מיקרו-אגרסיות" בין נשים לגברים, אך האם זה יועיל ליחסים בין המינים?
מי יותר מאושר? האינדיבידואליסט המוקצן שהולך לפי תיאוריות חדשניות, או זה שחי בקהילה לפי חוקים בדוקים ומנוסים? באמת לא הייתי רוצה להיות באף קיצון מבין השניים.
אבל כשאשכרה קוראים מה כתוב, מבינים איזו חוכמה יש בתנ"ך ובספרים, אלגורית, מוסרית, פסיכולוגית -
כשמנסים להתעלות על הקריאה הרגשית, של "כתוב שם אונס, כתוב שם אלימות, כתוב שם ים נחצה לשניים!", מתחילים לראות את העקרונות האלמותיים של נפש האדם שיש שם,
ובעיקר את רעיון השמרנות - חשדנות בריאה וחוסר רצון לאמץ באופן עיוור רעיונות חדשים או אחרים, רק כי הם חדשים, וכביכול נוצצים. מאמצים אותם רק אחרי שעמדו במבחן.
