אני לא בוגד באשתי כי זה יפגע בה ובילדים וכי זה יפגע בי כי יהיה לי קשה מאוד לחיות עם עצמי.
אבל היא לא תדע. איך זה יפגע בה? אתה אומר - לא תוכל לחיות עם עצמך. למה? אם היא לא תדע, זה לא יפגע בה, למה שתרגיש רע.
אבל
ברור ש
תרגיש שעשית דבר רע. אלה שאריות של תרבות עבר (בחברות היהודית והמערבית אין פוליגמיה), אינרציה בלבד. התחושה הפנימית נולדה מתרבות העבר.
המורמוני לא מאמין בזה, לא יקרא לזה בגידה, ויעשה את זה. ומאה מטר ממך יש אדם שאין לו את התחושה הפנימית הזאת, כי הוא יודע שהיא לא תדע, אז מה הבעיה?
אני מבין שבעיניך זה "לא לוגי"
זה לא נשען על יסוד לוגי כי אין לך הסבר
למה יהיה לך קשה לחיות עם עצמך. אתה רק אומר
איך תרגיש. הסיבה היא, כמובן, שאתה מגיע מחברה מסויימת שבה היסטורית זה אסור.
ומאידך גיסא לא לבגוד באשה בגלל שמישהו כתב באיזה ספר לפני 3000 שנה שאסור לעשות זאת זה "כן לוגי"
ברור שגם דתי לא שומר אמונים "כי ככה כתוב". זה כבר לגמרי בתרבות, של רוב בני התרבות היהודית-נוצרית, להרגיש עם זה רע.
הבעיה מתחילה כשבדור-שניים זורקים בכוונת מכוון את כל מה שנשענו עליו, ופותחים הכל לבחינה מחדש (נאמר, כמו שהיה במהפכה המינית והתפוצץ על כולנו בMeToo).
רוב האנשים ימשיכו לשמור אמונים מתוך אינרציה, "כי זה מרגיש להם רע", כי זאת התרבות - אבל באיזשהו שלב שואלים, למה אנחנו עושים את זה? הרבה יותר כיף לשכב עם כולם.
ואז יש, למשל, נישואים פתוחים, אנשים מנפצים כל מסגרת - לצערם, אף אחד לא לימד אותם למה לא כדאי, ומה הערך בלקיים מה שאינספור דורות קודם עשו, ולו בשם הניסיון.
אם מישהו רוצה נישואים פתוחים, שיהנה. ל
רוב זה פשוט לא מתאים, ובגלל שהם חיים בתרבות ללא שום הדרכה, ואף יש ציווי נגדי - לשבור כל מה שישן - הם יגלו את זה בדרך הקשה.
זה כמובן לא נגמר בזה, זה ממשיך ב"מי אמר שיש גבר או אישה, ואי אפשר להחליף", ממשיך ב"מי אמר שיש רק גבר ואישה", עד כדי "מי אמר שיש בכלל מין"?
זו התעסקות עצמית עד אינסוף, שלא מובילה כמעט לדבר. זה ההפך מתרבות, לעמוד על כתפי קודמנו ולבנות משהו - זה להתחיל לבדוק הכל מחדש כל דור ודור - כמו חיות.
שיהיה להם בכיף, מה אכפת לי? אני חי לפני סט ערכים מסויים והוא חי לפי סט אחר שלא פוגע בי, למה זה צריך לעניין אותי או להפריע לי?
אי אפשר לקיים ככה תרבות מגובשת שמתקדמת קדימה לאורך זמן ולא נבנית מההתחלה יומיום. לא לחינם אנחנו חיים במדינות לאום, היו ויש דתות, ויש משפחתיות ושבטיות בעולם.
משהו חייב לגבש אותך עם השכן שלך. ככל שזה יהיה ערך רזה יותר ואד-הוקי יותר, יש לתרבות שלך בעיה להתקיים לאורך זמן, במיוחד עם לחץ מבחוץ.
כאתאיסט, ברור שהיה לי יותר קל אם הייתי מאמין והייתה דת שהייתה מכתיבה לי איך לחיות. הרבה יותר קשה לחשוב בעצמך על מוסר ושאר ירקות ולהחליט עבור עצמך
זה לא העניין שאתה מחליט לעצמך איך לחיות. תן לי לגלות לך,
כל האנשים מחליטים לבד איך לחיות, במסגרת מה שניתן. זה סבבה.
העניין הוא תרבות
שכתרבות זרקה את כל מה שקודמיה למדו בדם, יזע ודמעות, על מזבח מסויים של "אנחנו יודעים הכי טוב", ושואפת להתחיל מההתחלה ולפרק הכל.
אז לא, אתה לא באמת "חושב בעצמך" על מוסר מאפס, אתה נשען על תרבות יהודית-נוצרית-אירופאית-מערבית-הומניסטית, ובוחר ממנה. אתה זה המקרה הטוב.
מה קורה בדור הבא, ולאחריו? איך תצדיק לבן שלך, לבן שלו, ולבן-בנו, לא לבגוד? "כי זה לא מרגיש טוב"? יש פה אדי דלק של תרבות מסויימת, שלא נשענים על דבר.
זו אינרציה בלבד, וככל שקרובים לתרבות המקור, אנשים מתנהגים דומה, ויש לכידות מסויימת. זה לא יכול להחזיק אחרי כמה דורות, אם אין סיבה אמיתית. בטח לא בלחץ מבחוץ.
למה אתה מאמין שיש אלוהים? כי אמא ואבא אמרו לך מגיל צעיר שיש אלוהים, כי בבית הספר ובגן אמרו לך שיש אלוהים. בשום שלב לא היתה לך סיבה להניח שיש אלוהים
מה קשור אלוהים? אני מדבר על ערכים מוסכמים שחברה כולה מסכימה עליהם, והם מעוגנים כאקסיומות (חוק אינו אקסיומה). משם אפשר להתחיל לקיים ולשמר תרבות.
כשלאנשים אין הרבה ערכים מוסכמים עם שכניהם, כדי להתלכד שוב נולדות להן
האידיאולוגיות הגדולות, כי כאמור, אין ואקום. במפתיע (או שלא), הן יכולות להיות קטלניות.