טלויזיה זה כלי. אפשר להציג בה האח הגדול ולהשאיר אותה לצעוק ברקע, ואפשר גם לבחור סרט ואז לצפות בו. צפיה זה רק מדיום, אפשר לראות את מה שנטפליקס בוחר להציג ואפשר גם לבחור בעצמך. ספרים הם מדיום באותו אופן, אפשר לבחור לקרוא הרלן קובן או אחת מסדרות הרומנים הרומנטיים הבלתי נגמרות, ואפשר לבחור לקרוא ספרים טובים.
בעיקרון נכון, עם הבדל אחד חשוב:
לטלוויזיה יש "ברירת מחדל" מהירה וקלה (לוח השידורים של הספק שלך / דף הבית בנטפליקס / יוטיוב).
אפשר לדבר הרבה על "בחירה", אבל רוב האנשים בוחרים בברירת המחדל.
יש
מחקר מפורסם שבדק את שיעור תרומת האיברים במדינות שונות:
1. בזהב - מדינות בהן ברירת המחדל היא שאיברים אינם נתרמים (צריך חתימה מיוחדת כדי לתרום)
2. בכחול - מדינות בהן ברירת המחדל היא שאיברים נתרמים (צריך חתימה מיוחדת כדי *לא* לתרום)
התוצאות מדברות בעד עצמן:
לעומת זאת, לספרים פיזיים אין "ברירת מחדל" קלה - אתה צריך להשקיע מאמץ וזמן כדי ללכת לחנות או לספריה.
כנראה שעצם המאמץ שאתה נדרש להשקיע, יעלה את ההסתברות שתבחר לבחור בעצמך (במקום לסמוך על ברירת המחדל של הספרנית או התצוגה בחנות).
לספרים אלקטרוניים יש ברירת מחדל קלה (התצוגה באתר), אבל שם קיים גורם אחר:
מודל הרכישה המקובל הוא של קנייה (צריך מאמץ כדי להתחרט ללא נזק כספי, אם זה בכלל אפשרי), לעומת מודל הצפייה בתוכן טלוויזיוני שבדרך כלל מספק אפשרות קלה להחליף תכנים (פשוט בוחרים סרט/סדרה אחרים במקום אלו שלא אהבת).
אני משער שכשצריך להשקיע כסף ולא ניתן להתחרט בקלות - יש סיכוי גבוה יותר שתנסה לבחור בחירה אופטימלית (בניגוד לברירת המחדל).
שינויים בברירת המחדל נראים חסרי משמעות, אבל כמו שהמחקר שצירפתי למעלה הוכיח - אנחנו לא יצורים כל כך רציונליים, יש לנו הטיות וכשלי חשיבה...
אז
באופן עקרוני אתה צודק שגם בצפייה וגם בקריאה יש אפשרות לבחור,
אבל
באופן מעשי - אני משער שהסיכוי שבאמת תבצע את הבחירה הזו גבוה יותר בקריאה מאשר בצפייה.