איך מכירים חברים?

[lazyprogrammer]

טוב אז אני די לא סולידי. אבל עדיין אני חושב שאני מבין באי אלו נושאים מהפורום פה. יחד עם זאת אני כרגע מנסה להתמקד בכישורים לחיים. נשים בצד עבודה וכסף. איך מכירים חברים? אני לא בחור של מסיבות(מראה, בטחון עצמי לפעמים, רעש) ובעבודה כולם מבוגרים ממני ועם ילדים . אני מצליח ״לפלרטט״ עם אנשים בעבודה לדעתי יותר מהאדם הממוצע ואני סך הכל די טוב בזה. הבעיה? 9-18 ובמקביל נסיעות ושילוב עם החיים עצמם . בסופש אין לי שום רעיון עם מי אפשר ללכת ולהכיר. חשבתי להתייעץ איתכם.

אני חלק מהקהילה הגאה ויש הרבה מסיבות שם אבל זה פשוט פחות אני (לפחות כרגע). אבל אולי זה גם משהו שאפשר לבנות סביבו?

עריכה: בשנות ה20 המוקדמות, עם אופי של בן 35-40 וגם של בן 15.

 

[FishyPhillis]

לגמרי יכול להזדהות עם כל מילה, גם אני בשנות ה20 המוקדמות, והסביבה בעבודה לא מאפשרת לי למצוא קליקות בעיקר בגלל הבדלי הגיל.
זה מרגיש שהלכתי אחרי הצבא במסלול לא קונבנציולי, דיגלתי על לימודים ונכנסתי להייקט בסביבה משרדית עם אנשים מבוגרים ממני, וכתוצאה מזה אני לא חשוף לאף אחד בגילי.

יש קבוצות שלמות של להכיר אנשים בגילך בפייסבוק, לפני כמה שנים כשהרגשתי בודד מאוד הייתי מכיר דרכם חברים, כמובן שזה שווה ערך אפלטוני ל״קשר מזדמן״, לא יצא לי להכיר משם חברה לכל החיים, אבל היו לי חוויות ממש ממש טובות מזה.
מה שכן יש שם שלל של מוזרים.

להכיר חברים דרך חברים זה גם אופציה, אני יחסית מופנם אז זה פחות בשבילי.
וגם בזמנו הייתי מכיר הרבה אנשים בחדר כושר, זאת סביבה שאתה תראה את אותם אנשים כל יום, שוב ושוב, ואמנם אני בדרך כלל לא יוזם שיחות או מוריד את האוזניות, יוצא שמידי פעם אתה מתחבר לכמה אנשים שם וזה פתאום מרגיש שונה להגיע, אתה ממש מצפה לראות את החברים שלך שם.

 

[Tsachi01]

טוב אז אני די לא סולידי. אבל עדיין אני חושב שאני מבין באי אלו נושאים מהפורום פה. יחד עם זאת אני כרגע מנסה להתמקד בכישורים לחיים. נשים בצד עבודה וכסף. איך מכירים חברים? אני לא בחור של מסיבות(מראה, בטחון עצמי לפעמים, רעש) ובעבודה כולם מבוגרים ממני ועם ילדים . אני מצליח ״לפלרטט״ עם אנשים בעבודה לדעתי יותר מהאדם הממוצע ואני סך הכל די טוב בזה. הבעיה? 9-18 ובמקביל נסיעות ושילוב עם החיים עצמם . בסופש אין לי שום רעיון עם מי אפשר ללכת ולהכיר. חשבתי להתייעץ איתכם.

אני חלק מהקהילה הגאה ויש הרבה מסיבות שם אבל זה פשוט פחות אני (לפחות כרגע). אבל אולי זה גם משהו שאפשר לבנות סביבו?

עריכה: בשנות ה20 המוקדמות, עם אופי של בן 35-40 וגם של בן 15.

אתה יכול לנסות להרים מפגש פורום. לא צוחק. אני עשיתי את זה פעם בפורום אחר בזמנו, וככה הכרתי את אחת האקסיות שלי,
איתה היה לי הקשר הכי ארוך מכל השאר, קשר של כמעט 5 שנים ארוכות.

עוד דוג:
חבר טוב מאוד שלי הכרתי סתם ברחוב שראיתי שהוא התקשה למצוא חנות מסוימת והיה צריך הכוונה. משם מכיוון שהיינו באזור אותו גיל התגלגנו לשיחה נחמדה, החלפנו טלפונים וקבענו לבירה. כמה שנים אחרי והוא מחברים הטובים ביותר שלי. ככה שהכל תלוי בגישה שלך.

כמה קלישאתי שזה נשמע - כל עוד אתה לא בקבר, יש לך אין סוף הזדמנויות אם רק תפתח את העיניים ותעז לצאת מאזור הנוחות.

 

[Deleted member 8236]

תגדיר חברים.
מישהו להעביר את הזמן בקלילות או לפתח מערכת משמעותית יותר?

אתה מתאמן ואוהב לאכול בחוץ אם אני זוכר נכון, נסה להכיר את הקולגות מהעבודה ולהפגש לקפה או משהו שמאפשר לפתח שיחה ופחות מכביד ורשמי כמו פאב בערב.

דווקא שגרה בקפה שכונתי יכולה ליצור הזדמנויות כאלו.

קבוצות כושר למינהן( ריצה, כדורעף או כל דבר אחר בעצם שאתם אנשים ספורטיביים ומוזרים שכמותכם נהנים..)

מסגרות התנדבותיות למינהן.

הנקודה שאני רוצה להעביר שדווקא שילוב של. מסגרת ועקביות יכולה לייצר הזדמנות להכיר אותך ולפתח קשרי ידידות.

 

[Shnizelia]

איך מכירים חברים? אני לא בחור של מסיבות(מראה, בטחון עצמי לפעמים, רעש) ובעבודה כולם מבוגרים ממני ועם ילדים . אני מצליח ״לפלרטט״ עם אנשים בעבודה לדעתי יותר מהאדם הממוצע ואני סך הכל די טוב בזה. הבעיה? 9-18 ובמקביל נסיעות ושילוב עם החיים עצמם . בסופש אין לי שום רעיון עם מי אפשר ללכת ולהכיר. חשבתי להתייעץ איתכם.

מזדהה לחלוטין.

הטיפ שאני יכול לתת הוא להחליף עבודה לסביבה צעירה יותר.

 

[optimum]

"I used to think that the worst thing in life was to end up alone. It's not. The worst thing in life is to end up with people who make you feel alone."
זה ציטוט שמיוחס לשחקן/קומקאי רובין ווילאמס.
ואני מאוד מסכים איתו - אדם אחד יכול להיות מוקף בחברים ולהרגיש הכי בודד בעולם, ואדם שני יכול לחיות בגפו במשך שבועות ולא להרגיש שום צורך בחברה. וזה מלמד שבחברות מה שחשוב זה האיכות, הכמות לא משנה בכלל.

לכן, השנקל שלי:
יצירה של חברויות זה דבר שקורה באופן ספונטני. ואם מנסים לאלץ את התהליך אז זה גורם לך בעיקר למצוא את עצמך בחברת אנשים שאין לך שום דבר במשותף איתם.
לכן תתמקד בשימור חברים, ולא ובמציאת חברים חדשים. תרים טלפון לאנשים שחשובים לך שמציק לך שהקשר שלכם התנתק, תקבעו לשבת לקפה. אם יש אנשים שכיף לך לדבר איתם בעבודה, נסה להיפגש איתם גם מחוץ לשעות העבודה.
ובנוסף סלק מהחיים שלך אנשים רעילים (כאלו שגורמים לך להרגיש לבד)
חברים חדשים כבר יגיעו מעצמם.

אה, ועוד קצת ריבית דריבית על השנקל שלי:
אנשים מתים מפחד להישאר לבד. זו תופעה אוניברסלית. אנחנו כמו להקת זאבים בטבע נמנעים בכל תוקף מלהראות לעולם את החולשות שלנו ומציגים רק את החוזקות. ולכן כל אחד חושב שהוא דפוק, הוא מקולקל, שכולם יודעים איך לחיות חוץ ממנו. כמובן שעידן פייסבוק והאינסטוש מעצימים את התחושה הזאת.
לכן לפעמים אפשר למצוא נחמה בהבנה שהמצב שלך הרבה הרבה יותר קרוב לממוצע של ההתפלגות הנורמלית מכפי שנדמה לך.

בשנות ה20 המוקדמות, עם אופי של בן 35-40 וגם של בן 15.

משפט מדהים

 

[Shnizelia]

אני לא הייתי לוקח ציטוטים מאדם שתלה את עצמו.

 

[half-solid]

אני לא הייתי לוקח ציטוטים מאדם שתלה את עצמו.

אז גם אל תיקח את הידע של ההוא שהתאבד
שבזכותו פתרו את האניגמה של הגרמנים
נו מה שמו

אלן טיורינג

 

[paskar]

אני לא הייתי לוקח ציטוטים מאדם שתלה את עצמו.

אולי זה יכול להסביר ולתת תוקף לציטוט (אם זה באמת שלו).

 

[Shnizelia]

אז גם אל תיקח את הידע של ההוא שהתאבד
שבזכותו פתרו את האניגמה של הגרמנים
נו מה שמו

אלן טיורינג

שלא תהיה אי הבנה אני לא חוגג מוות טרגי של בן אדם. הנקודה שלי שלא הייתי לוקח ממנו טיפים בנושא בריאות הנפש.

 

[lazyprogrammer]

"I used to think that the worst thing in life was to end up alone. It's not. The worst thing in life is to end up with people who make you feel alone."
זה ציטוט שמיוחס לשחקן/קומקאי רובין ווילאמס.
ואני מאוד מסכים איתו - אדם אחד יכול להיות מוקף בחברים ולהרגיש הכי בודד בעולם, ואדם שני יכול לחיות בגפו במשך שבועות ולא להרגיש שום צורך בחברה. וזה מלמד שבחברות מה שחשוב זה האיכות, הכמות לא משנה בכלל.

לכן, השנקל שלי:
יצירה של חברויות זה דבר שקורה באופן ספונטני. ואם מנסים לאלץ את התהליך אז זה גורם לך בעיקר למצוא את עצמך בחברת אנשים שאין לך שום דבר במשותף איתם.
לכן תתמקד בשימור חברים, ולא ובמציאת חברים חדשים. תרים טלפון לאנשים שחשובים לך שמציק לך שהקשר שלכם התנתק, תקבעו לשבת לקפה. אם יש אנשים שכיף לך לדבר איתם בעבודה, נסה להיפגש איתם גם מחוץ לשעות העבודה.
ובנוסף סלק מהחיים שלך אנשים רעילים (כאלו שגורמים לך להרגיש לבד)
חברים חדשים כבר יגיעו מעצמם.

אה, ועוד קצת ריבית דריבית על השנקל שלי:
אנשים מתים מפחד להישאר לבד. זו תופעה אוניברסלית. אנחנו כמו להקת זאבים בטבע נמנעים בכל תוקף מלהראות לעולם את החולשות שלנו ומציגים רק את החוזקות. ולכן כל אחד חושב שהוא דפוק, הוא מקולקל, שכולם יודעים איך לחיות חוץ ממנו. כמובן שעידן פייסבוק והאינסטוש מעצימים את התחושה הזאת.
לכן לפעמים אפשר למצוא נחמה בהבנה שהמצב שלך הרבה הרבה יותר קרוב לממוצע של ההתפלגות הנורמלית מכפי שנדמה לך.


משפט מדהים

הבעיה שיש לי מעט מאוד חברים שגם מרגיש לי שרוצים בחברתי(אפשר לדון בלמה, יכול להיות שאני ביקורתי לפעמים, יכול להיות כי אני לא בראש להרבה דברים שצעירים אוהבים, לפעמים יש קנאה(לא מוצדקת, לא מאחל לאף אחד להרוויח גם מיליון דולר בחודש אם הוא לא בריא(נפשית במקרה שלי מאמין שגם פיזית זה קשה)) יכול להיות כי אני חופר, יכול להיות כי אני ציני , יכול להיות שעיקר נושאי השיחה שאני אוהב זה פילוסופיה וראיות עולם. חברים שטובים לי ממש טובים לי

 

[Body Solid]

לאט לאט, בלי לחץ ובלי להתאמץ יותר מדי.
תלמד לאהוב ולקבל את עצמך, פחות לשפוט אחרים, לזרום עם החיים ועם דעות שונות משלך וזה יגיע.

 

[Shnizelia]

אפשר לאהוב את עצמך עד מחר, אבל כל אין לו אינטרקציה יומיומית עם בני גילו קשה מאוד ליצור קשרים חברתיים.

אנשים יוצרים קשרים חברתיים במסגרות.

הוא סיים תיכון
הוא סיים צבא
הוא סיים/דילג לימודים אקדמאיים

כתוצאה מכך הוא נשאב בשנות ה-20 המוקדמות חייו לשוק העבודה מ-8 עד 19 פלוס מבזבז המון זמן בנסיעות.

אני מבין אותו לגמרי. באמת.

אפשרות מעולה ליצירת קשרים היא ללכת ללמוד תואר, אבל זה יתנגש לך עם עבודה ותצטרך להחליט מה חשוב לך יותר *כרגע* קריירה או קשרים חברתיים/זוגיים. אפשרות נוספת היא ללכת לחוג/קורס ארוך בתחום שאתה אוהב, אבל גם זה כנראה יפגע לך קצת בעבודה.

אפשרות אחרת היא להחליף מקום עבודה. לך למקום בו שכבת הגילאים יותר קרובה לשלך. אין לך מה לפלרטט עם אנשים נשואים + ילדים. זה ראש אחר לגמרי.

אפשרות נוספת היא טיול מאורגן לצעירים. אני כבר שלחתי חבר פורום אחד לטיול כזה. הוא הולך לטוס לוויאטנם ל-3 שבועות. (הטיול שהתייעצתי לגביו). כלום שם יהיו רווקים בגילאים סוף שנות ה-20 עד אמצע שנות ה-30.

עשיתי טיול דומה לסין באוקטובר 2019 והיה נחמד מאוד מבחינה חברתית. נוצרו שם חברויות שמחזיקות מעמד עד היום. (3 שנים כמעט) בנוסף היו שם כבר מהקהילה הגאה.

בכללי האמת היא שקשה בגילאים מבוגרים להכיר. אנשים יותר מקובעים. אנשים יותר כלואים בחיים שלהם. אנשים יותר התרגלו ללבד שלהם. אנשים יותר עסוקים בבעיות שלהם זוגיות, ילדים, משכנתא, קריירה.

אני לא אומר שאי אפשר להכיר חברים אמיתיים בגיל מבוגר, אבל זה יותר קשה ותצטרך לשלם מחיר מסוים בשביל זה. אתה צריך להחליט איזה מחיר אתה מוכן לשלם.

אני לדוגמא הייתי מוכן לחזור ללימודים אקדמאיים בשביל זה, אבל המציאות לא אפשרה לי. לא הייתה לי אפשרות לרדת ל-50% משרה בגיל 34 ועכשיו בטוח כבר אין לי אפשרות כזאת.

אתה הרבה יוצר צעיר ממני וכתוצאה מכך יש לך הרבה יותר גמישות בחיים.

 

[optimum]

הבעיה שיש לי מעט מאוד חברים שגם מרגיש לי שרוצים בחברתי(אפשר לדון בלמה, יכול להיות שאני ביקורתי לפעמים, יכול להיות כי אני לא בראש להרבה דברים שצעירים אוהבים, לפעמים יש קנאה(לא מוצדקת, לא מאחל לאף אחד להרוויח גם מיליון דולר בחודש אם הוא לא בריא(נפשית במקרה שלי מאמין שגם פיזית זה קשה)) יכול להיות כי אני חופר, יכול להיות כי אני ציני , יכול להיות שעיקר נושאי השיחה שאני אוהב זה פילוסופיה וראיות עולם. חברים שטובים לי ממש טובים לי

גם חבר טוב אחד זה מספיק לדעתי.
חוץ מזה נגעת בשורש הבעיה - הקנאה והציניות מקשים עליך למצוא חברים. תעבוד על זה קודם כל, והחברים כבר יגיעו אחר כך מעצמם.

 

[optimum]

האמת הקשה היא שבגילאים מבוגרים יותר קשה להכיר. אנשים יותר מקובעים. אנשים יותר כלואים בחיים שלהם. אנשים יותר התרגלו ללבד שלהם. אנשים יותר עסוקים בבעיות שלהם זוגיות, ילדים, משכנתא.

זה חוזר חזרה לתגובה הקודמת שלי (עם ההוא שתלה את עצמו):
זו בעיה פופולארית. הרבה מאוד אנשים חיים עם ההרגשה שאנחנו משתרכים מאחור, שכולם מסתדרים ולכולם הולך טוב בחיים בחיים ולכולם יש חברים וזוגיות מאושרת ורק לנו עדיין אין. אבל אם זו הרגשה שמשותפת כמעט לכולם אז שים לב לפרדוקס שזה יוצר.

 

[DiverGirl]

קבוצות ספורט זאת אחלה מסגרת להכיר חברים חדשים!

 

[unsullied]

עם אופי של בן 35-40

שעיקר נושאי השיחה שאני אוהב זה פילוסופיה וראיות עולם

אולי תכוון למעגלי תחביב לפי האופי ולא לפי הגיל שלך.
אם תוותר על עוד עשור קדימה (כי גילאי ה30 נוטים פחות לעסוק בתחביבים אלא להיות יותר מרוכזים במשפחה וילדים, לפחות מהכרותי) אני יכול להציע ברידג', מעגלי קריאה, קורסי העשרה באוניברסיטה בנושאים שמעניינים אותך לדוג'.

לגבי הציניות והחפירה זה לדעתי שאלה של שימור ולא של היכרות. כשאתה מודע לעצמך תוכל לבדוק מול הצד השני מתי זה מעייף ומתי זה מהנה לשני.

 

[lazyprogrammer]

גם חבר טוב אחד זה מספיק לדעתי.
חוץ מזה נגעת בשורש הבעיה - הקנאה והציניות מקשים עליך למצוא חברים. תעבוד על זה קודם כל, והחברים כבר יגיעו אחר כך מעצמם.

תראה אני מצליח ליצור קשרים כשיש לי הזדמנות. כן לפעמים אני לא מצליח לשמור על קשרים כשהמסגרת מתנתקת(צבא/ בית ספר וכו…).

 

[Cloudbusting]

היי @lazyprogrammer אני בסיטואציה (טיפה) דומה. תמיד שמח להכיר חברים חדשים, אתה מוזמן לשלוח לי הודעה פרטית (בעיקר כי לא הצלחתי לפצח את התעלומה איך שולחים אחת כזו ).

 

[רוני]

בסופש אין לי שום רעיון עם מי אפשר ללכת ולהכיר. חשבתי להתייעץ איתכם.

הי
סגנון החיים היום משאיר אותנו בבתים מול מסכים, שונה ממה שהכרתי בעבר מבחינה חברתי.

דרך מעולה להכיר היא באמצעות בעלות על כלב, אישתי ואני מכירים חברים רבים בדרך זו, יש אפליקציות
להכרויות לבעלי כלבים.

https://e.walla.co.il/item/3523313

דרך נוספת זה בעזרת תחביב, יש קבוצות שונות של בעלי תחביבים משותפים, אימון בחדרי כושר......

בהצלחה !