קוראים לסדרה extreme cheapskates. אתם מוזמנים לחפש... ראיתי בעבר כמה פרקים. מזכיר גם לחוסכים הגדולים ביותר שצריך לשים גבולות... וכן, גם נותן עוד כמה רעיונות איך לחסוך.
יש להוציא על מה שצריך, יש להיות קמצן. החלטתי שאני חייב להחזיק ספר ביד... אני יכול ללכת לחנות ספרים, לחפש מבצעים. אני יכול לחפש חנויות יד שניה. אני יכול להרשם לספריה העירונית ב-80 שח לשנה... אני אוהב לשתות נס קפה. אני יכול להכין בבית עם "חלב מועשר ויטמין D" אני יכול להכין בבית מקפסולות "הפוך" אני יכול לקנות בארומה כל בוקר. ויש מי שישאל - "תה, לא טעים לך?" ועוד הרבה דוגמאות. חיפשתי את התוכנית, פרק על חופשות. העובדה שהוא שומר את הספרים במזוודות הריקות במשך השנה ומשתמש בהן בתור משקולות - בעיניי לגיטימי. יש מי שיתאמן גם סתם עם סלע מהחצר או שיעשה רק תרגילי "משקל גוף". בקיצור - יש חסכון ויש קמצן. 2 הלכי רוח שונים לחלוטין.
לא בדיוק קשור לנושא החסכנות/קמצנות אבל נזכרתי בסרט על אגרנות (גוגל 'אגרן כפייתי סרט דוקו' - סרט לצפיה ישירה במאקו), תראו מה זו מחלת נפש על מלא. מומלץ!
'גיגלתי' וראיתי מספר קליפים. יש אנשים בעולם שחייבים להתאשפז - ראיתי קליפ של בחורה שמסבירה שהיא לא קונה ניר טואלט ומנקה את הטוסיק והנרתיק עם מים מעורבים עם שאריות של שבבי סבון - איכסא! לעומת זאת טכניכת רחיצת בגדים בזמן המקלחת זה מה שאני עושה במסעותי כשמגיע לחניון לילה... יש גבול בין חסכנות וקמצנות. לא כול מה שנכון להשרדות בשטח נכון בבית.
אני לא כל כך מסכימה שאלו הלכי רוח שונים לחלוטין. אני בטוחה שגם הקמצנים חושבים שהם מוציאים רק על מה שצריך. ניסיתי לחשוב על זה. הייתי מגדירה חסכנות כקמצנות כשהיא פוגעת במישהו, לדג' כשזה כלפי מישהו אחר, או חוסר נוחות משמעותי לאדם עצמו או לסביבתו, וכמובן הכל כתלות בכסף שיש לאדם. אדם שלא חסר לו כסף שמתמקח דקות ארוכות במטרה להוריד מחיר של משהו בעוד 10 שקלים זו קמצנות בעיניי, לעומת זאת האמא שבקשה מהבת שלה והחברות ללבוש כמה שכבות כדי שיהיה מקום במזוודה לקחת אוכל מהבית, זה לא נראה לי קמצנות, כי אני משערת שהיא במצב כלכלי לא טוב, ומנסה בכל זאת לצאת לחופשה... מה אתם חושבים?
קצת מתוך דרויאנוב (ספר הבדיחה והחידוד) 357 קמצן נצטער צער גדול על כיסא שנשבר לו. אמרה לו אשתו: אדם מן היישוב אינו מצטער כל-כך על הפסד מועט כזה. כעס הקמצן: לא הפסד אחד הוא זה, אלא שלושה הפסדות כאחת. ראשית, הכיסא נשבר; שנית, חמישה זוזים היה שוויו; ושלישית – עכשיו אני צריך לקנות כיסא אחר במקומו. 358 בזבזן, בנו יחידו של עשיר קמצן, בנה בית והתקין לו אולם לאורחים יפה ומרוּוח. וכשבא האב הקמצן לראות את הבית ונכנס לאולם-האורחים נבהל למראה-עיניו וקפא במקומו. הסתיר הבן הבזבזן את ליגלוגו בתוך לבו ואמר לו: אבא, אולם זה מה הוא בעיניך? גימגם האב והחזיר: יפה, יפה מאוד... סבורני, שאולם זה יש בו, חס-ושלום מקום למאה אורחים... 359 אמרו לו לעשיר קמצן: ממון קורח יש לך, ומה הנאה לך ממנו? אפילו ברכבת אתה נוסע במחלקה רביעית, המיוחדת לבהמות. החזיר הקמצן: מה אני אשם בדבר? כלום אני תיקנתי, שלא תהא מחלקה חמישית? 360 קמצן שמע, שבכרך פלוני יושב קמצן מופלג, רבם של הקמצנים, והלך אליו ללמוד הלכות קמצנות. עם הערב-שמש הגיע לשם, וכשנכנס לביתו של "הרב" לא מצא אור בבית. הירהר ואמר: לשם הלכה זו לא הייתי זקוק לכתת את רגלי וללכת אליו. אף אני איני מעלה נר בביתי בלילה. וכשישבו לספר זה עם זה קלטה פתאום אוזנו של האורח צליל פּוּרפה של מכנסיים. הקשיב ושאל: צליל זה מהו? תורה היא וללמוד אני צריך. החזיר לו "הרב": הואיל ובחושך אנו יושבים, דין הוא שנוריד את המכנסיים, כדי שלא ישתפשפו. מיד עמד האורח ונשקו על ראשו ואמר לו: רבי, אילו לא באתי אלא ללמוד דבר זה – דייני...° (אגב, ה"תורה היא וצריך אני ללמוד" מתכתב עם קטע "כחול" מהתלמוד)