לפני מספר שבועות התחוללה סערה רבתי בעקבות כוונתו של תמיר מנדובסקי, מחבר רב המכר “השקעות לעצלנים”, לפרסם מהדורה חדשה של ספרו כשהוא “מותאם” לקהל החרדי, הווה אומר, ללא אזכור בני אדם מסוג נקבה.
מנדובסקי עצמו הצדיק את המהלך כהכרחי לצורך הפצת “אוריינות פיננסית” בקרב אוכלוסיה זו.
בזמן שאחרים עסקו בשאלה האם הדבר ראוי או לא, שאלתי את עצמי מהו בעצם אותו גוף “ידע פיננסי” שמופץ בחוברת הדקיקה הזו (114 עמודים בסך הכל) שנמכרה כבר ב-200 אלף עותקים ואף זכתה לתמיכתו הפומבית של לא אחר מאשר שר האוצר של מדינת ישראל.
מעניינת לא פחות השאלה כיצד יתכן שלמרות תפוצה כה רחבה, ושיווק אגרסיבי, כמעט שלא ניתן למצוא ביקורות עומק אנליטיות שנכתבו על הספר הזה בחמש השנים שחלפו מאז יצא לאור?
פתחו חשבון למסחר עצמאי
פסגות טרייד
מיטב טרייד
אקסלנס טרייד
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
⌄
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
⌄
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
⌄
חמושה בשתי השאלות הללו, ניגשתי אחר כבוד לספריה השכונתית ושאלתי לי עותק מהספר כדי לקראו לראשונה בלב פתוח ובנפש חפצה.
גילוי נאות: אני כותבת כאן על עצמאות כלכלית, חיסכון והשקעות מאז 2013, וחלק מהרעיונות שמופיעים ב”השקעות לעצלנים” מוכרים היטב גם לקוראי האתר הזה. למניעת ספקות, הביקורת שלי איננה על עצם הרעיון של השקעה פסיבית, אלא על האופן שבו הוא נארז, פושט והוצג לציבור הרחב כסוג של פתרון אבסולוטי ואוניברסלי.
***
במובנים רבים, “השקעות לעצלנים” מזכיר יותר ספר עזרה עצמית מאשר ספר השקעות, ויתכן שזהו גם סוד הצלחתו.
הספר מציע לקורא מעין נוסחה לגאולה פסיכולוגית דרך שוק ההון: העולם הפיננסי כאוטי, מבלבל ומפחיד, אבל אל תירא ואל תיחת, קורא יקר, שהרי יש “שיטה נהדרת” לתמרן במסגרתו — הפקד כל חודש לקרן עוקבת מדד מניות רחב, המתן, ובעוד כמה עשרות שנים תודה לעצמך.
הפשטות הזו כמובן קוסמת לקורא הישראלי הממוצע, שממילא חי בעומס החלטות בלתי נסבל ורוצה רק שמישהו יאמר לו “עזוב, זה פשוט”. ומנדובסקי מספק את הסחורה, כשהמילה “פשוט” חוזרת על עצמה בהטיות שונות יותר מ-30 פעמים לאורך הספר . “למה קרנות סל? כי זה פשוט וקל!” הוא חורז לקוראיו.
מנדובסקי מסביר לאורך הספר שהשקעה באמצעות קרנות מחקות פסיביות עדיפה על פני השקעה בקרנות מנוהלות יקרות יותר; שהון שמושקע לאורך זמן מצטבר באופן מעריכי, ככדור שלג שהולך וצובר מהירות ככל שחוסכים ומשקיעים בשיטתיות; ושדמי ניהול גבוהים שמצטברים לאורך שנים מכרסמים באופן דרמטי בתשואה הסופית.
אני כמובן חותמת על כל אחת מהעצות האלה עוד מהימים שבהם נחשפתי אליהן לראשונה בכתבי בוגל, פרי, סווידרו, מלכיאל ואחרים.
אלא שמרוב רצון לפשט, מנדובסקי מציג גרסה כמעט פלקטית של המציאות, כזו שמרודדת ומותאמת למכנה המשותף הנמוך ביותר.
התוצאה היא שהספר נכשל פעם אחר פעם במבחן תערו של איינשטיין, שלפיו יש להפוך כל דבר לפשוט ביותר שניתן, אך לא פשוט מכך.
כך, במקום להזמין את הקורא ללמוד יחד מערכת מורכבת, הספר טוען אקסיומטית שהמערכת פשוט פחות מורכבת ממה שסיפרו לנו. הטענה המשתמעת לאורך הספר היא שיש דברים שאתה לא צריך לדעת ומה שאתה לא יודע לא יפגע בך. ציית לכללים, עקוב אחר ההוראות, תראה ישועות ותנצח את כל אנשי המקצוע, הבנקים והסוחרים. זה כמובן תואם למבנה של כל ספר self help מצליח: העולם מפחיד, אבל אני אתן לך מפתח והאמת שלי תגאל אותך.
אפשר כמובן לטעון שלא צריך לצפות יותר מדי מספר מבוא שמטרתו, כדברי המחבר, “להנגיש ידע פיננסי בסיסי”, ולא להקיף קורס כללי במימון. ואמנם, מנדובסקי מדגיש שוב ושוב שאינו איש מקצוע, ואוהב לכנות את עצמו “מנגיש ידע”. אבל הנגשה היא תרגום של מידע מורכב לשפה מובנת ונהירה. כשלוקחים מידע מורכב ומפשטים אותו תוך השמטת מידע קריטי שעלול לאתגר את התזה, עוברים כבר לאזור ההשטחה. הרי מה נחשב ידע פיננסי בסיסי? מה אתה חותך שנחשב העשרה, ומה אתה משאיר?
***
זה בולט במיוחד בחלק המעשי של הספר, שנראה כמו ניסיון לייבא תיק השקעות אמריקני ולהתאים אותו בחופזה לסביבה ישראלית.
מנדובסקי ממליץ על שני ניירות ערך ספציפיים, האחד VOO (קרן עוקבת S&P 500 של ואנגרד) והשני BND (קרן עוקבת מדד אג”ח אמריקאי כללי, אף היא של ואנגרד) ומציע תמהילים שונים של תיקי השקעות מנייתיים-אג”חיים שמורכבים משני ניירות הערך הללו מתוך הנחה שהקורלציה בין שני הנכסים הפוכה מה שמסייע למתן תנודתיות לאורך זמן.
עכשיו, זה בהחלט פתרון פשוט וקל למשקיע אמריקאי שמשלם 15% מס דיבידנד, בלי סיכון מט”ח ובלי סיכון מס ירושה. אבל תארו לעצמכם משקיע ישראלי שרכש את הספר במיטב כספו ב-2021, ראה את התיק העצל שלו נשחט ב-2022 כשאג”ח ומניות צללו במקביל בשיעור דו-ספרתי, וגם אם איכשהו הצליח להחזיק עד אז, הגיע ל-2026 אחרי שהדולר קרס ב-20% בשנה מול השקל ומעך לו את כל התשואה השקלית.
כן, יש איזו שורה על מט”ח בספר (המחבר מזכיר את זה באופן אגבי בקשר עם ביקורת לא ברורה על “תעשיית הדכדוך” של התקשורת הכלכלית), והוא כמעט יוצא כדי חובתו כשהוא מקדיש 18 מילים לאמירה שניירות אמריקאים חשופים למס עיזבון, אבל בכך פחות או יותר תם הדיון בשני הנושאים הללו. ספר שמזכיר ניירות כמו VOO, BND, ACWI ו-VT ראוי שיתייחס בצורה עניינית יותר לפוטנציאל תאונת המס שיכול להעביר עד 40% מהעיזבון ישירות ל-IRS.
גם חצי הפרק שמוקדש לאגרות חוב מציג את הקורלציה ההפוכה בין מניות לאג”ח כסוג של חוק טבע, ומבליע את העובדה שבעולם הפיננסי קורלציות משתנות לאורך זמן. המחבר לא מסביר מושגים בסיסיים כמו משך חיים ממוצע, סיכון אשראי וסיכון ריבית. הקורא התמים לומד לצפות שההשקעה שלו באג”ח תהיה שקולה “לנסיעה ברכבת ישראל – תשואה סולידית ויציבה בגובה 1% עד 3%“. זה כמובן לא נכון, כפי שחוו משקיעים ב-2022.
זה בדיוק סוג ההשטחה של הידע שעלול להזיק למשקיעים. הם לא יודעים מה שהם לא יודעים ואז מופתעים כשהנעלמים האלה נוגסים להם בתיק ה”עצל” שלהם. ומכיוון שמעודדים אותם להיות עצלנים, חיה עם מנגנוני הגנה די עלובים בסך הכל, רבים מהם מתקשים להחזיק לאורך זמן.
סוגיית התמחור היא דוגמה נוספת להשמטה כזו. לרעיון ששוק המניות בכללותו עשוי להיות יקר או זול הן ביחס לעצמו והן באופן אבסולוטי אין זכר בספר. אין דיון גם בקשר שבין רמת התמחור של השוק לבין התשואה העתידית הצפויה ממנו. ה”עצלן” הופך בשלב זה לתוכי המת מהמערכון של מונטי פייתון: הוא אגנוסטי לחלוטין למחיר ומצופה ממנו להיכנס בכל מחיר ובכל הזדמנות. מובן שזמן בשוק עדיף על תזמון השוק, אבל הסיסמה הזו מניחה שיש לך את הזמן הזה מלכתחילה. לקורא הטיפוסי יש טווח השקעה של כ-30 שנה, וזו כבר תקופה שמושפעת מאד מנקודת הכניסה. כך, למשל, אדם שהשקיע ב-S&P 500 בין 1950 ל-1980 השיג תשואה ריאלית של 5.4% לעומת אדם שהשקיע בין 1990 ל-2020 וקצר תשואה ריאלית של 7.4%. אותה אסטרטגיה, אותה משמעת, הניבה תוצאה שונה לחלוטין שנובעת אך ורק מנקודת כניסה שונה. אלא שדיון בתמחור היה מצריך מהקורא להחליט אם זה זמן טוב להשקיע כעת, מה שמתנגש עם הקריאה המרכזית של הספר (“התחל היום”). לכן, כך אני מניחה, הוא הושמט.
נעלם נוסף הוא שלב המשיכה, שמקומו בספר נפקד לחלוטין. הספר אמנם פותח בהצגת השיעבוד לקריירה כבעיה ומציג את תיק ההשקעות העצל בתור פתרון, אך לא מפתח את הנושא מעבר לכך. “אין הכנסה פסיבית יותר מתיק השקעות מבוסס קרנות סל מחקות מדד” כותב המחבר בנחרצות אופיינית, אבל בשום שלב לא מסביר את המנגנון שמתרגם את ההון הצבור הזה לזרם הכנסה. ה”עצלן”, שמתבקש לחסוך ולהשקיע במשך 30 שנה, אמור בבת אחת לשנות פאזה ולהתחיל לאכול את הקרן, להסתכל על תיק ההשקעות ולקבל החלטת מכירה. במובן זה, הספר משול למי שממלמד כיצד לבנות בית מבלי ללמד איך לתחזק אותו.
***
ממה נפשך, יטען הטוען.
הרי המטרה מקדשת את האמצעים. ואם רוצים שכמה שיותר מהאנשים יצטרפו למעמד בעלי הנכסים וישקיעו בזול, אולי זה לא באמת משנה אם הידע שלהם “שטוח” וארוז בספר צהוב עם עצלן מצויר. בין אם ילמדו לעומק ובין אם לאו, העיקר שבמבחן התוצאה כספם יהיה מושקע ב-S&P500 ולא יישחק בעו”ש, גם אם אין להם הרבה מושג מעבר לכך.
אני דוחה את הטענה הזו.
עצלנות היא לא תחליף למשמעת ובורות מרצון היא לא תחליף לענווה. אדם שלא נוגע בתיק כי הוא מבין את הסיכונים אינו דומה למי שלא נוגע בתיק כי כך אמרו לו.
הספר מציג השקעה פסיבית כפעולה טכנית בעיקרה: כמה קליקים, פתיחת חשבון מסחר, קניית קרן סל וזהו זה, הצטרפת למעמד הקפיטליסטי, לא משנה אם אתה חייל משוחרר או גרושה בת 48 עם 3 ילדים או פנסיונר בן 66. את מקבלת קרן סל והוא מקבל קרן סל ואתם וגם אני. מחינוך פיננסי עברנו לפתרון תעשייתי-שבלוני להמונים.
אלא שהקנייה כמובן היא החלק הקל.
האתגר הממשי בהשקעה פסיבית הוא לא בקנייה, אלא בשנים ובעשורים שלאחר מכן: זו המשמעת הנפשית שנדרשת כדי להישאר מושקע גם כשהכותרות צועקות, ולהמשיך להזרים כסף לתיק גם כשאתה כבר שונא את עצמך.
פילוסופיית “קנה והחזק” דורשת ממך להבין מה אתה מחזיק ומדוע, מה עלול להשתבש ומה יגרום לך לא למכור גם כשהכל נראה קודר. להבדיל, פילוסופיית “קנה וקווה” דורשת ממך לדקלם “לא מכרתי לא הפסדתי”, לכבות את המחשב ואת המוח כשהשוק לא משתף פעולה, ובעיקר להתפלל שמה שהיה הוא שיהיה ושהכאוס יתיישר לפי המודל באקסל.
ביותר מדי מקומות “השקעות לעצלנים” בוחר בפילוסופיה השניה, כשהוא מקריב יידוע והכנה פסיכולוגית על מזבח הפשטות וההנגשה. מנדובסקי מסתפק בסיסמאות (“אדישות היא כמו שריר“) ומשבח אדישות/עצלנות כמעלה, אבל לא ממלא אותן כדי להכין את הקורא למצב שבו האסטרטגיה עלולה להיכשל.
המחבר מציג אידיאל שבלוני ברור שלתוכו המשקיעים העצלנים אמורים להתכנס: “אם אוכל לעצב את המשקיע המושלם לטווח הארוך,” הוא כותב, “הייתי הופך אותו לחירש, עיוור ובלי חיבור לאינטרנט. מעין סייבורג חסר רגשות שחוסך, מפקיד ומשקיע ללא מגע יד אדם”.
וכמובן, מנדובסקי עצמו מתואר כהתגשמות של האידיאל הנשגב הזה: “הידיעה (על קריסה בשווקים במהלך טלטלת הקורונה –ד.ה) לא גרמה לי לרוץ למחשב ולבדוק את תיק ההשקעות מסיבה פשוטה: מצבו לא עניין אותי.”
כן כן, בזמן שביל אקמן הזהיר מפני “הגהנום שבדרך” ובנימין נתניהו הזיע נוכח פני “קץ האנושות“, גיבורנו לא התעניין בתיק שלו כלל, הרי הוא “הניח” שהאנושות תתגבר וממילא תכנן להחזיק את התיק שלו לעשרות שנים. אלא שהאנקדוטה הזו נכתבה ב-2021, אחרי התאוששות חדה וחריגה של השווקים. קל יותר לנסח אדישות הירואית בדיעבד, בגיל 33, כשהאופק הפיננס שלך ארוך והתיק כבר התאושש. יש לשער שהדברים היו נשמעים אחרת מפי אדם בן 58, ערב פרישה, שחזה במיליוני שקלים מתפוגגים בתוך כמה ימי מסחר במרץ 2020.
חוסר עניין לא יכולה להיות תכונה אוניברסלית של בני אדם, גם אם ישאפו להיות סייבורגים. המציאות היא שהמשקיעים מתקשים לדבוק בתכנית ולהישאר “עצלנים” לאורך זמן. נתונים של DALBAR ו- Mind the Gap של מורניגסטאר מגלים באופן חוזר ונשנה שגם משקיעים פסיביים חשופים למה שמכונה “פער ההתנהגות”, כלומר, לפער בין התשואה שמניב השוק לתשואה שמשקיעים קוצרים בפועל.
נתוני מורנינגסטאר לעשור 2023-2013, למשל, מראים שפער התשואה בקרב משקיעי קרנות סל מנייתיות נע בין 0.5% ל-1% בשנה. זה קורה בגלל מגוון סיבות: אנשים מדלגים מקרן אחת לאחרת, משנים הקצאת נכסים, קונים פחות כשהשוק יורד, קונים יותר כשהשוק עולה, ומשקיעים לפי כותרות.
רק לאחרונה ראינו נחשולים אדירים של כסף פסיבי שמדלגים ממסלולים עוקבי S&P 500 למסלולים עוקבי מדדי מניות בישראל, בין אם בגלל מרדף אחרי ביצועים או רצון לצמצם חשיפה לדולר הקורס.
כך שעבור משקיעים רבים, הפסיביות היא בעיקר תאורטית. וזה הגיוני, מפני שאנשים אינם סייבורגים ואינם גיליונות אקסל. הם קופים חלקים מוצפים בדופמין וקורטיזול שמגיבים לרגשות ודחפים וגירויים. וגם הממושמעים שבהם מתפתחים ולומדים את עצמם במהלך חייהם ולא נשארים באותה אסטרטגיה במשך 30 שנה ברציפות פשוט כי הם לא נשארים אותו אדם במשך 30 שנה. ולהתפתחות הזו, שוב, אין זכר אצל מנדובסקי.
מנדובסקי מדבר על סיכון במובנו השטחי כתנודתיות שצריך לצלוח מעת לעת. אבל סיכון איננו תנודתיות. תנודתיות היא ירידה זמנית במדד המניות. סיכון הוא מה שקורה כשרידיה הזמנית הזו פוגשת צורך אנושי או נסיבות חיים שמחייבות אותך למכור בהפסד ולאבד הון לצמיתות. להגיד לאדם “אל תמכור! תזכור! אתה עצלן! אתה סייבורג!” זו עצה חסרת ערך אם אין לו ברירה אחרת.
חלק ניכר מהספר מוקדש לדיון בשבחן של קרנות הסל. המחבר מסביר איך הן עובדות, למה הן עדיפות על קרנות אחרות, כיצד לרכוש אותן ואיך להרכיב מהן תיק השקעות עצל לטווח ארוך. אלא שהביצועים של המשקיעים בפועל הם פונקציה של התנהגות, לא של מוצר ההשקעה. והתנהגות, כמובן, היא נגזרת של האופן שבו המשקיע מבין את המוצר. וכאן “השקעות לעצלנים” נכשל פעמיים: לא רק שהוא ממליץ על מוצר שקשה מאד להחזיק בו במשך עשרות שנים, אלא שהוא מציג אותו באופן חלקי, שנוסך ביטחון מוגזם בקורא, וכמעט מתעלם מההיבט ההתנהגותי שקשור בהחזקה עצמה.
כך למשל למנדובסקי יש פתרון קסם להקצאת נכסים: “התשובה לשאלה ‘מה אחוז המניות המומלץ לתיק שלי?’ היא פשוטה: עליך להוריד את אחוז המניות בתיק לרמה שאיתה אפשר לישון בלילה.” העצה הטאוטולוגית הזו מניחה (שוב) שאנשים לא מזדקנים ולא משתנים לעולם. ראשית, עד שלא נחשפת “על רטוב” לתיק מנייתי גדול בזמן ירידה חדה, לא תדעי איזה שיעור מניות מאפשר לך לישון בלילה. ושנית, גם אם גילית שבגיל 30, בלי ילדים ועם הכנסה יציבה, את יכולה להחזיק 100% מניות ולישון מצוין, זה לא אומר שאותו שיעור מניות יתאים לך בגיל 42 עם משכנתא ושני ילדים.
פעם אחר פעם הספר יורה תשובות סטטיות ושבלוניות מסוג זה כדי לפשט ולדחוס לתוכן מציאות דינאמית ורועשת. והמדהים הוא שבפרק 12, עמוד אחד לפני סיום הספר, המחבר מודה בעצמו כי “עמידה איתנה במשמעת של חיסכון והשקעה אינה פשוטה כפי שהיא מתוארת בספר זה.” כלומר, מנדובסקי עצמו בשורה אחת הופך את הספר על פיו. הוא מאשר שמה שתיאר ב-114 עמודים כ”פשוט וקל” ב-30 צורות שונות הוא, ובכן, לא פשוט כלל ועיקר. הוא לא שב ומסביר מדוע ולא מצייד את הקורא בכללים שיסייעו להתמודד עם הפער.
הסתירה הזו היא תמצית הספר: פשטות ממותגת וארוזה היטב שמדלגת על מורכבות היכן שזה לא נוח לה.
השאלה המרכזית, שהספר עוקף, היא לא אם השקעה פסיבית עובדת, אלא למי, באיזה שלב, ובאילו נסיבות חיים, עם איזו כרית ביטחון ועם כמה הבנה. הספר מדלג על השאלות הללו כי הן מכבידות על המסר אבל דווקא השאלות הקשות האלה הן המקום שבו חינוך פיננסי אמיתי מתרחש.
***
עולם המימון, בשונה מתחומי ידע אחרים, אינו כפוף לחוקים פיזיקליים נוקשים, ומה שהיה נכון בעבר לא בהכרח נכון אוניברסלית. זה נכון למשטרי שוק ונכון גם לפילוסופיות השקעה, ואסטרטגיית ההשקעה הפסיבית בכללם.
הספר כמעט אינו חושף את הקורא לביקורת האקדמית על השקעה פסיבית בקרנות מחקות מדד ועל חולשות מבניות של השיטה. אולי כי עם כל הכבוד לחינוך פיננסי, אוריינות פיננסית וציבור נבון ומיודע, יש דברים שעדיף פשוט לא לדעת.
ואכן, בשנים האחרונות מחקרים מצאו שככל שמשקלו של הניהול הפסיבי גדל, הקורלציה בין המניות הכלולות בקרנות הסל הפופולריות מתחזקת. המשמעות היא ש”ארוחת החינם של הפיזור” שמנדובסקי חוגג עליה בפרק 5 כבר הרבה פחות “חינמית”. אם כלל המניות ב-S&P 500 נעות יחד, אתה לא מחזיק את “השוק” אלא מעין “מטבע” שהופך כולו לתנודתי יותר.
הדיון של מנדובסקי בהשקעות אקטיביות לסוגיהן מתעלם מהממצא היסודי של גרוסמן וסטיגליץ (1980) שלפיו שוק יכול להיות יעיל רק אם יש מי שדואג לעבודת גילוי מחירים. בבוטות, משקיעים פסיבים הם “טרמפיסטים“. ללא תעשיית הקרנות המנוהלות, השורטיסטים, האנליסטים ולקטי המניות שמנדובסקי כמעט לועג להם מחירי המניות יהיו שרירותיים לחלוטין. כלומר המשקיעים הפסיביים חייבים שיהיו משקיעים אקטיביים.
במילים אחרות, השקעה פסיבית בהגדרה לא יכולה להיות אוניברסלית. וככל שיותר אנשים ישקיעו באופן פסיבי, התמריץ להשקיע אקטיבית רק גדל (*). מה שעבד כשניהול הפסיבי היה 10% מהשוק עלול שלא לעבוד כשנגיע ל-70%. במובן זה הפסיביות הופכת לקורבן של ההצלחה של עצמה. “השקעות לעצלנים” הוא חלק מהתהליך מכיוון שהוא משווק את הצלחת האתמול כאם כל השיטות של מחר.
(*) זו, בין היתר, אחת הסיבות שאני עצמי כבר לא משקיעה פסיבית.
***
ואפרופו עמידה במבחן הזמן.
הבסיס התאורטי של הספר הוא ש”הכלכלה האנושית סיפקה ממוצע צמיחה נהדר של כ-10% בשנה” לאורך 100 שנה.
הנתון הזה כמובן נשען על ביצועי הכלכלה האמריקאית במאה ה-20, והשימוש בו כבסיס לתחזיות עתידיות מתעלם מהטיית הישרדות חריפה.
ראשית, הנתון הוא נומינלי ואם מתחשבים באינפלציה התשואה הריאלית היא בערך 7%. ובכל מקרה המקרה האמריקאי הוא החריג בקצה הסקאלה. אוסטרליה הניבה 6.6% ריאלי. בריטניה 5.5%. צרפת 3.4%. גרמניה 3.3%. יפן 4.3%. איטליה 2%. אוסטריה בכלל הניבה תשואה ריאלית שלילית על פני 50 שנה.
כלומר, מנדובסקי לוקח סיפור קצה – ארצות הברית – ומציג אותו בתור הסיפור הממוצע. המשקיע האמריקאי במאה ה-20 חי במעצמת על כלכלית, ניצחה בשתי מלחמות העולם, חוותה צמיחה דמוגרפית אדירה, מחזיקה במטבע הרזרבה העולמי, ומימנה עשורים של הוצאות ציבוריות בגירעון ללא השלכות.
ויתר על כן: בתקופה שבין 2021-2012 ארה”ב הייתה אחראית ל-70% מתשואת המניות העולמית. כלומר, העשור שממנו מנדובסקי שואב את הביטחון שלו, כל תקופת ההיסטוריה שלו כמשקיע, היה חריג מעל ומעבר לממוצע ההיסטורי.
העימות עם סין, הדה-גלובליזציה, הדה-דולריזציה, הבינה המלאכותית, הנסיגה בדמוקרטיה הליברלית ברחבי העולם, ההתכווצות הדמוגרפית של המערב, התייקרות האנרגיה, כל אלה מערערים על הטענה שמה שהיה הוא שיהיה. מנדובסקי עצמו מעריך שיתכן שהשוק האמריקאי לא ימשיך להיות קטר הצמיחה המוביל בעולם לנצח, אבל מיד מוסיף “האם עיסוק בשאלה הזו רלוונטי למשקיעים עצלנים כמונו? מובן שלא”.
רגע, מה? זה עתה ביססת פילוסופיה פיננסית שלמה על יסוד מקרה הקצה האמריקאי, שמשקל שוק המניות שלה במדד העולמי עומד כבר על 70%, ופתאום שאלת הדומיננטיות האמריקניות כבר לא רלוונטית? כיצד אתה מצפה שהקוראים שלך יישענו על טווח של מאה שנות היסטוריה כשאתה עצמך מאשר שהדומיננטיות הזו עומדת להסתיים? מה זה אומר על השקעה פסיבית במדדים ב-2026?
***
אוריינות פיננסית אמורה להעשיר את האדם ולשפר את כושר השיפוט שלו.
היא אמוה לסייע למפות את התחום, להבחין בין מה שעובד בסביבה מסוימת לבין מה שעובד תמיד ולצרוך מידע באופן ביקורתי.
היא אמורה לגרום לו לשאול שאלות: מה מטרת הכסף? מה טווח ההשקעה? מה יקרה בתרחישי קיצון או שינוי מצב משפחתי? מה יקרה אם אצטרך את כל הכסף מיד? איך הדבר הזה עושה כסף? מה בעצם הסיכונים כאן? מתי אפגש עם הכסף? איך אדע שלא עוקצים אותי? איפה היאכטות של הלקוחות?
אבל “השקעות לעצלנים” ממוקד יותר בתשובות, ודווקא מעודד בורות מרצון, אי-ידיעה, התנזרות ממידע ואי-שאלת שאלות. דומה שמבחינת המחבר, אוריינות פיננסית מתמצה בהפחתת חרדה דרך פישוט וציות.
וזה מסוכן, מפני שהקורא מסיים את הספר עם אשליית ביטחון, תחושה מדומה שלמד לשחות עוד לפני שגילה בכלל על זרמי עומק שעלולים לסחוף אותו למצולות. וכך יוצא שבמקום לבער בורות פיננסית הספר מקדם שלב מתקדם של בורות, בבחינת “מעט ידע מסוכן מהיעדר ידע”. אפקט דאנינג קרוגר להמונים.
ואם לא די בכך, הספר לא רק מלמד שיטה, אלא מייצר זהות שבטית של “עצלנים”, כאלה שלא מנסים להכות את השוק, לתזמן את השוק או למכור בפאניקה. זו זהות נעימה שמקנה לקורא תחושת עליונות אינטלקטואלית באפס מאמץ. המרחק בין אימוץ פילוסופיה של השקעה פסיבית לחשיבה דוגמטית, כמעט דתית, ששוללת כל אסטרטגיית השקעה אחרת, הוא קצר מאד. זאת אני יודעת היטב, בין השאר משום שהייתי שם בעצמי, ויעידו על כך פוסטים ישנים יותר באתר הזה.
הסכנה היא שמרגע שהגישה הפסיבית הופכת מאסטרטגיית השקעה למאפיין זהותי, קשה מאד להשתנות גם כשהעובדות סביבך משתנות, כי המשמעות היא קריאת תגר על האמונה עצמה.
***
“השקעות לעצלנים” הפך בתוך שנים ספורות לטקסט יסוד שממצה את מה שהאזרח הישראלי הממוצע יודע על השקעות בשוק ההון.
אחד מכל 37 בוגרים במדינה החזיק את הספר בידו. שר האוצר סמוטריץ’ אמר שהספר “מייצר מודעות פיננסית, פותח לאנשים את הראש וגורם לקוראים לקחת אחריות על עתידם הפיננסי”. הנה כי כן, האיש שתחתיו פועלים רוב מערכי הרגולציה הפיננסית בישראל אומר ברבים שזהו המקור שלו להבנת שוק ההון. זה אישור רשמי, כמעט ממסדי, לערך החינוכי של “השקעות לעצלנים”.
קריאה ביקורתית של הספר מובילה למסקנות הבאות: זהו ספר מצוין לאדם שמעולם לא נתקל בשוק ההון וזקוק לעיבוד ראשוני ופשוט של מונחי היסוד כדי שיוכל לצעוד את צעדיו הראשונים; הספר “עובר” גם כמבוא בסיסי לתחום מורכב שנכתב על ידי משקיע חובב למען משקיעים חובבים; והוא עלול להזיק לקורא שמסיים אותו בתחושה שקיבל תכנית השקעה מלאה לשארית חייו.
הסכנה אינה בכך שהספר מפשט, אלא בכך שהוא לא תמיד מסמן לקורא היכן נגמר הפישוט ומתחילה המציאות.
למיטב הבנתי, הספר לא עודכן עד עתה על אף שאירועי השנים האחרונות (2026-2022) חשפו את נקודות התורפה של המודל שמוצג בו. המהדורה החדשה מופיעה דווקא כעת, על רקע פיתוח ערוצי הפצה לקהלים חדשים, ולא ברור אם היא כוללת עדכון מהותי של התוכן לאור לקחי השנים האחרונות. בעיניי זו נקודה חשובה, מפני שספר שמבקש להיות גוף ידע חינוכי איננו יכול להסתפק בהרחבת מעגל הקוראים, ועליו להתעדכן כשהמציאות שאותה הוא מתיימר להסביר משתנה.
המעלה הגדולה של הספר היא שהוא פתח דלת לעולם חדש. הוא גרם לאנשים שלא היו משקיעים להתחיל להשקיע. הוא הוריד חסמים. הוא תקף בצדק מוצרים יקרים ותיווך פיננסי נצלני. הוא הכניס לשיח הישראלי מושגים חשובים של דמי ניהול, ריבית דריבית, פיזור והתמדה, לאנשים שלא היו נחשפים אליו אחרת. על כך מגיע לו קרדיט.
לצד מעלותיו, הספר מוכר לקורא תחושת ביטחון שאינה פרופורציונלית לרמת ההבנה שהוא מעניק לו.
לכן, לקורא הטרי הייתי ממליצה לקרוא את הספר כפי שהוא: זה מבוא בסיסי המשווק היטב. הייתי נזהרת מלאפשר להמלצות הספציפיות בספר לעצב את תיק ההשקעות בפועל, משום ש-BND ו-VOO הם לא בהכרח המוצרים הנכונים לכל אדם. הייתי קוראת במקביל או מיד לאחר מכן את ספר המקור של ג’ון בוגל (קיים תרגום בעברית) שהיווה השראה למחבר, ומוסיפה את Four Pillars of investing של ברנסטיין. מי שזקוק לליווי אישי מוטב שיפנה ליועץ בעל רישיון, ולא יבלבל בין קורס ליווי לבין ייעוץ השקעות מותאם אישית. ומעל הכול: עצמאות אינטלקטואלית והטלת ספק בכל חיוניים לכל תהליך השקעה בריא.
הסולידית ממליצה
המידע במאמר זה מבוסס בין היתר על דעותיה האישיות של הכותבת כמשקיעה חובבת. מטרתו לספק מידע בסיסי וראשוני בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ מס, ייעוץ פנסיוני, שיווק פנסיוני, ייעוץ משפטי, שיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם, ו/או תחליף לייעוץ כאמור מטעם בעל הרישיון המתאים על פי דין. התייחסויות במאמר זה לניירות ערך ו/או נכסים דיגיטליים ו/או לביצועיהם, ככל שישנן, נועדו לצורך המחשה בלבד ואין בהן כדי להוות המלצת השקעה, הצעה לרכישה, ייעוץ לקנייה או מכירה, הבטחת תשואה או רווח ו/או הנעה לפעולה כלשהי בקשר עם אותם נכסים. הכותבת אינה אחראית לתוצאות השימוש ו/או היישום של האמור במידע ואין באמור בו משום התחייבות לנכונותו, דיוקו, עדכניותו, ו/או מידת התאמתו לנסיבותיו וצרכיו המסוימים של כל אדם. הקישורים המופיעים בעמודה "הסולידית ממליצה" הינם קישורי שותפים והכותבת מקבלת עמלה בגין לקוחות הנרשמים דרכם.
יפה.
אציין שקריאה במשך 15 שנים את בלוג הסולידית נתן לי כוחות לגייס אפתיה מוחלטת כלפי התיק הפאסיבי שלי עם 100% מניות. עברנו את כל המשברים מבלי להתרגש כלל. בעיקר כי אנחנו לא מסתכלים על ביצועי התיק ובטח שלא מתעניינים בו (במפגיע) כשהשווקים סוערים.
ביקורת מרהיבה
מקיף, נוקב ומלא תוכן – תודה!
גם עבורי הספר היווה (בגיל מאוחר לצערי) חלון הצצה ודלת כניסה לעולם ההשקעות ומכאן כנראה סוד כוחו. אומרים שההצלחה נובעת מכך שמביעים לציבור הרחב משהו שהיה עד אז נחלת העשירים. כך או כך אני חושב שספר מקיף יותר ועם יותר תוכן לא היה מצליח כמו זה, לתמצות המידע (גם אם זה אומר החסרת מידע) יש כוח.
אני שותף מלא לתחושות שלך לגבי הספר. לפני כמה שנים נכנסתי לקבוצת הפייסבוק, ובתשובה לכל מיני שאלות בדיונים אנשים ענו “אתה חייב לקרוא את הספר”, וזה באמת היה נשמע כאילו הם אומרים “אז תראה את האור”. חשבתי שהספר הוא איזה שהוא מקור מידע מעמיק מאין כמוהו והלכתי לקרוא אותו. ואז גיליתי שהוא אומר את הבסיס של הבסיס של הבסיס ובצורה מאוד דוגמטית וחסרת מורכבות.
מצד שני, ספר פשוט ופשטני שאדם ללא כל ידע בתחום יכול לעכל, הוא צעד חשוב מאין כמוהו בהתפתחות הכלכלית של בן אדם. הפוסטים שלך, לצורך העניין, הרבה יותר מורכבים. עמוסים בהוכחות ומספרים וניתוחים. ברור שהידע הרבה יותר איכותי, אבל לא צליח לכ-80% מהאנשים.
אדם שקורא את הספר של מנדובסקי הוא אדם שאחריות חייו עליו. הספר הוא כמו פרסומת טובה לשוק ההון. האחריות ליישם את הידע באופן אחראי, להצליב עוד מקורות מידע, ולהעמיק היא על הקורא.
סוף סוף אמת על ספר השקעות בינוני ושטחי שהופץ בזמן הנכון והפך לשם דבר כשהו לא שווה שום דבר
כשהייתי בן 10 בערך ההורים שלי קנו מיצובישי. כשנסענו באוטו הזה עם חלונות חשמל ושאר דברים חדשניים ראיתי שבעצם להרבה אנשים יש מיצובישי כמו שלנו.
ככה זה ישראלים, הם נוהרים כמו עדר אחרי מוצרים, מפלגות חדשות וריקות (עיין ערך ״כחול-לבן״) כי זה לא דורש הרבה מחשבה. אם השכן שלי עושה את זה והשכן של השכן עושה את זה אז זה כנראה בסדר.
בנאדם חכם יושב מהצד ומסתכל לאן העדר הולך וחושב איך הוא יכול להרוויח מהנהירה שלהם.
זה ממש לא רק תמיר מנדובסקי. כל אנשי הפיננסים הבלתי תלויים ממליצים על קרנות סל לטווח הארוך.
זה שכדאי שיהיה ידע מעבר ל”השקעות לעצלנים” זה ברור אבל כל אחד מוזמן להעשיר את הידע שלו יותר
לא קראתי את הספר, ולמרות זאת מעניין מאוד לקרוא את הביקורת שלך.
אחת הביקורות שלך היא נגד הצגת “הקורלציה ההפוכה בין מניות לאג”ח כסוג של חוק טבע”. אני מבינה שהקורלציה הזו לא נכונה תמיד, אבל האם יש לך אלטרנטיבה לפלח סולידי? יש זהב – אבל להבנתי תפקידו בעיקר לשמר ערך ולא לצמוח.
אז אני מבינה שהאקסיומה על הקורלציה ההפוכה לא תמיד נכונה, אבל בעולם המעשה האם זה צריך להשפיע על חלוקת תיק ההשקעות כאשר אין דרך לדעת את העתיד?
השאלה היא מה המטרה של הפלח הלא מנייתי בתיק?
האם זה “משהו שמייצר תשואה שאינו מניות”, או “משהו שמאפשר לי לישון בשקט בזמן ששוק המניות משתולל”. אלה שתי קטגוריות דומות אבל לא זהות! לקבוצה א’ נכנסים דברים כמו נדל”ן פיזי, אג”ח קונצרני, זהב, סחורות. לקבוצה ב’ אני מוצאת שמוצרי שוק הכסף (קרנות כספיות, מק”מים, פקדונות) נותנים מענה בסביבת הריבית הנוכחית.
צריך להזכיר שעד כמה שקרנות כספיות מהוות מפלט בסביבת ריבית עולה כאמצעי סולידי ובטוח, כשצוללים לאחזקות שלהן מגלים שחלקן מושקעות עד 50% באג”ח קונצרני ועוד ב 10% ני”ע פחות סולידים.
צריך לצלול ולקרוא את האותיות הקטנות גם כמשקיע סולידי והדגמת זאת יפה לאורך השנים בכל ניתוח של מכשירי השקעה או ני”ע.
כן אבל המח”מ קצר מאד מאד ודירוג האשראי גבוה מאד. זה לא אג”ח זבל.
תניחי שאין חיה כזו סולידי. אני לא יועץ ואין לי רישיון אבל ההגדרה של אג”ח והמילה סולידי. באותו משפט זה לא נכון. צריך לשאול “איזה” אג”ח ויש הרבה סוגים. חלקם מסוכנים.
הדעה שלי וזו אינה המלצה שאג”ח זו השקעה גרועה. אג”ח עולה הרבה יותר לאט ממניות וכשהוא קורס. הוא ממשיך אחרי הקריסה לעלות באותו קצב שעלה לפני כן. ז”א משכיבים כסף במכשיר עם מטרה לאזן תנודתיות. אף בפועל יש אמנם פחות תנודתיות רוב הזמן אך שיש קריסה יש אובר תנודתיות……. מניות אמנם מותר תנודתיות אבל ההיסטוריה מראה שכל פעם שהיתה קריסה אחרי תקוםה מסויממת השוק התאושש לגמרי מהקריסה הגיע לנקודת השיא הקודמת וממשיך לעלות משם.
אז מסקנה:
כרגע עם ריבית בנק ישראל הדבר היחיד שהוא באמת סולידי זה קרן כספית.
לגבי זהב. לזהב אין באמת ערך יש לו שימושים זו לא מתכת בלתי שמישה. אבל המחיר נקבע לפי היצע וביקוש. את קונה משהו במחיר x ומצפה שמישהו יקנה זאת ממך במחיר x פלוס משהו. זו לא השקעה זו ספקולציה. ולכן זה לא קיים בתיק שלי.
אהבתי לקרוא את המלל ( ולא בפעם הראשונה).
הכי אהבתי ” הלכתי לחנות ושאלתי את הספר, לא קניתי , שאלתי”.
ככה חוסכים / קונים בית בישראל חחחח
למה לקנות מוצר אם אפשר להשאיל.
חחח
לא להשאיל כי אם לשאול. להשאיל זה לתת למישהו אחר…
הולך להיות פה שמח – אין על הסולידית
תודה שטרחת לכתוב מאמר מקיף כל כך, אהבתי.
כחרדית, אני נתקלת לא אחת בעסקים שמגלים את השוק החרדי
כאילו היה עולם שלישי
שאפשר לזרוק לתוכו את הזבל הטכנולוגי במקום למחזר אותו באמת.
אז הנה, עשו התאמה שטחית ולא מקצועית במקום לעדכן את הספר
ואפשר למכור אותו בעוד כמה אלפי עותקים ולהרוויח שוב, עוד.
חבל.
יש בציבור החרדי מי שמנסה לפתוח את העיניים ולהזהיר
בדרך כלל אלו רבני קהילות וועדות צדקה – שמודעים לבור הכלכלי יותר מכולם –
אבל מי שומע להם?! מאמצי השיווק של הספר יגברו, מן הסתם, על הקול המציאותי שלהם.
דורין, הוא לא שונה מכל שאר עשרות המשפיענים מטעם עצמם, עלילות זיקי, שור פיננסי, נינגה פיננסי חתול פיננסי וכו. הבלוג שלך היה הראשון ועד כה היחיד שכתב במקצוענות בעברית על הנושא. כל האחרים הם שטחיים. אם היה לי שקל על כל פעם שקראתי באינטרנט את אותן עצות ממוחזרות ומתורגמות מאנגלית הייתי מיליונר.
שור פיננסי ממש לא שיטחי, גם בזיק לא הייתי מזלזל
כשאתה כותב “עלילות זיקי” אתה כבר מוכיח שאתה לא מכיר את הקבוצה (אלא אם זו טעות הקלדה). שטחית זה הדבר האחרון שאפשר לומר עליה. אגב, הוא מאוד מפרגן לסולידית ומכנה אותה “האם המלכה”, וזו האווירה הכללית בקבוצה, אז קצת בעייתי לטעון שהפורום הזה הוא ההיפך מהסולידית בהשקפת העולם ובהנגשה.
גם זיק ום השור אחלה קהילןת ועמודים מעולים ומקצועיים
עכשיו אני מבין למה היתה לי אינטואיציה חזקה לא לקרוא את הספר שלו
וקראתי לא מעט ספרים על בורסה וכלכלה
בעיניי יש בביקורת הזו מעט של צרות עין וקנאה.
אתחיל בזה שאני מעריך את הסולידית, את פועלה, ואת הכתיבה המרהיבה שלה (ולא רק בנושאים פיננסים), מבחינתי היא האב טיפוס של כל המנדובסקים למינהם, ואני עוקב בהדיקות אחרי כל פוסט חדש שהתפרסם.
ועדיין אני חושב שהשקעות לעצלנים/תמיר מנדובסקי זו הגרסא המעודנת יותר שמתאימה יותר לחך המיינסטרימי, לטוב ולרע.
אם אני צריך להשוות למוזיקה, הסולידית היא סוג של להקת רוק מחתרתית, שיש לה קהל מעריצים מצומצם אבל הדוק, בזמן שרוב האוכלוסייה לא מכירה/ לא מבינה את המוזיקה המתוחכמת והעמוקה שהם יוצרים.
תמיר הוא שלמה ארצי או להקת משינה..
בסופו של דבר הספר השקעות לעצלנים הוא שער פתיחה לעולם עצום, ואי אפשר לצפות ממנו להתחיל לנתח את פילוח השוק של המאה ה20 באוסטריה, אל מול שוויץ, אל מול אמריקה, או לחילופין לדון בנבכי הרגש והאימפולסיביות האנושית בפעולות מסויימות, אם היה דן בכל הסיטואציות, והאופציות, והאפשרויות הקיימות בשוק ההון, הספר היה הופך לעב כרס, בעל 800 עמודים, ואנחנו מעולם לא היינו שומעים או קוראים עליו, בטח לא דנים עליו בערך 5 שנים לאחר יציאתו לאור.
הדבר דומה לביקורת על ספרון קטן של חזרה בתשובה, שמדבר בנקודות כלליות על אמונה באלוהים, ועל היתרונות של דת, מבלי להתעסק בסוגיות בגמרא, בספר הזוהר, או בהלכות ספציפיות שקשורות לעבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים.
יאמר לזכותו של תמיר שהוא מעולם לא הצהיר שהדרך שלו היא היחידה, ומעולם לא הבטיח הבטחות מפוצצות על התעשרות מהירה, אלא להפך, ולצערי בעידן נביאי השקר שהרשתות החברתיות מלא בהם, תמיר הוא אחלה של אופציה.
נקודה נוספת שהופתעתי שדווקא הסולידית מעלה, היא אם כולם ישקיעו במדדים אז ערך המדדים יהיה אטרקטיבי פחות, באחת האנלוגיות המפוארות שהיא עצמה נתנה באחד הפוסטים שלה לפני שנים, היא ביקרה את הטיעון הזה כביקורת על מורה לצלילה, שממליץ על לימודי הצלילה שלו, ומה יקרה אם כולם ילכו ללמוד צלילה, מי יעבוד בשאר תחומי החיים. (אולי אני לא מדוייק בדוגמא אבל זו הפואנטה).
נקודה אחרונה, אמנם אין ספר 2 לספר, אבל בהחלט יש מעל מאה פודקאסטים סופר מושקעים שמתעסקים בכל מה שהספר לא מתעסק ואף מעבר, בנוסף תמיר מציע בתשלום ליווי אישי ופרטני.
לסיכום בעיניי גם תמיר וגם הסולידית “אחראיים” באופן ישיר לעשרות מיליונים של כספים בידיים פרטיות שאילמלא הם, הידע וההבנה היו נבצרים מהם.
היי, תודה על התגובה. היא לגמרי הוגנת. מנדובסקי אכן הוריד חסמים והפך נושא מאיים לנגיש. כתבתי את זה במפורש בפוסט. ספר מבוא צריך לפשט, על כך אין ויכוח. הבעיה לטעמי מתחילה במקום שבו הפישוט מוצג כתכנית פעולה אוניברסלית. אשר לרישא, אני מוצאת שדווקא בגלל שהספר הצליח כל כך והפך לטקסט קנוני עבור משקיעים מתחילים הוא ראוי לקריאה ביקורתית רצינית, הפוסט שלי לא תוקף את תמיר עצמו אלא את התוכן. עם כל הביקורת הוא עדיין עדיף עשרות מונים על נביאי ההתעשרות המהירה שמציפים את הרשת.
אני מאוד אוהב את הסולידית. אוהב את הכתיבה שלה בתחום הכלכלי. וגם את הכתיבה שלה בסוגיות הציבוריות והישראליות – פוליטיקה וכו. סך הכל מרגיש איתה הזדהות ברוב (כל?) הנושאים אותם היא מעלה-
רק לא ברור לי ולא מסתדר לי חוסר הפרגון לתמיר. אפילו קצת מבאס.
אחלה תמיר. אחלה הסולידית
קראת את הביקורת מההתחלה ועד הסוף
עד כמה שאני יודע – זה תערו של אוקאם, לא של איינשטיין…
אז אתה לא יודע. כמובן שאין באמת “תערו של איינשטיין” — הסולידית פשוט לקחה אמירה מפורסמת שלו וקראה לה כך על משקל תערו של אוקאם.
גם לדעתי. שווה תיקון.
בתור אחת שדוגלת בהנגשת מידע, להבדיל מהאכלה בכפית, הביקורת שלך נוקבת מידי לדעתי. ניכר שמשהו במנדובסקי גורם לך ל”סלידה” (סטגדיש), כנראה כי הוא מעין מראה לסולידית של פעם כמו שציינת כאן. היה יותר מעניין לצלול לשם מאשר ביקורת נוקבת על ספר מבוא לשוק ההון להמונים (שלדעתי עושה את עבודתו באופן מצוין). אבל זה בטח מביא אחלה טראפיק.
סלידה וסולידיות זה לא בדיוק אותו דבר….
מעולה כמו תמיד
השקעה פסיבית בדולר מסוכנת למשקיע הישראלי שחשוף לשינויי מטבע וחי בשקלים
תודה
ביקורת מפורטת ומנומקת. אני ממתין לביקורת על מי שנחשב בעיני רבים ל”גורו השקעות” עם ערוץ יוטיוב פופולרי שיש לו למעלה מ- 200 אלף מנויים. אני מתכוון כמובן למיכה סטוקס. למרות הפופולריות העצומה, אני מוצא שעצותיו שטחיות ופשטניות, שיטות ההשקעה שלו פשטניות עוד יותר, וכל מטרתו היא לגייס מצטרפים לקהילה בתשלום שהוא מנהל. מי שיטרח לצפות בסרטונים שלו יגלה שהוא מתייחס בחוסר כבוד לצופים, נוזף בהם לא פעם, ובכלל מתנהג כמו רס”ר משמעת…
מיכה כמו תמיר הם לא חוד החנית. יש מעטים כאילו, אנשים מקצועיים באמת כמו סטפק ורבינוביץ, רוני אזולאי וגוזף קרלסון.
כמה מהידועים אגב, מעתיקים מקרלסון מילה במילה ומדברים בעברית.
מה שכן, תמיר מנדובסקי כתב למכנה הנמוך ולכן הוא מוכר.
היה הוגן, לו הזכיר מאיפה לקוחים הרעיונות, למשל ג’ון בוגל כי תמיר תרגם את רעיונותיו ולא נתן קרדיט. חבל. תמימים עוד יחשבו שהוא המציא רעיון. הוא לא אבל עטף אותו פסיכולוגית בצורה מבריקה.
מכירה אנשים שהלכו אחרי תמיר ושכחו מההשקעה כפי שהוא מטיף והפסידו המון לאחרונה.
תמיר מרוויח ממקורות נוספים. פנטהאוז ב21 מיליון ש”ח עולה יותר מרק וובינרים וספרים.
ממך, הסולידית, למדתי ולומדת המון. מאמרי עומק שגורמים לך לחשוב ולא אמירות עם סימני קריאה כי זה פשוט וקל.
עוד אדם שחושף את ההשקעות שלו הוא נועם מדר. איש צעיר מקצועי הוגן שמספר גם על נפילות. אם מנוי אז רק אצל נועם מדר ולעקוב אחרי צבי סטפק, אבנר סטפק ורבינוביץ.
אני לא יכול לספור את מספר הפעמים ששמעתי את תמיר מוציא את השם ג’ון בוגל מהפה שלו..
היי
צ”ל התער של אוקום לא של איינשטיין…
תערו של אוקאם אומר שכשיש כמה הסברים אפשריים לאותה תופעה עדיף לבחור בהסבר שמניח הכי מעט הנחות מיותרות. תערו של איינשטיין אומר שיש לפשט כל דבר ככל האפשר אבל לא יותר מכך כלומר פשטות היא מעלה אבל פשטנות היא מגרעה. ראה 100 רעיונות על זמניים.
מה שמשונה בכל הסיפור הוא שמנדובסקי שבבירור אין לו ידע תאורטי נרחב ואף לא טוען לידע כזה ובהתאמה גם הספר לא מכיל מידע עמוק אלא רק מידע מספק כפי שהיטבת לתאר, מוזמן כעת על בסיס פופולריות הספר לפרשן אירועים כלכליים שונים בתקשורת וכך נתפס כמבין בתחומים שונים כולל כאלו שכלל לא קשורים להשקעה במניות. תשובותיו משקפות חוסר ידע מספק אך אישיותו הכריזמטית ובטחונות העצמי נותנים לצופה את התחושה שהוא יודע על מה הוא מדבר וכך המכונה מזינה את עצמה.
סוף סוף. מאיפה להתחיל.
התיק של תמיר עצמו מורכב מ-s&p 500 לבדו, ומי שקרא אותו בין השורות ובין לבין בתגובות שונות, קיבל את הרושם שזהו הפיזור העולמי האולטימטיבי המלא (תמיר עצמו לא הבין את משמעות החשיפה לדולר למשל, שנכנסה בשורה במהדורה מעודכנת, לא כל שכן לא ידע דבר על מכפילים ותמחורים). לגבי אגחים כבר באמת אין מה לדבר, זה אפילו לא מבוא או קצה חוט להבין משהו בנושא, ואת הקרנות הכספיות גם כן תמיר לא הכיר בשעתו (והגיב פעם איפשהו ש”זה לא מעניין תשואה של 3 אחוז.. ” ולא הבין שזו אלטרנטיבה לאגח שהוא לא מכיר)
נקודת המפתח היא שאכן הניסיון שלו מתחיל ממש בדיוק לתוך אחד העשורים הטובים ביותר בהיסטוריה, לאחר משבר 2008, לתוך תקופה ארוכה מאוד של ריבית 0, מהפכה טכנולוגית שהגיעה לשיא, ומשברים קצרצרים דוגמת הקורונה (ו-2022 כשהוא כבר יושב על מליונים ופחות מופעל מהם)..
אז אכן היה כאן שילוב של הרבה מזל, טיימינג שפגש פשטנות שאין לה סוף.
זו יצירה שבמקור כפי שהעיד נועדה להיות חומר בסיס לעזור לחברים שנבהלו מהירידות בקורונה, לעבור באיזה תפוצת מייל ושם לעצור. ואופס, זה הפך לרב מכר.
ואחרי כל זה, אני מרשה לעצמי לומר- רבה התועלת על הנזק
תערו של אוקאם
בעצם נראה שהתכוונת לתערו של איינשטיין, לא הכרתי שזה מושג בפני עצמו.
אני קורא אותך שנים ומשכיל המון אבל הידע הזה תמיד נשאר בעיקר אצלי בראש.
לפני שנתיים, באחד מסבבי המילואים בעזה, תמיר תרם לנו קרטון מלא בספרי “השקעות לעצלנים”. הספר אומנם שטחי אבל בסוף הקריאה שלו הכנסתי יד לכיס, נכנסתי לטלפון ופתחתי תיק השקעות עם הסכום הבאמת קטן שהיה לי בעו”ש. כולל הוראת קבע שעוזרת לו לגדול.
אותו דבר קרה השנה כשהבן הבכור שלי נולד. פתחתי לו תיק השקעות פאסיבי מהיום הראשון שלו בעולם. הוא באמת הוריד את החסמים.
יש ערך עצום להנגשה. גם במחיר של השטחה. כי לפעמים הדבר הכי קשה הוא באמת להתחיל.
נ.ב הזדמנות להגיד לך תודה על כל הטקסטים המעשירים לאורך השנים. יש מקום לשניכם.
אותה ביקורת גם כלפייך. גם את הטפת לאותם דברים עד שהתבגרת…
מה שחסר לי בביקורת שלך זה האלטרנטיבה. אנחנו חיים בעולם שבו לאנשים יש קשב של דקה או פחות למסרים של כמה שורות. ההשערה שלי היא שרוב האנשים שקנו את הספר לא באמת קראו אותו, אלא רק הראו אותו לחברים כדי להרשים שהם עכשיו “מבינים”. אבל מכל מה שהוא עושה, המסר הוא פשוט: אל תפחד, תשקיע בכמה קליקים במדדים ואתה על הגל.
להגיד את האמת, מה עדיף? זה, או המסר השני שחברות הביטוח מפמפמות: “בוא תעשה מנוי חודשי לקופת גמל ואנחנו ננהל לך, ועל הדרך ניקח לך עמלה שמנה”?
לא יודע, פעם חשבתי שמה שהוא עושה עדיף. היום דווקא אני חושב שלרוב האנשים העמלה הזאת שווה את זה, רק כי בדרך השנייה הם באמת יפקידו כסף כל חודש, ויש סיכוי הרבה יותר גדול שהם גם יתמידו לאורך זמן.
ראשית אגיד, ביקורת מצוינת.
אני רוצה להתייחס לנקודה שהצפת שהיא המסוכנות של היווצרות מעין ׳כת׳ משקיעים שלא מוכנים לקבל אף דעה אחרת ובטוחים שאסטרטגיית ההשקעה שלהם היא טאוטולוגיה.
אני נחשף לכך המון בקבוצות הפיננסיות, אפילו מודרטורים שהם מעין אותוריטה בקבוצה של מאות אלפי משקיעים חובבים, מציגים אותה כתורה מסיני וכי כל אסטרטגיה אחרת היא לא אחר מאשר הימור בקזינו.
אני רואה בכך סיכון לא קטן, הפצת בורות להמונים תחת איזשהו טייטל חצי רשמי שמשפיע על חדשים בתחום (מודרטור בקבוצה פיננסית).
זה בהחלט מדאיג
ממש בשנה האחרונה התחלתי ללמוד בנושא. פתחתי חשבון מסחר אחרי פחד של שנים מהתעסקות בעניין. קראתי בעיקר בחתול פיננסי ולמזלי הגעתי לספר הפסיכולוגיה של הכסף. בניתי תיק נחמד וסולידי ככל שלמדתי. איכשהו בסוף הגעתי להשקעות לעצלנים מתוך עניין לגבי ההייפ., אפילו נרשמתי להדרכת חינם. ההדרכה הייתה פשוט שיחת מכירה לקורס, והספר ברמה של גן חובה, עזבתי באמצע. אני מבין למה הוא מצליח, אבל עד שהגעתי אליו הבעיות שבו זעקו לשמיים.
למרות שלא קראתי את הספר, הביקורת נראית הוגנת. אישית למדתי המון מהסולידית ומהספרים שמוזכרים בבלוג (הידע מונגש בצורה מעולה, ואני בוחר ממנו את מה שרלוונטי אליי). משהו בתמיר הרגיש לי תמיד לא אותנטי ושטחי, וטוב שהנושא הזה סוף סוף קיבל חשיפה ראויה. משלל המעתיקינים מהסולידית (וברור שהוא העתיק הרבה מהרעיונות מהסולידית), תמיר משום מה משווק את עצמו הכי הרבה בתור איזה גורו גאון שיודע את כל מה שפשוטי העם צריכים לדעת. ובלי בושה מאוד חשוב לו לתבוע את כל אלה ש”מעתיקים” ממנו. במקומו לפחות הייתי נותן איזשהו קרדיט לסולידית, כנראה שאני מצפה ליותר מדי.
שעת פרגון.
את פשוט איכותית.
אני עשרות שנים בעל רשיונות,ניהלתי עסקים חדרי עסקות כאן ובחו”ל.
עם כל הידע והתארים אני נהנה לקרוא אותך.
את מלאה בידע חוכמה ותיאוריה-זה שילוב חשוב.
אולי תוציאי ספר שיכלול את מיטב הכתיבה שלך?
תודה ובהצלחה.
חדה כתער (כרגיל)
דעתי כדעתך, הייתי מוסיף, שציפיותי ממי שלא למד ברמה אקדמית ולעומק את התחום (ו/או כל תואר אחר) להבין ולהעמיק לרוב נמוכות
והוא מוכיח זאת
הערת אגב, מי שרוכש בית במחיר מטורף שמהווה חלק מהותי מההון שלו, לא ממש מבין בהשקעות, הוא יותר מבין בשיווק
קראתי רק את ההתחלה ושמרתי להמשך, הערה: “תערו של אוקאם”.
אם כך, למה היללת השקעה סולידית ומדוע בפורום שלך לא כלכך קיבלו את הגישה בנוסח “מה יקרה אם כולם ישקיע באופן פאסיבי?”
נראה שאכן יהיה סוף לחגיגה מתישהו, מה שאולי יחולל את ההתחלה שלה אחרי זה. במילים פשוטות, אם נולדת באיזור 1990 דיי נדפקת, לא?
אחלה ביקורת.
חייב לציין שתמיר גנב במדויק חלקים רבים מג’ון בוגל ומהתרגום הישראלי שלו של ה”מדריך למשקיע המתחיל”.לא ברור איך נתנו לזה לעבור.
בנוסף, בדיוק סיימתי את אחד מתחביביי והוא להאזין לאיש בפודקאסט שלו ולהאזין לטעויות הגסות שהבחור מפזר לגבי כסף,כלכלה,מדיניות מוניטרית ומאקרו כלכלית. ממליץ לך לבקר אותו גם על זה,בפרקים רבים האיש מדגים כמה הוא בור בנושאים כלכליים.
אף פעם חא אהבתי את תמיר, אני חושב שהוא לא שונה מכל מוכר קורס התעשרות אחר
הרבה זמן חיכיתי לפוסט כזה עם הביקורת הספציפית הזאת על השטחיות של הספר כדי להעביר לחברים במקום מונולוג ארוך כל פעם.
יש רק נקודה אחת שלא הבנתי עד הסוף.
כתבת שבגלל הפוטנציאל שכולם ישקיעו במדדים, השוק כבר לא יהיה יעיל, וזה כבר קורא עכשיו. מצד שני הפנית לפוסט שבו טענת שמקרה כזה שהשוק יהיה עד כדי כך לא יעיל הוא מקרה פחות או יותר לא אפשרי כי ברגע שהשוק לא יהיה יעיל, יבואו אנשים ויהפכו אותו להיות יעיל על ידי רווחים עודפים שיהיו להם.
חזרת בך מהפוסט ההוא או שהתכוונת למשהו אחר שפספסתי?
הביקורת מאוד משונה, כי כמעט הכול יכול להיות מופנה באותה מידה לפוסטים המוקדמים של הסולידית.
צודקת ושמח שאמרת בקול רם!
השקעות לעצלנים הוא סיפורת לא ספרות מקצועית וחבל שלא דאגו לדיסקליימר בנושא.
אין תחליף לידע ואין קיצורי דרך. ידע פיננסי יכול לשנות חיים .
עצלנות מחשבתית גורמת לך לשלם מס על הבורות שלך. ואת זה הרגיש כל עצלן עם תיק מחקה S&P בישראל ביתר שאת בשנה האחרונה.
תמיר מנדובסקי סופר מוכשר ואיש עסקים מוצלח.
השקעות וכסף צריך ללמוד ממי שבתחום.,
תשקיעו בידע אל תהיו עצלנים ותרוויחו. כל השאר סיפורים לפני השינה.
היי
תודה רבה על הפוסטים
אשמח שתרחיבי על העניין שאת כבר לא משקיעה פסיבית
יפה, מסכים
בגדול מנדובסקי מציג אסטרטגיה טובה (לא קראתי את הספר וגם לא אקרא) כמו כל ספר לימוד עצמי (אני לא בעד ספרים מהזאנר הזה זה מרגיש לי כמו עקיצה לזרוק כמה אמירות פופוליסטיות בטענה שהם ילמדו אותי משהו לא עובד עלי) צריך לקחת כל דבר בעירבון מוגבל. ולקרוא עם חשיבה ביקורתית. יש המון המון חומר ברשת איך לזקק את התיק הפאסיבי. לגבי המסקנה שלך על כך שהs&p והקרנות העוקבות אחריו הפכו לסוג של מטבע. אני ממש לא חושב. מכיוון שרוב המסחר 70-90% בעולם בכלל מנוהל על ידי מכונות ואלגוריתמים וממש ממש ממש ממש לא דרך אנשים שמקליקים על פקודה לרכישה של מדד כזה או אחר. אין שום מצב בעולם שקניה של קרנות תשנה או תשפיע בצורה כזו על השוק ותשואת השוק. ולכן גם אם 90% מהאנשים יקנו רק קרנות עדיין זה 90% מ 10% מסחר ז”א 9% בפועל מהמסחר העולמי. אז התיאוריה אולי נכונה אך היא פשוט לעולם לא תגיע לידי מימוש
בקיצור כרגיל הבלוג שלך הניתוח נכון ברובו אבל קצת פופוליסטי.
אני מאחל הצלחה למנדובסקי. הוא עשה שירות מצויין לאזרחי ישראל על ידי כך שפתח להם את הראש. מספר המשקיעים העצמיים גדל. ובלוגרים כמו מנדובסקי וכמוך עשו על זה המון כסף בעמלות מבתי ההשקעות. וזה מבורך כי ההטבות המגיעות מתחרות חילחלו לאדם הפשוט. גם האיש הרגיל מהרחוב כמוני למשל הרוויח מזה.
השינוי הוא שהיום יש מלא בחירה איפה לפתוח חשבון השקעות בעלויות נמוכות. הרשת מלאה במדריכים איך לקנות מניות וככל שיותר אנשים יעשו את זה ויותר אנשים ילמדו וזה יעשה רק טוב למדינה. כי אנשים לוקחים אחריות על הכסף שלהם. והאנשים משפיעים על מקבלי ההחלטות בסופו של יום.
ואם הספר הצליח להשיג את זה. כל הכבוד.
אני דרך אגב מאוד דוגל בהשקעה פאסיבית. לא מחזיק אג”ח מהסיבות שמנית ועוד סיבות ובעיקר כי אני לא מבין איך זה עובד.
וכן אני חושב שהשקעה פאסיבית זו דרך הנכונה. לפחות עד שנצבר הון מספיק. וכנראה גם אחרי כן.
מי שמתחיל בתור משקיע פאסיבי יוכל ךהתרחב הלאה ולרכוש מניות בודדות. אם כבר למדת איך לרכוש משהו. המרחק של רכישה של משהו ספציפי. קטן.
בהצלחה.
הספר של תמיר מנדובסקי מזכיר לי את הספר של ג’ קולינס : שניהם משווקים לקורא שרוצה לקבל תחושה ראשונה על מה ואיך נכנסים לעולם ההשקעות הפיננסיות את רעיון ההשקעות הפאסיביות מבית היוצר של ג’ון בגוגל.
במובן הזה הספר עושה שירות מצויין לקורא. נראה לי שיועצי ההשקעות בבנקים שהיו רגילים להיות האורים ותומים של המשקיעים המתחילים הם המפסידים הגדולים של הספר
תודה רבה על פוסט חשוב, כתוב מעולה כהרגלך.
יש לי שאלה בשבילך – הסיכונים כפי שהצגת אותם ברורים ומובנים. מה אם כן את ממליצה למשקיע ה”עצל” לעשות כדי להתגונן מפיהם?
למשקיעים “עצלנים” רבים באמת אין זמן/עניין/מוטיבציה ללמוד את שוק ההון על כל ים המידע הזמין כיום בשביל להכות את הממוצע, כל אחד מסיבותיו.
כפי שגם התייחסת בפוסט לעומס ההחלטות שנמצא בו המשקיע הישראלי המצוי.
אשמח גם להתייחסות לצעדים אקטיביים, מעבר להגדלת הידע (שזה כידוע תמיד מומלץ).
מה הכוונה בסוגיית התמחור?
הרי אף אחד לא יודע לתמחר מניות, ומחקרים מראים שמי שסוחרים אקטבית (כלומר מתמחרים) לרוב מפסידים.
אז את היית ממליצה למשקיע החדש להעריך אילו מניות ובאילו שווקים להשקיע, בגלל שתזמון “נכון” שווה הרבה כסף?
זה כמו להציע להשקיע בלוטו בגלל שבחירת המספרים הנכונים שווה המון כסף.
גם הטענות לגבי שוק המניות האריקאי אינן רלוונטיות – השקעה בשוק המניות מניבה תשואה גבוהה יותר מכל השקעה אלטרנטיבית שזמינה למשקיע החדש. יכול להיות שהתשואה תהיה גבוה יותר מהתשואה ההיסטורית ויכול להיות שפחות. עדיין זו הבחירה הנכונה.
וביקורת על זה שהוא מתעלם מהידע האקדמי היא מוזרה כשמגיעה ממי שמשקיעה בביטקוין…
כחלק משטיפת המוח האגרסיבית חילחלה גם המנטרה הזו , ש”אף אחד לא יודע לתמחר”. ברור שלא ניתן לנקוב במספר ברזל שהוא הוא השווי ההוגן ואין בלתו, אבל יש בהחלט כלים להבין ולהעריך תמחור, כדי לקבל מושג במה אתה משקיע ובאיזה מחיר. כך פועל כל משקיע ערך בעולם- בוחן את איכות החברה, ביצועיה העסקיים והפיננסים, ואז גם את מחירה, ומה מגלם התמחור הזה ביחס לצפיות הצמיחה ממנה קדימה.
כמובן שלרוב האוכלוסיה זה לא מתאים ועדיף שיתמקדו במדדים, אבל זה לא אומר שלא ניתן, וזו חלק מהדיכוטומיה הכוזבת שהגישה העצלנית מייצגת
מחיר זה כמה אנשים מוכנים לשלם על המוצר, לא תמיד תלוי בפרמטרים שרשמת
מחכה לתגובת מנדובסקי
קראתי את הספר ברפרוף, ואני כבר מכירה את התחום כי למדתי אצל מישהו אחר סגנון השקעות דומה.
דווקא בגלל זה חשוב לי להגיד תודה לתמיר ולכל היועצים שמלמדים בצורה פשוטה (פסיבית) להדיוטות כמוני שנרתעים משוק ההון.
בזכותם למדתי בסיס שבעבר היה בשבילי חור שחור, קיבלתי ביטחון לעמוד מול חברות ניהול ולקחת צעדים עצמאיים (גם אם פסיביים).
מבחינתי זה הציל לי את הפנסיה.
בעבר מדיניות השקעה פאסיבית , היתה אפשרות טובה למי שאין לו ידע או התעצל לצבור ידע בהשקעות. ה AI הולך להפוך את העולם על הראש. השקעה פאסיבית כבר אינה אופציה. יש סיכוי שסקטורים שלמים ימחקו ע”י ה AI. אתה חייב איש מיקצוע שיושב כל היום , מנתח ועוקב אחר השווקים. וגם אז , כדאי לפזר השקעות ביו כמה גופים מאחר ולא בטוח שכולם יקלעו למטרה.
לא קראתי את הספר אבל כנראה לא הפסדתי הרבה. מסכים לגמרי שחשוב להבין ואז לפעול מתוך מודעות.
הבעיה היא שרוב האנשים לא מליחים לקרוא ספרות רצינית יותר והשאלה היא איך מגשרים על הפער בין ספר נוסח “המשקיע הנבון” של גראהם שמסביר לעומק ובין הספר נוסח השקעות לעצלנים….
סולידית יקרה,
אודה לך אם תרחיבי על המשפט הבא שכתבת: “אירועי השנים האחרונות (2026-2022) חשפו את נקודות התורפה של המודל שמוצג בו.”.
לא הבנו אילו ארועים היו בשנים האחרונות שחשפו נקודות תורפה של המודל. בבקשה תסבירי.
תודה מראש.
בקורת מעולה. כאחד שעוסק בהשקעות דעתי הייתה זהה לכתיבתך. ועדיין היית זהירה מאוד בביקורת. אני ממשיך להמליץ לך להוציא ספר בתחום השקעות והמבט האישי שלך. הכתיבה שלך רהוטה ומרתקת.
חשבתי שחלק לא קטן מתיק הדיבידנדים שלך הוא SCHD. נכון שו תעודת סל של חתך של השוק אבל זו עדיין במהות השקעה פסיבית. בכל מקרה, השקעה ב ספ500 אינה ממש השקעה בשוק האמריקאי נטו יש לה מימד גלובלי משמעותי, אבל בהחלט היא סובלת מבעיית פיזור בגלל המאג 7. אני בנוי על תיק של etf שהוא רב שכבתי ואני מנסה לצמצם את הכפילויות באחזקות. לעקוב אחרי מניות ספציפיות זה יותר מדי עבודה בשבילי. מנסיוני אחזקה בירידות היא עדיין המנבא העיקרי להצלחה בהשקעות.
קראתי את הספר, מאוד בסיסי ולא מעבר
עם כל הצניעות ומבלי להכנס לגוף הביקורת האינטליגנטית , הנכונה, המבריקה של הסולידית. בתמצית מעקב של שנים אחרי כתיבת הסולידית מגלה עובדה פשוטה. הכותבת מהכותבות האינטליגנטיות, המעמיקות, הנבונות והיותר מענינות שיש . זו עובדה. לא חייבים להסכים לכל משפט. וכמו שכותבת בהגינות הכותבת מה שכתבה וחשבה בגיל 30 לא מדוייק בגיל 40 ולא יהיה מדוייק בגיל 50. סקרנות אינטלקטואלית, מעקב, הבנה והשקעת קצת זמן לאורך שנים וההבנה העמוקה שהדבר הכי קבוע כעת בעולם הוא השינוי ושקצב השינוי, עומקו, רוחבו עולים כל העת בקצב הולך וגובר. למשתנה זה יש לשים לב כל הזמן ולהתאים את ההתנהלות אליו במעגל החיים, הצרכים, הסיכונים, החלומות. בהצלחה
נהנתי מאוד לקרוא את הפוסט שלך אני כבר תקופה ארוכה מחכה לאחד כזה טוב ואיכותי על תמיר וזה אחרי תקופה יותר ארוכה שראיתי בו כ”גורו” אז תודה לך!
אשמח לדעת מה את ממליצה לאדם מתחיל כמוני עם תיק פסיבי בצעדיו הראשונים לעשות
כי כבר תקופה שאני מבין שהשקעה פסיבית אולי לא התשובה אבל מצד שני קשה לי להבין מאיפה לקחת את המידע עכשיו עם כל הנחשים הפיננסיים (אני חושב שהניסוח הוא שלך) קראתי ספרים ושמעתי פודקסטים והגעתי לאותה מסקנה (השקעה פסיבית) אני רוצה ללמוד אבל אני באמת לא בטוח מאיפה כבר ללמוד
לתחוש.יצאת צריכה לקחת את הביקורת על הספר ולהשתמש בה כדי לכתוב לו המשך. ואם ממש תרגישי לנכון אז לחלק רת ההמשך לחמישה כרכים
שוב תודה על מאמר מלא תובנות
התער הוא של אוקאם ולא של איינשטיין
קנאה היא מתכון לקמטים..
מסכים עם הביקורת שלך ב100%.
ועכשיו כשהצטרפת למועדון המשקיעים האקטיביים, תוכלי לספר לנו בכמה ניצחת את השוק ועם איזה Sharpe Ratio?
ביקורת מקיפה ומעניינת. בתור מישהו שמגדיר עצמו עוקב נלהב אחר הבלוג שלך אני רוצה לנסות לתמצת את מהות הפער בין הגישה של מנדובסקי לשלך ולמה אני חושב (באופן נדיר) שאת טועה בביקורת על הספר: אני חושב שהנחת היסוד של תמיר היא אלמנט יסודי שחסר אצלך והחוסר הזה בא לידי ביטוי בביקורת זו. תמיר מבין את האמת המרה והלא נעימה שרוב האנשים, אתקן, רוב מוחלט של האנשים הם פשוט…מה לעשות “לא מתוחכמים”, עבור מישהי כמוך ההתעמקות ברבדים הנוספים מהם הספר מתעלם היא פשוט עניין אישי, את מתעניינת בנושאים פיננסיים וכתבה או פוסט על נושאים אלו תמיד תתפוס לך את העין יותר מנניח כתבות בנושא לייפסטייל ושופינג אבל לצערינו העולם אינו מורכב מ-דוריניות ברובו והתעמקות ברבדים הנוספים אותם העלית בפוסט זה הינם כאב ראש בלתי נסבל עבור רוב מוחלט של האנשים. אני לא יודע באיזו תדירות את נפגשת עם אנשים ומייצרת איתם סמול טוק אבל אני שומע חדשות לבקרים משפטים כמו “אני לא טוב/ה עם מספרים”, או “בעלי/אישתי מתעסק/ת עם זה, עזוב אותי באמא’שך”. הספר של תמיר מאפשר להם מפלט ומזור מאותו כאב ראש של התעמקות ולקיחת גורמים מתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית בחשבון. למעשה ברגע שמישהו מאותם “עצלנים” יחשף למורכבות הנלווית ולכל שאר השיקולים שציינת – הוא יחזור במהרה לעצלנות ממנה הגיע – להשאיר את רוב הונו בעו”ש ולתת לאינפלציה לעשות את שלה עם השלל (כמות האנשים שאני שומע שנוהגים כך פשוט לא נתפסת!). אני מאמין שתסכימי איתי שאם עלי לבחור התנהגות דיפולטית עבור אדם מין השורה: בין להשאיר הכל בעו”ש כל החיים לבין לנהוג בצורה עיוורת עפ”י עצת מנדובסקי תוך התעלמות משאר הרבדים אותם ציינת – כנראה שיהיה עדיף לאותו אדם גנרי (בטח אם נסתכל סטטיסטית על מדגם רחב של אנשים ולא על אדם אקראי בודד) שהאפשרות השנייה טובה יותר מאשר להשאיר הכל בעו”ש – וזו בדיוק הבעייה אותה הספר מנסה לפתור. רוב מוחלט של האנשים לא מתלבט בין האפשרות העצלנית לבין האפשרות המתעמקת, למעשה האפשרות המתעמקת כלל לא נמצאת בתפריט, הוא צריך הכוונה של ספרים כאלו כדי לבחור בין עצלנות א לעצלנות ב והספר בא ואומר – “אין לך כח להתמעמק ? לא מבין בזה כלום וסולד מהעניין? – אז פשוט תעשה מה שאני אומר בלי לחשוב – רוב הסיכויים שזה יצא יותר טוב עבורך מאשר כל בחירה עצלנית אחרת”. ולצערי אני חושב שתמיר צודק בנקודה הזו. “השקעות לעצלנים” אינו ספר חינוך באוריינות פיננסית ואת צודקת שהוא מנגיש בצורה סלקטיבית רק את הדברים שפשוט…קל לבצע מבלי להתעמק. זה לא אופטימלי ואפילו לא קרוב – אבל ההנחייה הדיפולטית הזאת של להשקיע פסיבית ועקבית במדדים היא הדיפולט הפרגמטי ביותר עבור רוב בני האדם פשוט כי האפשרות השנייה הינה גרועה יותר.
עוד בלוג שכתוב נהדר מבית היוצר של הסולידית.
אני עוקב אחרי הסולידית הרבה שנים באדיקות רבה. לפני כמה שנים נחשפתי לספר של מנדובסקי. קראתי אותו , אהבתי את ההנגשה שלו לקהל הצעיר ולכן המלצתי לילדים שלי לקרוא אותו ובמקביל לפתוח תיק השקעות. אני מסכים לגמרי עם הביקורת של הסולידית שהספר של מנדובסקי הוא שער כניסה לעולם ההשקעות, אבל אי אפשר להסתפק בכך וצריך להעמיק ולהבין שלכל משקיע אופק השקעות שונה וצרכים שונים. ובכלל עולם ההשקעות הוא מורכב ומשתנה. מה שמזעזע אותי זה שמנדובסקי (ולזה נחשפתי רק עכשיו) מוכן בשביל בצע כסף לכתוב ספר ללא אזכור נשים. אם העובדה הזו נכונה ,אני מתכוון להפסיק לעקוב אחרי האיש ובטח ובטח לא להמליץ לאף אחד לקנות ספרים/קורסים או להקשיב לפודקסטים של האיש הזה.
אני קורא בלוג שלך שנים אבל התחלתי להשקיע אך ורק בזכות הספר. יאמר לזכותו של תמיר שידע להוריד מחסום פסיכולוגי . יחד עם התכנים שלו בבלוג, בפודקאסט, כמובן בבלוג שלך, ספרים ואתרים נוספים אני בתחילת דרכי להבנה מעמיקה יותר. אבל על הכפתור לחצתי.
ביקורת מדוייקת וראויה – תודה על זה לצד הקפה של הבוקר