לא מעניין אותי ביצה ותרנגולת. מעניין אותי מי השכנים שלי, היכן אוכל למצוא עבודה, איזה שרותים ציבוריים וחברתיים זמינים עבורי, איכותם, והמרקם החברתי שסביבי.
למעשה מחקרים עדכניים מראים שהגורם הבלעדי בשיעור הבגרות ובבחירת המקצוע לעתיד של ילד זה לא בית הספר בו הוא לומד אלא המשאבים ההוריים (שכסף הוא אחד מהם אבל לא רק) ולא איכות בית הספר.
אודה אם תפנה אותי, כי זה נשמע לי הבל. הניסיון האנקדוטלי שלי מראה שלאיכות המורים יש השפעה משמעותית.
אני לא יכול לקרוא את ההבלים של ארנון סופר כי אני פשוט יושב עכשיו בלב מדינה ערבית. היינו פה רוב, אבל הם ניצחו בבחירות ומינו סולטן. והסלטן לא מרשה אינטרנט. רק שתדע, שהוא טועה, כי הוא לא מתעלם מהמושגים: הגירה, מגמה, שינוי מגמה, נגזרת ראשונה, נגזרת שנייה, ציונות דתית.
למדינה אין קרקעות במרכז-שרון , קרקעות המדינה נמצאים בפריפריה - כל הקרקעות במרכז מוצו עד תום .
ניסיתי למצוא מפה ברורה. כשלתי. אודה אם תפנה אותי.
וגם אם כן, סמכויות התכנון בידי המדינה..
יש אורבניזצית יתר במדינה, כשכולם רוצים לגור ליד ההורים ו/או מקום העבודה, ולא להתרחק.
הפוך. אם מדינת ישראל הייתה מדינה נורמלית, גוש דן היה משמעותית יותר צפוף. ואז כולנו היינו מקבלים תשתיות, ושרותים ציבוריים יותר טובים. היה לנו יותר זול לחיות. והיינו משאירים הרבה יותר שטחים ירוקים ופתוחים.
ספציפית לישראל, זה מעשה אנטי ציוני מובהק.
צודק. ציונות, זה לזרוק עולים חדשים, ועניים לגור במעברות, וקראוונים בחורים בפריפריה שאין בהם כלום, חוץ מעוני, זבובים, ועובדות סוציאליות.
בתפיסה שלי, הפרוש הזה של הציונות- עבר זמנו.
מבחינתי ציונות, זה לבנות מדינה מתקדמת, עם איכות, ורמת חיים, גבוהה, ומוצלחת מבחינה כלכלית. וזה כולל לדחוף אנשים אל מוקדי תעסוקה, חינוך, והשכלה, ולאיפה שיש תשתיות ושרותים נורמאליים. ולמקומות שבהם התרומה הכלכלית שלהם תהיה משמעותית.
רוצה לומר שבפריפריה (המפגרת, כדברי
@אורי ג. ) נמצאים גם הקיבוצים, המצפים, כפר ורדים, עומר, שכונות אמידות בישובים מסויימים, חלק מסוים מהמושבים ועוד כמה ישובים קהילתיים בגודל 1000-5000 איש.
זה היוצא מן הכלל... ועדיין רחוק ממוקדי תעסוקה ותרבות....