ממש לא. אני דוגל בכך שאנשים יקנו לחם ופרח ומה שהם רוצים -- בעצמם.
לחם זה חשוב, אבל זה לא אומר שמישהו אחר צריך לקנות לי.
פרח זה חשוב, אבל זה לא אומר שמישהו אחר צריך לשלם עלי.
אני לא חושב שתרבות היא תחליף לטיפול נפשי.
בכל אופן, אנשים יוצרים סרטים, מוזיקה וספרים הן בשביל כסף והן בגלל דחף היצירה.
הטענה שבלי מימון ציבורי לא תהיה תרבות, שגויה.
לחם היום, רוב החיטה בארץ מיובאת - אם רוצים לחפש איפה מתחיל יוקר המחייה - ממגורות חיפה/אשדוד יהיה מקום טוב להתחיל בו.
מעבר לכך...
נצא מנקודת הנחה שמחר מפריטים את כל המערכות שדברת עליהן - חינוך, רפואה, תרבות ומחזירים לי למשכורת את כל המס.
אבל לא רק לי... לכולם.
המשכורת גדלה ב-20~30 אחוז.
המשק יקבל בוסט, מחירים יעלו בהתאם כי לכל האזרחים יש פתאום כסף זמין... חוץ מלמסכנים האלה שכרגע נמצאים במערכת הבריאות - הם אלה שצריכים עכשיו לשלם את כל המשכורת/ציוד/נלווה במערכת - אנחנו לא עוזרים.
לא נורא...
אולי הרופאים ימשיכו להמתין לנו כשאין להם פציינטים. בארה"ב זה עובד להם, חוץ מהדפוק הזה למעלה שמנסה לדחוף להם "חוק בריאות חובה" כזה כמו של ישראל.
השחקנים הללו ששרפו את זמנם במערכת חינוך ומצצו את כספם של ההורים שלהם בדרך שימצאו מה לעשות עם עצמם.
אנחנו נמשיך ללכת לראות רק סרטים עם שחקנים טובים בקולנוע... מעניין כמה מהשחקנים הטובים הללו התחילו בתאטרון, שרדו את הסינון מכל השחקנים שהיו מסביבם, מעניין האם בעוד דור יהיה מי שיתברג קדימה? מה זה משנה בעצם...
פארקים עירוניים, על מה אנחנו מדברים? שמעת פעם על "אורחים" מעיר אחרת שמגיעים לפארק עירוני ותופסים?
והתושבים המקומיים שמכספם נבנה הפארק בוכים שהם לא מצליחים לשחק בפארק? זה לא יקרה עוד... בעולם שאנחנו מדברים, השיטור הפרטי ישמור בכניסה לעיר/שכונה שהאורחים הם מוזמנים בלבד.
כיום בנס ציונה, העירייה מסבסדת ארועים אחר הצהריים לילדים - שעת סיפור בפארקים (לדעתי עדיף על המופע של הזיקוקים פעם בשנה ו-3 זמרים שאני מזפזפ בתחנות).
מי נהנה משעת סיפור שכזו? משפחות שלמות - אם יש לי ילד או 5, אני יכול ללכת לפארק (שוב, גם משפחות מערים אחרות) ולשמוע סיפור, לראות שחקן/ים להעביר כמה שעות בלי לחשוב על הטלפון של שולה מהבנק, או להתארגן לנסיעה לתאטרון בתל אביב...
נכון שתרבות היא לא ערובה לחוסן נפשי, אבל אם אין לעני למה לשאוף
כמאמר קזבלן - "שנטעם פעם את המוצארט הזה? ולא נחשוב שהוא בבקבוקים!"
אם הוא רק מקבל יחס של חיה - בסוף הוא יתנהג כחיה ובני התרבות יצטרכו להשקיע במשטרה בהתאם.
מה ניסיתי לומר בכל הפוסט הארוך הזה -
כשכולם משלמים - המס קטן, הקהילה מרוויחה כולה וגם מקצועות איזוטריים שאין להם הצדקה "כלכלית" יכולים להתקיים.
ובהנתן התנאי ההפוך - לא בטוח שאפשרי להתקיים.
נ.ב.
קח מהנדס תוכנה וזרוק אותו 60 שנה אחורה - מה המקצוע עוזר לו?
קח שחקן וזרוק אותו 300 שנה אחורה - הוא רק צריך למצוא את התאטרון/פינת רחוב להציג בה.
אז מה השתנה? הידע/המקצוענות/הטכנולוגיה שמאפשרת לאחד לטעון שהוא עדיף על השני?
