adamshalev
מודרטור
- הצטרף ב
- 24/1/15
- הודעות
- 12,208
- דירוג
- 23,344
חיכיתי אתמול כרבע שעה בקופה בסופר כשהאישה מולי ניסתה לשלם.
דמיינו אישה גדולה מאד שסובלת ממשקל עודף כרוני, זזה לאט ... ולכשסיימה לארוז את כל השקיות, ולסדר אותם בעגלה, ולהזיז את העגלה ממקום למקום במעברים הצפופים של הסופר - היא הוציאה את נשק יום הדין, פנקס צ׳קים.
התחושה שלי לגבי אנשים שמשלמים בסופר עם צ׳ק היא שהם לא יודעים להתנהל כלכלית וחיים מחוב לחוב. עם כל רגע מייגע שעבר התחושה הזאת התחזקה.
הפנקס היה של בנק הדואר, כבר התחלה רעה. את התאריך של הצ׳ק היא רשמה חודשיים קדימה(!) ניסיתי לדמיין את המצב הכלכלי שמאפשר לה לשלם את ה500 שח של הקניות לא החודש, ולא חודש הבא, אלא רק עוד חודשיים. אולי את המשכורת של חודש הבא היא כבר ניצלה לחלוטין בחיובים עתידיים מהחודשים הקודמים. אנחנו מדברים על קרן חירום שתספיק למחיה של כמה חודשים קדימה, אבל היא חיה בדיליי של חודשיים אחורה.
הצ׳ק נדחה.
בזמן שהיא מפשפשת בארנק היא מסבירה לקופאית ״הא נו, בטח כי יש לי שם כבר 10 אלף״. אני מניח שהיא התכוונה ל10 אלף של חובות.
היא הוציאה אוסף של צ׳קים בצבעים (בנקים) שונים ובחרה אחד.
ב-10 הדקות הבאות הקופאית ניסתה להעביר את הצ׳ק דרך המכונה שקוראת צ׳קים.
אחרי זמן מה לא יכולתי להתאפק ושאלתי ״גברת, למה את לא משלמת באשראי?״. התשובה שלה? ״מה פתאום, אשראי זה אסון!״. והגברת מאחורי מחזקת אותה ואומרת ״כן כן, אשראי זה אסון״.
לא יכולתי שלא לחוות רגע פנימי של מיינד-פאק לאור האירוניה של האמירה הזאת.
הקופאית, שנעה בהילוך איטי להחריד, קראה בשלב מסויים לקופאית הראשית שחזרה על אותם צעדים בדיוק עוד כמה פעמים עד שקבעה בנחרצות שזה לא עובד (נו שיט שרלוק). הפתרון? להקליד את המספר של הצ׳ק ידנית למחשב. באמת?! אחרי 10 דקות שמנסים להעביר את הצ׳ק המסכן הזה רק עכשיו טורחים להזין את המספר ידנית? גרם לי לחשוב למה בעצם לא מתגמלים את הקופאיות לפי זמן ממוצע של טיפול בלקוח. אני בטוח שהעניינים היו מתקתקים אז.
מה אני אגיד לכם ...
כל החוויה הזאת גרמה לי להרגיש צער כלפי האישה הזאת ועוד רבים כמוהה בארץ שנמצאים בספירלה נוראית של הרס עצמי כלכלי (החובות שלה בטח עולים לה הון בריבית, התנאים שלה בבנקים בטח נוראיים, היא בטח לא יכולה לחלום על לקחת סיכונים מקצועיים שישפרו את ההכנסה שלה או להשקיע בפיתוח עצמי והמצב הבריאותי הרדוד שלה בוודאי קשור במידת מה למצב הכלכלי הרדוד). עבורנו הפתרון הוא ברור - את עגלת הקניות שמלאה בזבל צרכני בעלות של 500 שח מחליפים בעגלה של 250 שח של מוצרי בסיס ומייעלים כמה בורי הוצאות קטנים נוספים ועם ההפרש מכסים חובות, יוצרים קרן חירום של כמה חודשים קדימה ומתחילים לשפר את ההכנסה והבריאות.
אבל איך בכלל עושים את זה? הרי אנשים כמותה לא מבינים את התליך הנ״ל. אם היו לה 1000 שח נוספים (הרשו לי לדמיין לעצמי) היא הייתה מוצאת להם בזבוז אחר ולא הייתה מנצלת אותם בשביל הקטנת החוב ובניית קרן חירום. אז איך חסכון של 200 שח בכל גיחה לסופר יעזור?
אני מאמין שבעיה זו היא כה חמורה ומזיקה לפרט ולחברה ככלל שהטיפול בה צריך לבוא מהממשל ואני לא מתכוון לפתרון שמבטל את תחושת הסוכנות בסגנון ״החיים קשים, המדינה צריכה לעזור דרך סובסידיה תלושים וכד׳) אלא ע״י יצירת תחושת סוכנות והנחלת השכלה כלכלית בסיסית לכל האזרחים, החלשים בפרט.
כל אזרח חייב לדעת את הנוסחא ליציאה מחובות, כך שאם מישהו מוצא את עצמו במצב הנ״ל סובביו צריכים לבוא אליו ולשאול אותו ״למה אתה לא מבצע את תוכנית 5 הצעדים ליציאה מחובות של הממשלה״ ואין לו כבר תירוץ של זה שהוא לא יודע שאפשר. מעבר לכל, העלות הגבוהה של לחיות בחובות צריכה להיות ברורה גם, כך שההבדל בין להשאר במצב הזה ללשנות אותו יכול להיות שקול ללהכניס עוד 1000 שח כל חודש הבייתה, תמריץ לא קטן ללעשות משהו בנידון.
סתם מחשבות על מצב מעצבן.
דמיינו אישה גדולה מאד שסובלת ממשקל עודף כרוני, זזה לאט ... ולכשסיימה לארוז את כל השקיות, ולסדר אותם בעגלה, ולהזיז את העגלה ממקום למקום במעברים הצפופים של הסופר - היא הוציאה את נשק יום הדין, פנקס צ׳קים.
התחושה שלי לגבי אנשים שמשלמים בסופר עם צ׳ק היא שהם לא יודעים להתנהל כלכלית וחיים מחוב לחוב. עם כל רגע מייגע שעבר התחושה הזאת התחזקה.
הפנקס היה של בנק הדואר, כבר התחלה רעה. את התאריך של הצ׳ק היא רשמה חודשיים קדימה(!) ניסיתי לדמיין את המצב הכלכלי שמאפשר לה לשלם את ה500 שח של הקניות לא החודש, ולא חודש הבא, אלא רק עוד חודשיים. אולי את המשכורת של חודש הבא היא כבר ניצלה לחלוטין בחיובים עתידיים מהחודשים הקודמים. אנחנו מדברים על קרן חירום שתספיק למחיה של כמה חודשים קדימה, אבל היא חיה בדיליי של חודשיים אחורה.
הצ׳ק נדחה.
בזמן שהיא מפשפשת בארנק היא מסבירה לקופאית ״הא נו, בטח כי יש לי שם כבר 10 אלף״. אני מניח שהיא התכוונה ל10 אלף של חובות.
היא הוציאה אוסף של צ׳קים בצבעים (בנקים) שונים ובחרה אחד.
ב-10 הדקות הבאות הקופאית ניסתה להעביר את הצ׳ק דרך המכונה שקוראת צ׳קים.
אחרי זמן מה לא יכולתי להתאפק ושאלתי ״גברת, למה את לא משלמת באשראי?״. התשובה שלה? ״מה פתאום, אשראי זה אסון!״. והגברת מאחורי מחזקת אותה ואומרת ״כן כן, אשראי זה אסון״.
לא יכולתי שלא לחוות רגע פנימי של מיינד-פאק לאור האירוניה של האמירה הזאת.
הקופאית, שנעה בהילוך איטי להחריד, קראה בשלב מסויים לקופאית הראשית שחזרה על אותם צעדים בדיוק עוד כמה פעמים עד שקבעה בנחרצות שזה לא עובד (נו שיט שרלוק). הפתרון? להקליד את המספר של הצ׳ק ידנית למחשב. באמת?! אחרי 10 דקות שמנסים להעביר את הצ׳ק המסכן הזה רק עכשיו טורחים להזין את המספר ידנית? גרם לי לחשוב למה בעצם לא מתגמלים את הקופאיות לפי זמן ממוצע של טיפול בלקוח. אני בטוח שהעניינים היו מתקתקים אז.
מה אני אגיד לכם ...
כל החוויה הזאת גרמה לי להרגיש צער כלפי האישה הזאת ועוד רבים כמוהה בארץ שנמצאים בספירלה נוראית של הרס עצמי כלכלי (החובות שלה בטח עולים לה הון בריבית, התנאים שלה בבנקים בטח נוראיים, היא בטח לא יכולה לחלום על לקחת סיכונים מקצועיים שישפרו את ההכנסה שלה או להשקיע בפיתוח עצמי והמצב הבריאותי הרדוד שלה בוודאי קשור במידת מה למצב הכלכלי הרדוד). עבורנו הפתרון הוא ברור - את עגלת הקניות שמלאה בזבל צרכני בעלות של 500 שח מחליפים בעגלה של 250 שח של מוצרי בסיס ומייעלים כמה בורי הוצאות קטנים נוספים ועם ההפרש מכסים חובות, יוצרים קרן חירום של כמה חודשים קדימה ומתחילים לשפר את ההכנסה והבריאות.
אבל איך בכלל עושים את זה? הרי אנשים כמותה לא מבינים את התליך הנ״ל. אם היו לה 1000 שח נוספים (הרשו לי לדמיין לעצמי) היא הייתה מוצאת להם בזבוז אחר ולא הייתה מנצלת אותם בשביל הקטנת החוב ובניית קרן חירום. אז איך חסכון של 200 שח בכל גיחה לסופר יעזור?
אני מאמין שבעיה זו היא כה חמורה ומזיקה לפרט ולחברה ככלל שהטיפול בה צריך לבוא מהממשל ואני לא מתכוון לפתרון שמבטל את תחושת הסוכנות בסגנון ״החיים קשים, המדינה צריכה לעזור דרך סובסידיה תלושים וכד׳) אלא ע״י יצירת תחושת סוכנות והנחלת השכלה כלכלית בסיסית לכל האזרחים, החלשים בפרט.
כל אזרח חייב לדעת את הנוסחא ליציאה מחובות, כך שאם מישהו מוצא את עצמו במצב הנ״ל סובביו צריכים לבוא אליו ולשאול אותו ״למה אתה לא מבצע את תוכנית 5 הצעדים ליציאה מחובות של הממשלה״ ואין לו כבר תירוץ של זה שהוא לא יודע שאפשר. מעבר לכל, העלות הגבוהה של לחיות בחובות צריכה להיות ברורה גם, כך שההבדל בין להשאר במצב הזה ללשנות אותו יכול להיות שקול ללהכניס עוד 1000 שח כל חודש הבייתה, תמריץ לא קטן ללעשות משהו בנידון.
סתם מחשבות על מצב מעצבן.
