מעולם לא קיבלתי הצעה עם סעיף שכזה, אבל אולי הייתי במשרדים קטנים מידי. הייתה להעברה בתוך המשרד אבל זה סביר יחסית בעיניי. אם כי גם לא רצוי.
צריך להבין שמעבר לכך שעו"ד חייב מקצועית "לבטח" את עצמו כך שאם ייקרה לו משהו, יהיה מי שיטפל בתיק - יש גם צורך שלך בדבר.
אפשר אולי לכתוב בהסכם שכ"ט שהוא זה שיטפל בתיק בהיעדר נסיבות חריגות, אבל לא ידוע לי איך עו"ד יגיב לזה.
לגבי זה שלא קיבלת הצעה כזו - הסיבה כנראה נובעת מכך שהסעיף נמצא בייפוי הכח, דבר שלא נוהגים לשלוח.
בכל אופן זה לשון הסעיף הסטנדרטית:
"להעביר ייפוי כח זה על כל הסמכויות שבו או חלק מהן לעו"ד אחר עם זכות העברה לאחרים, לפטרם ולמנות אחרים במקומם ולנהל את עניני הנ"ל לפי ראות עיניו ובכלל לעשות את כל הצעדים שימצא לנכון ומועיל בקשר עם המשפט או עם עניני הנ"ל מאשר את מעשיו או מעשי ממלאי המקום בתוקף יפוי כח זה מראש".
בהקשר זה אני מפנה לגילוי דעת
ועדת האתיקה של עורכי הדין.
האתיקה מחייבת, אך בפרקטיקה קשה להסתמך על זה מאחר שעורך הדין יודע שתעדיפי שלא לפתוח מולו חזית שעה שהוא מייצג אותך, ודאי לא בענייני משפחה.
באופן אישי לא הייתי מתעסק יותר מדי עם הסעיף הזה כי איני בקיא בדיוק בגבולות הגזרה המקובלות של סעיף ייפוי הכח הזה ומאחר שאם איני סומך על עורך הדין הרי שישנם כל כך הרבה דברים שהוא יעשה לי לפני שימוש באופציה הזאת.
עם זאת, תמיד כדאי לזכור שיש כתובת לפניות והיא ועדת האתיקה ובכלל, את לשכת עורכי הדין - שוב, זה ברמת הידיעה לעת מצוא ואלו אינם גופים שבפרקטיקה אפשר לבנות עליהם.
כמה זה מקובל לבקש? עורך דין שהתנהלתי איתו בעבר שלח לי הכל כולל הכל בוואטסאפ. החלטות, מכתבים מהצד השני, מסמכים וכו'. חשבתי שזה הסטנדרט?
יש ויש.
היום זה הסטנדרט אפילו אצל עורכי הדין המרושלים למיטב ידיעתי.
לצערי, איני מכיר את הלך הרוח בתחומים כמו משפחה כך שאיני יודע בוודאות לומר.
ואם לא - בקשי זאת בנימוס אך
באסרטיביות.
כמו כן, לגבי דברים שהוגשו יש גם את מערכת נט המשפט ורצוי לאמת את הדברים דרך הגישה לתיק שלך ואני מבין שאת כבר בעניינים מבחינה זו.
וכאמור, לגבי בקשות ותגובות הרי שאלו בד"כ מגובות בתצהיר ואז, כאשר תגיע השעה לחתום על התצהיר כמובן תבקשי לראות את הבקשה/תגובה טרם ההגשה. (זו גם דרך עדינה/עקיפה יותר לבקש לראות מהותית את המסמך)
לצערי, הכל.
קשה לי להיות קונקרטי כי זה תחום שאיני מצוי בו וגם לא מכיר את נושא ההליך הספציפי.
בגדול, החל
מהתבטאויות לא נאותות
ומזג שיפוטי שנוי במחלוקת ועד
ניגוד עניינים,
שיחות מסדרון שכונתיות עם הצדדים או עם צד אחד בלבד של התיק, שיקול דעת שמעלה
ספקות, אי קריאת המסמכים של הצדדים שבתיק ("כתבי בי-דין") וסגירת דברים בסגנון "שוק" במהלך הדיון עצמו, חוסר מקצועיות ו
העתקת החלטות ופסקי דין אחרים, כתיבת החלטות ואף פסקי דין טרם הסתיים ההליך, הסתמכות על חוות דעת מבלי לאפשר לצדדים לאתגר אותן כראוי, מתן זכות שימוע מצומצמת לצדדים.
ועל פרשת נוה-כרייף אני מניח ששמעת, אם כי זהו מקרה קיצוני ביותר.
הדברים לא נאמרים חלילה כדי להפחיד, אלא כדי להפחית ציפיות.
כמובן יכול להיות שעורך הדין יהיה מקצועי והשופט יהיה מסור ורציני.
