- הצטרף ב
- 23/1/15
- הודעות
- 1,390
- דירוג
- 5,926
Great minds discuss ideas; average minds discuss events; small minds discuss people. --Socrates
בבלוג הזה אני מנסה לקדם רעיון, תפיסת עולם ודרך חיים. הרעיון הזה מנותק במידה רבה מהזהות הפרסונלית שלי. מניסיוני האנקדוטלי, אנשים שמייחסים משקל רב יותר לזהות הדובר מאשר לתוכן דבריו (1) הושפעו באופן חסר תקנה מהאסכולה הפוסט-מודרנית (2) מצויים בקטגוריה הסוקרטסיאנית האחרונה (ר' ציטוט לעיל).
לכן, אמירה בסגנון
איך נאמר, לא בדיוק מדירה שינה מעיני. הבלוג שלי כלל לא פונה לאנשים מסוגך, לא מנסה לזכות באהדתם, או לשנות את הלך מחשבתם.
אני פונה לסגמנט באוכלוסיה שמסוגל להפנים את המסר שלי ברמה הקונספטואלית. לא מדובר במיעוט זניח. אני יודעת ברמה העובדתית שהבלוג הזה שינה את חייהם של מאות, אולי אלפי אנשים. אני מרגישה עם זה מצוין. זה אולי הדבר המשמעותי ביותר שעשיתי בחיי -- והעובדה שעשיתי זאת ללא חשיפה גלויה רק מעצימה את ההישג.
אני מאוד גאה בפרויקט הזה. ניסיתי להסביר בפוסט שלי על "עצמאות כלכלית היא רק חצי גן עדן" כמה חשוב ליצוק תוכן לזמן הפנוי שמתפנה אחרי שמגיעים לעצמאות כלכלית.
"הסולידית" זו אחת הדרכים שבה אני עושה זאת. אני מציעה פרספקטיבה חלופית, no strings attached. מתאים לך - תיקח, לא מתאים לך -פנה לשירות הלקוחות וכספך יוחזר לך.
"מפחדת" זה גם שיפוט ערכי (ראה לעיל).
ראשית, "הסולידית" הוא לא יומן רשת שמגולל את חיי האישיים. למעשה, ב-2015 הפסקתי לחלוטין לכתוב פוסטים אישיים. ישנם אנשים אחרים -- המעסיקים הקודמים שלי, העמיתים שלי לעבודה -- שכידוע לא מוצגים באור חיובי בבלוג ויושפעו מחשיפתו באופן ישיר, ולא לטובה. אני לא צריכה את זה.
שנית, וכפי שנאמר בהמשך השרשור, אם אנשים יזהו את הרעיונות של "הסולידיות" עם הפרסונה שלי, הרי ש"אנשים קטנים" (במשמעות הסוקרטסיאנית של המונח) ייבנו מיד את הטיעון הבא:
1. הסולידית היא X
2. הסולידית הגיעה לעצמאות כלכלית
3. כדי להגיע לעצמאות כלכלית דרוש X
4. לי אין X
5. אני לעולם לא אגיע לעצמאות כלכלית.
אם אתה סבור שטיעון מסוג זה משרת בדרך כלשהי את המסר שאני מבקשת לקדם -- תתכבד ותסביר לי כיצד.
הפיקנטריה שמעבר לכך --- כשמה כן היא, ומי שתלוי בה כדי להפנים את הרעיונות בבלוג -- לא יבינם לעולם.
בבלוג הזה אני מנסה לקדם רעיון, תפיסת עולם ודרך חיים. הרעיון הזה מנותק במידה רבה מהזהות הפרסונלית שלי. מניסיוני האנקדוטלי, אנשים שמייחסים משקל רב יותר לזהות הדובר מאשר לתוכן דבריו (1) הושפעו באופן חסר תקנה מהאסכולה הפוסט-מודרנית (2) מצויים בקטגוריה הסוקרטסיאנית האחרונה (ר' ציטוט לעיל).
לכן, אמירה בסגנון
איך נאמר, לא בדיוק מדירה שינה מעיני. הבלוג שלי כלל לא פונה לאנשים מסוגך, לא מנסה לזכות באהדתם, או לשנות את הלך מחשבתם.
אני פונה לסגמנט באוכלוסיה שמסוגל להפנים את המסר שלי ברמה הקונספטואלית. לא מדובר במיעוט זניח. אני יודעת ברמה העובדתית שהבלוג הזה שינה את חייהם של מאות, אולי אלפי אנשים. אני מרגישה עם זה מצוין. זה אולי הדבר המשמעותי ביותר שעשיתי בחיי -- והעובדה שעשיתי זאת ללא חשיפה גלויה רק מעצימה את ההישג.
התכלית של הבלוג שלי איננה למקסם הזדהות בציבור. ממליצה בחום לקרוא יותר מפוסט אחד.
אני מאוד גאה בפרויקט הזה. ניסיתי להסביר בפוסט שלי על "עצמאות כלכלית היא רק חצי גן עדן" כמה חשוב ליצוק תוכן לזמן הפנוי שמתפנה אחרי שמגיעים לעצמאות כלכלית.
"הסולידית" זו אחת הדרכים שבה אני עושה זאת. אני מציעה פרספקטיבה חלופית, no strings attached. מתאים לך - תיקח, לא מתאים לך -פנה לשירות הלקוחות וכספך יוחזר לך.
זה שיפוט ערכי. דומה שכבודו מדבר מפרספקטיבה של אדם מוחצן ותאב פרסום. אני לא כזו. הרכב האישיות שלי לא זר לקוראי הפורום, כמו גם העדפותי לגבי אינטרקציות עם אנשים אחרים. לאנשים מוחצנים יש נטייה אינהרנטית לזהות אנשים מופנמים כסובלים מ"בעיה" כלשהי. כתבתי על זה כאן.
"מפחדת" זה גם שיפוט ערכי (ראה לעיל).
ראשית, "הסולידית" הוא לא יומן רשת שמגולל את חיי האישיים. למעשה, ב-2015 הפסקתי לחלוטין לכתוב פוסטים אישיים. ישנם אנשים אחרים -- המעסיקים הקודמים שלי, העמיתים שלי לעבודה -- שכידוע לא מוצגים באור חיובי בבלוג ויושפעו מחשיפתו באופן ישיר, ולא לטובה. אני לא צריכה את זה.
שנית, וכפי שנאמר בהמשך השרשור, אם אנשים יזהו את הרעיונות של "הסולידיות" עם הפרסונה שלי, הרי ש"אנשים קטנים" (במשמעות הסוקרטסיאנית של המונח) ייבנו מיד את הטיעון הבא:
1. הסולידית היא X
2. הסולידית הגיעה לעצמאות כלכלית
3. כדי להגיע לעצמאות כלכלית דרוש X
4. לי אין X
5. אני לעולם לא אגיע לעצמאות כלכלית.
אם אתה סבור שטיעון מסוג זה משרת בדרך כלשהי את המסר שאני מבקשת לקדם -- תתכבד ותסביר לי כיצד.
במשפט אחד: תועלת שולית פוחתת. מכיוון שאני עצמאית כלכלית (הכנסתי מהון עולה על הוצאותי) אין לי צורך משמעותי בהכנסה נוספת, במיוחד כשיצירת ההכנסה הנוספת הזו כרוכה 1. באינטרקציה בחיכוך גבוה עם אנשים 2. בחשיפה שאינני מעוניינת בה. מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת אי-מיקסום הכנסה.
אלה לא המעריצים שמהם אני חוששת
הפרטים הרלוונטיים לענייננו הוא שאני עצמאית כלכלית, חסכתי המון כסף, והגעתי למצב שבתחילת שנות השלושים לחיי עבודה בשכר הפכה עבורי לאופציונלית.
הפיקנטריה שמעבר לכך --- כשמה כן היא, ומי שתלוי בה כדי להפנים את הרעיונות בבלוג -- לא יבינם לעולם.
באותה מידה יש גם אנשים עם יחס הפוך לחלוטין כלפי כל מה שאני כותבת. ע"ע טוויטר. כך או כך אין לי שום עניין לעשות קפיטליזציה על הערצה עיוורת. אני מנסה להועיל.
נערך לאחרונה ב:
