השנקל שלי, עם עצמי. לי יש בחשבון הבנק בעו"ש 500 ש"ח. לפעמים פחות. אני קונה הכל באשראי, כדי להבין לאן הלך הכסף שלי. בכל חודש, אחרי קבלת המשכורת וירידת האשראי, אני משאירה 500 ש"ח ומעבירה את כל השאר לפקדון. אם אני מוציאה מזומן, אני משחררת מהפקדון, אבל זה קורה בדרך כלל פעם בחודש עם ירידת האשראי. כשיש לי יותר כסף בחשבון, אני מאבדת את הספירה - לא מוציאה יותר בהכרח אבל מתבלבלת איכשהו. אני חושבת שקודם כל אתם צריכים להעביר את הכסף המיותר בעוש לפקדון כדי שלא יתבלבל לכם עם ההוצאות החודשיות, וזה משהו שהוא הרבה לפני השקעות ולא נראה לי שתתקל באיזה התנגדות מצד אשתך.
לפני כמה שנים, עברתי לגור עם בן הזוג, שהוא בעצמו גר הרבה שנים לבד (זה פרק ב' שלנו). בן הזוג לא היה רגיל לעשות חשבון. הוא יותר סולידי מדורין, לדעתי, אז זה לא שהוא בזבז, אבל הוא פשוט לא טיפוס קבוצתי ומתקשה לעבוד בצוות. זה היה קצת יותר קשה לתפעול, אבל הטיפים שלי דומים למה שכתבו לך - יש לנו הגדרה כללית של מסגרת הוצאות חודשית שנדרשת לנו לעמוד ברמת החיים שהסכמנו עליה. אני בודקת שאנחנו פחות או יותר שם, ובלי להשתדל יותר מדי אנחנו עומדים על מספרים מאד דומים בשנתיים שלוש האחרונות, בממוצע שנתי. אנחנו לא ממש מסכימים על ההוצאות, אבל בהחלט גם לא לא מסכימים. כלומר, יש לנו מעין מו"מ נינוח במשך השנה - האם נקנה כזה או אחר, האם נוציא ככה או ככה. לפעמים הוא משך לכיוונו, ובדיעבד חשבתי שזו היתה טעות, ולהפך. הענין העקרוני הוא לא להיות בשני צדדים שונים, אלא להיות באותו הצד ולעשות מה שטוב *לכולנו*. במקרה שלך, אין לך יכולת להביע את עצמך בקשר, וזה לא נשמע בגלל שאשתך לא מאפשרת לך, אלא שאין לך מיומנות בהתנהלות כזו. אתה מתקשה להבין שיתכן שלאשתך מטרות קצת שונות משלך, וזה בסדר. נשמע לי שמלחיץ אותך שיש לה מחשבות אחרות משלך, וקשה לך לקבל את זה שראיית העולם שלה שונה. בניגוד למה שדורין כותבת, אני לא חושבת שהיא עכבר במירוץ ולא ראתה את האור, אלא זה מה שהיא בחרה.
מכיוון שזה נושא גדול, אני רוצה להתמקד בנקודה אחת - ענין ההשקעות כסוג של מתן אמון. אם אשתך לא רוצה להתעסק בדברים האלה, האם היא סומכת עליך שאתה תתנהל נכון עם הכסף? אם לא, למה לא? אם כן, אולי היא צריכה לשחרר ולתת לך לעשות מה שצריך? אולי כדי לתת אמון היא צריכה ללכת לבנק איתך? בכל זוגיות יש חלוקת תפקידים כזו או אחרת, ולא כולם עושים את הכל בכל רגע נתון. אני בכלל ממליצה לך שלא לדבר על פרישה מוקדמת כרגע, כי זה בגדר חלום שלך, שמלחיץ אותה. אני מציעה לך לדבר על חסכונות לילדים, למשפחה. עושה רושם שאשתך יודעת לחסוך ולא לבזבז, אבל היא צריכה מטרה. המטרה שלך לא מדברת אליה, וזה גורם לה לאבד בך אמון בניהול הכספים. אני הייתי מתחילה בלדבר על הכסף שיש לכם, ושאתה רוצה לצבור הון ובטחון, עבורכם כמשפחה. אם היא לא נותנת בך אמון, כדאי לכם קודם כל לפתור את זה. זה יותר גדול מחסכון לפרישה או לא.
