c881
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 24/1/15
- הודעות
- 8,584
- דירוג
- 12,073
מישהי שהגיעה עם תואר והיתה מורה בארמניה, התחילה בארץ בלהיות מנקה.
היום מנהלת מחלקה ואחות ניתוח.
הכל ענין של מנטליות.
אשתי נזרקה לדימונה כשעלתה, תכף מסיימת דוקטורט תוך כדי עבודה וגידול 2 ילדים, מעולם לא התבכיינה (אבל כן צוחקת עלי שאני פריוולג).מה שכן, אני מקווה שאין פה רמיזה שבעצם כל מי שהמשפחה שלו נזרקה לדימונה למשל כשעלתה לפה, ומתלונן על קיפוח, הוא בעצם סתם בכיין, והיה יכול לממש את הפוטנציאל שלו בקלות, כמו כל אחד אחר.
אישה מרשימה בהחלט, כל הכבוד לה.
מה שכן, אני מקווה שאין פה רמיזה שבעצם כל מי שהמשפחה שלו נזרקה לדימונה למשל כשעלתה לפה, ומתלונן על קיפוח, הוא בעצם סתם בכיין, והיה יכול לממש את הפוטנציאל שלו בקלות, כמו כל אחד אחר.
נראה לי ששניכם צודקים. יש אנשים שנתלים בעוולות שעשו לסבתא כתירוץ לאי ההצלחה שלהם, אבל תנאי פתיחה פחות טובים (גם אם לא נובעים מאפלייה) כן מקשים על ההתקדמות בחיים. בשורה התחתונה, יש מוביליות חברתית, אבל רוב האנשים לא קופצים הרבה עשירונים קדימה במצב הכלכלי לעומת הוריהם.@TechPeon
אתה יודע מה ההבדל בין סיוט לחוויה? שבוע.
כלומר אחרי שבוע, גם מה שסבלת זה "חוויה" טובה או רעה, כמו מזל רע או טוב.
יש לספר על הקיפוח שעבר על משפחתך לפני 50 שנה.
יש להתגאות בלאיפה הגעת.
יש להמשיך להתלונן שבגיל 4 פגשת מישהו שצחק עליך כי הלכת יחף לפרדס.
(הכותב ממשפחה צפון אפריקאית מצד אחד ומיוצאי סין מצד שני, שעברו במעברות, שעבדו בבניין, ממש לא הראשון שהוציא תואר...)
זה ברור לכולם, אני רק טוען שלהתבכיין שלפני 50 שנים הסבא שלך סבל מגזענות או להתבכיין "שתו לי אכלו לי" לא ממש יקדם אותך בחיים, לכל היותר זה יעשה אותך אדם כועס וממורמר יותר.אני רק טוען שצריך להכיר בכך שיש הרבה פרמטרים שהופכים את היכולת למימוש הפוטנציאל לקשה יותר.
על זה אני מסכים ב-1000%, בפן הפיתוח האישי, אין דרך אחרת.זה ברור לכולם, אני רק טוען שלהתבכיין שלפני 50 שנים הסבא שלך סבל מגזענות או להתבכיין "שתו לי אכלו לי" לא ממש יקדם אותך בחיים, לכל היותר זה יעשה אותך אדם כועס וממורמר יותר.
החיים חילקו לך קלפים לא כ"כ טובים? אין הרבה מה לעשות חוץ מלעבוד קשה יותר, אני לפחות לא מכיר אפשרות אחרת.
פה זה בכלל לא קשור לקיפוח (למרות שזה מנגן על רגשות כאלה), זה יותר בהקשר של "אני סוג ב' כי הקול שלי לא שווה כלום אם לא מאפשרים לנציגים שבחרתי לשבור את כללי המשחק".אבל כשמפמפמים "אזרח סוג ב'" - בונים על הסיפור שכל אחד זוכר מהבית.
לא הבנתי את ההקשר. אני לא הייתי צריך לבחור כלום, ההורים שלי כבר דאגו לסביבה שלא תדרוש ממני תעצומות נפש כלשהן כדי להשיג תואר אקדמי, ולעבוד בתחום שאני נהנה ממנו, וגם מתפרנס בו לא רע בכלל.@TechPeon אתה צריך לבחור... להיות ראש לשועלים או זנב לאריות?
תזכור שגם האריה הכי חלש, חזק יותר מהשועל הכי חזק.
בדיוק!החיים חילקו לך קלפים לא כ"כ טובים? אין הרבה מה לעשות חוץ מלעבוד קשה יותר, אני לפחות לא מכיר אפשרות אחרת.
בכל פעם שאני מדבר עם אנשים על נושאים כאלו והם ממש כטיס אוטומטי מייד משגרים את הדוגמאות הקיצוניות מהסוג הזה, אני לא יכול שלא לתהות האם מדובר למעשה באיזשהו רפלקס אוטומטי ושטחתי שנועד להבריח אותם מדיון מורכב. אותי הרבה יותר מעניינים דווקא רוב האנשים הרגילים שלא הגיעו רחוק אך גם לא נפלו לקרשים.יש לי חברים ומכרים שכבר לא איתנו היום.
היו כאלו שנפלו לסמים. תאונות.
אולי מספיק עם זה?אני מקווה שאין פה רמיזה שבעצם כל מי שהמשפחה שלו נזרקה לדימונה למשל כשעלתה לפה, ומתלונן על קיפוח, הוא בעצם סתם בכיין
למה לא? ישראל ב-20 שנה האחרונות הפכה למדינה עשירה יותר ויותר אז כנראה שכן יש כאן הצלחה קולקטיבית.כפרטים כל אחד מאיתנו ממש "סיפור הצלחה", אבל לא נראה שכל ההצלחות הפרטניות הללו מתגלמות בסופו של דבר להצלחה קולקטיבית. מוזר.
גם סין.למה לא? ישראל ב-20 שנה האחרונות הפכה למדינה עשירה יותר ויותר אז כנראה שכן יש כאן הצלחה קולקטיבית.
אולי גם שם מי שלא משתלב בכלכלה מתלונן שזה בגלל שמאו מתן לסבתא שלו דירה במחוז מרוחק.גם סין.