כתבה שקראתי, דוגמה לאנשים שלא נשארים ב-מיינדסט של "מקופח"

[c881]

"לא תיארתי לי שאלך ללמוד בגיל 42 או שאנהל את המחלקה שפעם ניקיתי"

הארץ

www.haaretz.co.il

מישהי שהגיעה עם תואר והיתה מורה בארמניה, התחילה בארץ בלהיות מנקה.
היום מנהלת מחלקה ואחות ניתוח.

הכל ענין של מנטליות.

 

[_Tomer_]

כתבה יפה.
עוד נקודה שהייתי רוצה להדגיש מהכתבה - כמה חשוב לעזור לאנשים מסביבנו להגשים את הפוטנציאל שלהם

 

[TechPeon]

אישה מרשימה בהחלט, כל הכבוד לה.

מה שכן, אני מקווה שאין פה רמיזה שבעצם כל מי שהמשפחה שלו נזרקה לדימונה למשל כשעלתה לפה, ומתלונן על קיפוח, הוא בעצם סתם בכיין, והיה יכול לממש את הפוטנציאל שלו בקלות, כמו כל אחד אחר.

 

[c881]

@TechPeon
אתה יודע מה ההבדל בין סיוט לחוויה? שבוע.

כלומר אחרי שבוע, גם מה שסבלת זה "חוויה" טובה או רעה, כמו מזל רע או טוב.
יש לספר על הקיפוח שעבר על משפחתך לפני 50 שנה.
יש להתגאות בלאיפה הגעת.
יש להמשיך להתלונן שבגיל 4 פגשת מישהו שצחק עליך כי הלכת יחף לפרדס.

(הכותב ממשפחה צפון אפריקאית מצד אחד ומיוצאי סין מצד שני, שעברו במעברות, שעבדו בבניין, ממש לא הראשון שהוציא תואר...)

 

[אורי ג.]

מה שכן, אני מקווה שאין פה רמיזה שבעצם כל מי שהמשפחה שלו נזרקה לדימונה למשל כשעלתה לפה, ומתלונן על קיפוח, הוא בעצם סתם בכיין, והיה יכול לממש את הפוטנציאל שלו בקלות, כמו כל אחד אחר.

אשתי נזרקה לדימונה כשעלתה, תכף מסיימת דוקטורט תוך כדי עבודה וגידול 2 ילדים, מעולם לא התבכיינה (אבל כן צוחקת עלי שאני פריוולג).
גם אמא שלה לא אגב, שהיו לה חיים לא קלים בכלל.

 

[גרהם]

אישה מרשימה בהחלט, כל הכבוד לה.

מה שכן, אני מקווה שאין פה רמיזה שבעצם כל מי שהמשפחה שלו נזרקה לדימונה למשל כשעלתה לפה, ומתלונן על קיפוח, הוא בעצם סתם בכיין, והיה יכול לממש את הפוטנציאל שלו בקלות, כמו כל אחד אחר.

@TechPeon
אתה יודע מה ההבדל בין סיוט לחוויה? שבוע.

כלומר אחרי שבוע, גם מה שסבלת זה "חוויה" טובה או רעה, כמו מזל רע או טוב.
יש לספר על הקיפוח שעבר על משפחתך לפני 50 שנה.
יש להתגאות בלאיפה הגעת.
יש להמשיך להתלונן שבגיל 4 פגשת מישהו שצחק עליך כי הלכת יחף לפרדס.

(הכותב ממשפחה צפון אפריקאית מצד אחד ומיוצאי סין מצד שני, שעברו במעברות, שעבדו בבניין, ממש לא הראשון שהוציא תואר...)

נראה לי ששניכם צודקים. יש אנשים שנתלים בעוולות שעשו לסבתא כתירוץ לאי ההצלחה שלהם, אבל תנאי פתיחה פחות טובים (גם אם לא נובעים מאפלייה) כן מקשים על ההתקדמות בחיים. בשורה התחתונה, יש מוביליות חברתית, אבל רוב האנשים לא קופצים הרבה עשירונים קדימה במצב הכלכלי לעומת הוריהם.

 

[TechPeon]

@c881 @אורי ג.

אתם מבינים שדוגמאות ספציפיות של אנשים שהצליחו (ובאמת מוריד בפניהם את הכובע!) להתגבר על חסמים של הורים לא משכילים/דוגמא אישית מהסביבה/תשתיות חינוך ירודות/וכו' לא מעידות על הכלל. מוביליות, זה לא דבר קל, גם אחרי דור או שנים. אני ממש לא טוען שזה בלתי אפשרי, וישראל מציעה יחסית המון הזמדנויות, אני רק טוען שצריך להכיר בכך שיש הרבה פרמטרים שהופכים את היכולת למימוש הפוטנציאל לקשה יותר.

גם שני ההורים שלי עלו מצפון אפריקה, והצליחו להרים את עצמם, אבל הם מכירים בזה שבסביבה שבה הם גדלו, זה לא היה קל, והרבה מאלה שגדלו איתם נמצאים במקום אחר לחלוטין.

אגב, אני מקווה שאתם לא מייחסים לי תפיסות הזויות כמו אלו של אב"ח, שמשתמש בתאוריית 'ישראל השניה' הגזענית שלו רק ככלי נשק במלחמת הזהויות שהנאשם ודומיו מנסים לקדם.

 

[אורי ג.]

אני רק טוען שצריך להכיר בכך שיש הרבה פרמטרים שהופכים את היכולת למימוש הפוטנציאל לקשה יותר.

זה ברור לכולם, אני רק טוען שלהתבכיין שלפני 50 שנים הסבא שלך סבל מגזענות או להתבכיין "שתו לי אכלו לי" לא ממש יקדם אותך בחיים, לכל היותר זה יעשה אותך אדם כועס וממורמר יותר.
החיים חילקו לך קלפים לא כ"כ טובים? אין הרבה מה לעשות חוץ מלעבוד קשה יותר, אני לפחות לא מכיר אפשרות אחרת.

 

[TechPeon]

זה ברור לכולם, אני רק טוען שלהתבכיין שלפני 50 שנים הסבא שלך סבל מגזענות או להתבכיין "שתו לי אכלו לי" לא ממש יקדם אותך בחיים, לכל היותר זה יעשה אותך אדם כועס וממורמר יותר.
החיים חילקו לך קלפים לא כ"כ טובים? אין הרבה מה לעשות חוץ מלעבוד קשה יותר, אני לפחות לא מכיר אפשרות אחרת.

על זה אני מסכים ב-1000%, בפן הפיתוח האישי, אין דרך אחרת.

 

[c881]

אם כולם היו מצליחים, זה לא היה סיפור.
וברור שיש מי שמגיע למקום אחר.
יש לי חברים ומכרים שכבר לא איתנו היום.
היו כאלו שנפלו לסמים. תאונות.
אבל כשמפמפמים "אזרח סוג ב'" - בונים על הסיפור שכל אחד זוכר מהבית.

ולגבי שלא רק בישראל
המקור של "המאמן קרטר" -

 

[c881]

@TechPeon אתה צריך לבחור... להיות ראש לשועלים או זנב לאריות?

תזכור שגם האריה הכי חלש, חזק יותר מהשועל הכי חזק.

 

[TechPeon]

אבל כשמפמפמים "אזרח סוג ב'" - בונים על הסיפור שכל אחד זוכר מהבית.

פה זה בכלל לא קשור לקיפוח (למרות שזה מנגן על רגשות כאלה), זה יותר בהקשר של "אני סוג ב' כי הקול שלי לא שווה כלום אם לא מאפשרים לנציגים שבחרתי לשבור את כללי המשחק".

@TechPeon אתה צריך לבחור... להיות ראש לשועלים או זנב לאריות?

תזכור שגם האריה הכי חלש, חזק יותר מהשועל הכי חזק.

לא הבנתי את ההקשר. אני לא הייתי צריך לבחור כלום, ההורים שלי כבר דאגו לסביבה שלא תדרוש ממני תעצומות נפש כלשהן כדי להשיג תואר אקדמי, ולעבוד בתחום שאני נהנה ממנו, וגם מתפרנס בו לא רע בכלל.

 

[c881]

כל הכבוד להורים שקידמו את הדור הבא.

 

[בת העמק]

החיים חילקו לך קלפים לא כ"כ טובים? אין הרבה מה לעשות חוץ מלעבוד קשה יותר, אני לפחות לא מכיר אפשרות אחרת.

בדיוק!
אני לא גדלתי עם תודעת קיפוח (אשכנזית, קיבוצניקית ואישה), אבל יצאנו מהקיבוץ עם כיסים ריקים והתחלנו מחדש ללא שום עזרה מההורים (פיזית, נפשית וכלכלית).
סטנדאפיסטית ידועה שגדלה בבית שאן, וכיום מבוססת היטב, העלתה פוסט נעלב על ילדותה (בעקבות הסרטון של בנות האולפנה) וגרמה לי לתהות אם מתישהו תודעת הקיפוח מסתיימת.

 

[ווטרן-טירון]

השאיפות בחיים אינן חד-חד-ערכיות. בקרב חלקנו, לא רק שאנו מעוניינים להתקדם בעבודה, יותר חשוב לנו שההתקדמות הזאת לא תהיה מלווה בוויתורים על עקרונות חשובים. כמו כן, אין מדובר באנשים בעלי יכולת X ושאיפה Y.

מדובר באנשים בעלי יכולת X בזמנים מסוימים ויכולת Y בזמנים אחרים. בנוסף, הינם בעלי מגרעות וקשיים מסוג Z שמהוות את הסיבה האמתית מדוע בחרו לעסוק דווקא במקצוע בו בחרו במקום לחקור את מה שאוהבים ולזכות בנובל. כמו כן, מדובר באנשים אשר הביצועים שלהם תלויים תלות כמעט מוחלטת במשתני סביבה ובעובדים אחרים.

ולכן כל סיפורי הסינדרלה הללו לדעתי יוצרים יותר נזק מתועלת. בגדול, המשק סמי-ריכוזי עדיין, ומאוד דואלי. תוהה האם יש סיבה לגאווה עבור אנשים המתקדמים מלמטה למעלה בתוך גופים שפחות עובדים טוב כמו בעבר. מניח שאנשים קפיטליסטים ולא פרוטקציוניסטים, כגון גיל שויד, באמת נושאים סיבה מסוימת לגאווה, אבל בכנות שגם לגביהם יש לי התייחסות מפוקחת.

כאן ניתן גם להכניס שאלה מתבקשת שמסיבה לא ברורה לא שמעתי אף אחד שואל אותה עד היום - אם החברה שלנו רוויה בכלכך הרבה סיפורי סינדרלה שכאלו, וחיים כאן אנשים מוכשרים שמהווים סיפורי הצלחה של ממש כפרטים אינדבדואליים כל אחד בתחומו, איך זה שכחברה אנחנו מתלוננים הרבה יותר מידי? חלק יומרו עוד משנות ה-50, אני אסתפק ב-12 השנים האחרונות, עוד ממחאות 2011 ועד המחאות הנוכחיות. כפרטים כל אחד מאיתנו ממש "סיפור הצלחה", אבל לא נראה שכל ההצלחות הפרטניות הללו מתגלמות בסופו של דבר להצלחה קולקטיבית. מוזר.

בשורה התחתונה, אנשים מאוד מאוד מתקשים לנסות ולהביט על מציאות אלטרנטיבית, ורובם ממש מתעקשים לא לשאול את עצמם "מה היה קורה אילו?".
מה היה קורה אילו מדינת ישראל הייתה ליברלית מהרגע הראשון? בעלת משק שהוא בעיקרו קפיטליסטי מהרגע הראשון? לא מדינה שזורקת את אזרחיה בפריפריות כלכליות ולא כזאת שמשלה את עצמה עם מה שהכלכלן אורי כץ כינה "אשליות שליטה" כאילו שהיא מסוגלת להפיק דברים טובים מהינדוס שוק.

ואחרית דבר - כבר כמה שנים שהתרשמתי שהצעירים כבר דיי עייפו. להתקדם בגופים שהיו צריכים לעבור אבולוציה ממזמן זה כנראה לי לא דבר כזה מלהיב עבור חלקם.
לאחרונה, גם כל הניסיונות "המקוריים" של צעירים לייצר מחאות ללא מטרות טקטיות וקונקרטיות אלא כאמירה כללית, גם כשהממשלה הביעה את נכונותה להידברות, דיי מדגישים את החשש שיש מרמור כללי בקרב הצעירים, שאינו מסתכם בהיבטים קונקרטיים כגון סבבי בחירות, קורונה או רפורמה.

יש לי חברים ומכרים שכבר לא איתנו היום.
היו כאלו שנפלו לסמים. תאונות.

בכל פעם שאני מדבר עם אנשים על נושאים כאלו והם ממש כטיס אוטומטי מייד משגרים את הדוגמאות הקיצוניות מהסוג הזה, אני לא יכול שלא לתהות האם מדובר למעשה באיזשהו רפלקס אוטומטי ושטחתי שנועד להבריח אותם מדיון מורכב. אותי הרבה יותר מעניינים דווקא רוב האנשים הרגילים שלא הגיעו רחוק אך גם לא נפלו לקרשים.

 

[AIML]

אני מקווה שאין פה רמיזה שבעצם כל מי שהמשפחה שלו נזרקה לדימונה למשל כשעלתה לפה, ומתלונן על קיפוח, הוא בעצם סתם בכיין

אולי מספיק עם זה?
אתה נתת את הדירה שלך לפליטים שבאו מאוקראינה או מאתיופיה ?
כל מי שהמשפחה שלו קיבלה דירה חינם בדימונה היה יכול לוותר על הדירה ולעבור למקום אחר.

 

[בת העמק]

כפרטים כל אחד מאיתנו ממש "סיפור הצלחה", אבל לא נראה שכל ההצלחות הפרטניות הללו מתגלמות בסופו של דבר להצלחה קולקטיבית. מוזר.

למה לא? ישראל ב-20 שנה האחרונות הפכה למדינה עשירה יותר ויותר אז כנראה שכן יש כאן הצלחה קולקטיבית.
אני גם לא מבינה למה אתה מתכוון במונח "סיפור הצלחה".
אני מרגישה לגמרי סיפור הצלחה מבחינה כלכלית, חברתית ואישית - גם אם רמת החיים שלי וכמות החפצים שברשותי תחשב לנמוכה באופן מגוחך.

 

[ווטרן-טירון]

למה לא? ישראל ב-20 שנה האחרונות הפכה למדינה עשירה יותר ויותר אז כנראה שכן יש כאן הצלחה קולקטיבית.

גם סין.

 

[גרהם]

גם סין.

אולי גם שם מי שלא משתלב בכלכלה מתלונן שזה בגלל שמאו מתן לסבתא שלו דירה במחוז מרוחק.

 

[SolidusMaximus]

זה עדיין אדם-נשך-כלב, לפחות מבחינת העיתונות, מביא רייטינג>כותבים על זה>כנראה שחריג.
ניתן לטעון כמובן שזה trope ישראלי בשלב זה, העיתונים מביאים לנו מה שהם חושבים שאנחנו אוהבים, וכשאין משהו אחר, אנחנו קוראים את זה בלית ברירה.


מלבד זה, למה שהיא תשאר במיינדסט של מקופח? היא מעולם לא הייתה שם.
באה מתרבות שמקדשת לימודים, למדה תואר שדורש מוח חריף, כל זאת בתנאים קשים של מדינה אופרסיבית, תנאים חומריים קשים, מדיניות שבה לרצון שלך אין הרבה משמעות.
אז הגיעה למקום חדש, עם אתגרים חדשים, אבל היכולת לעמוד בסבל ולרוץ למרחקים ארוכים דווקא באה לה כהרגל.

נראה שרוב הסיפורים הישראלים הם לא פה ולא שם, לא אדם שעלה ממרוקו ובלי עברית נשאר מנקה, ולא אדם שלימד עצמו פיזיקה גרעינית בקורסי לילה, אלא באמצע.