כדי לומר שמישהו נדפק/מקופח/הולך אחורה צריך קודם כל להגדיר מה המטרה שאנחנו שואפים להגיע אליה.
לא, לא צריך, זה מחטיא את כל העניין. כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה, אני לגמרי חושב שמדובר בנושא שהוא אינו יכול או צריך להיות חד-חד-ערכי.
המיקוד צריך להיות במשתנים הסביבתיים ללא קשר לשאלה מה כל פרט מציב לעצמו בחיים.
להבדיל מרגשות או שאיפות סובייקטיביות של פרטים, הרבה יותר קל להגדיר יעדים ושאיפות חברתיים/מדיניים/כלכליים. יש אפילו גופים בעולם שישמחו להציע הצעות ולתת לנו לבחון אותן. גם מה שיפה הוא שבדר"כ לא צריך להיות גאון גדול על-מנת לזהות את ההיגיון בקונצנזוס של מחקר כלכלי, חינוכי וכדומה.
ואיך אתה דורש דברים מהסביבה? יש לה כתובת מייל? או בלוג עם טופס "צור קשר" לשליחת דרישות?
תודה על שאלותיך החשובות, הפנייה הועברה ל:
* מתנגדי הרפורמה הנוכחית.
* מפגיני 2015 נגד הסכמי הגז.
* מפגיני 2011 כלפי יוקר המחייה.
* מפוני גוש קטיף שאם הבנתי את סתיו שפיר עבדו עליהם לגבי הפיצויים המגיעים להם?
* הפנתרים השחורים.
אם אתה רוצה שינוי ושיפור, אז באחראיותך לשנות ולשפר.
זאת גישה מעניינת שעד לפני כמה זמן גם אני החזקתי בה. כעת אני שוקל לבחון השערה חדשה - החברה ושוק העבודה זקוקים לנו יותר משאנו זקוקים להם, לכן יכולת המיקוח נמצאת אצלנו (בהנחה שלא נטלנו משכנתא, לא הבאנו ילדים ואין לנו מחוייבויות) וכל שעלינו לעשות זה פשוט לא למצמץ ראשונים, בזמן שאנו ממשיכים לדאוג כמיטב יכולתנו לבריאות, למצבנו הפיננסי ולהשחיז כישורים ומיומנויות. אני לא טוען שהשערה זו נכונה, רק שוקל לבחון אותה.
אף אחד לא הולך לעשות את זה במקומך.
יתכן באמת שאין שום צורך שאף אחד יעשה כלום. העולם ימשיך להתקדם, להשתנות ולהתאים עצמו לצרכים חדשים של הדור החדש, גם אם לא נרוץ לפוליטיקה או נשנה גישה בחיים.
השינוי המיוחל הוא בסך הכל ניסוח והגדרה מחדש של המטרות שאליהן אתה שואף בחיים, זה כל מה שנדרש עבורך בשביל להפוך מ"מקופח" ל"מצליח".
עניין זה כבר נכלל בתוך הגישה של אותם "קורבנים" כביכול לשיטתם של כמה מהמגיבים פה. כל הרעיון הוא שהגיע הזמן להפסיק לשאוף לשינוי מצדנו. שוק העבודה והיציבות החברתית זקוקים לנו.