ירידה מהארץ 2

[oferM]

רק לציין שהגורם הכמותי שיגביל מתקפה אפשרית של ערביי ישראל אינו מספר כלי הנשק אלא מספר האנשים מקירבם שיהיו מוכנים להלחם ולמות למען המטרה, במובן הזה לעניות דעתי אין הבדל בין 5k רובים במיגזר ל 400k.

כן, אבל תסריט של 5% שיחליטו כך יכול לקרות(נניח, בכל זאת היה את שומר החומות) , ואז יש הבדל אם קשה להשיג נשק או הרחוב מוצף וקל להשיג נשק.

 

[AsherV]

לגבי כניסה של כמה אלפים חמושים בקלצניקובים, באופן תאורטי הצבא אמור להיות מסוגל להסתדר עם זה.

אתה אומר את זה אחרי שמחת תורה?

 

[חתול לילה]

אתה אומר את זה אחרי שמחת תורה?

בשמחת תורה לא היה צבא, כאשר הדעות חלוקות אם הוא היה בשטחים או שהוא היה בבית.

 

[ת.אוקהם]

כן, אבל תסריט של 5% שיחליטו כך יכול לקרות(נניח, בכל זאת היה את שומר החומות) , ואז יש הבדל אם קשה להשיג נשק או הרחוב מוצף וקל להשיג נשק.

מסכים שזה ממש ממש לא אופטימלי שיש הרבה נשק שמסתובב, אני רק רציתי להצביע על העובדה שבשום תסריט לא יהיו 400k קנים שיופנו לעברנו מקרב ערביי ישראל.

 

[AsherV]

בשמחת תורה לא היה צבא, כאשר הדעות חלוקות אם הוא היה בשטחים או שהוא היה בבית.

בדיוק.
השאלה היא האם אנחנו יכולים לסמוך על זה שתמיד יהיה צבא ערוך בכל מקום.
אני מכיר את העוטף; מאוד הופתעתי, תמיד ידעתי שהצבא שם ערוך.
מה ימנע מזה לקרות במקום אחר?
שינוי מדיניות.
אי אפשר להמשיך באותה השיטה ולצפות לתוצאות אחרות.

 

[AIML]

לדעתי פריג'ה הוא בכלל לא נהג אלא לוחם חי"ר אבל אם יש קישור שמראה אחרת אז אשמח להשכיל.

זה היה בראיון הראשון בו אישתו התרברבה בגיבור שלה, ובאופן מאד לא מפתיע הראיון כניראה הוסר מהרשת.
היא סיפרה שהוא היה גשש באיזה שהוא הקשר של גדוד נערי הגבעות, הוא רץ להתנדב ללחימה בעזה אבל לא קיבלו אותו אלה רק כנהג — והינה הוא הראה לכולם איזה גיבור הוא.

המילואימניק הנוסף היה לוחם: ״ר', לוחם סיירת גולני שהשתתף גם הוא בניטרול המחבלים, העיד בחקירתו: "יריתי לכיוון המחבלים יחד עם יובל קסטלמן, ואז ראיתי את החייל השני, שנהג בטיפשות. צעקתי לו 'חדל, חדל', שיפסיק לירות. הוא לא שמע לי, המשיך לירות - ופצע גם אותי".״

אני אומר להכשיר אנשים לרמה בה הם מאורגנים בכיתות כוננות מסודרות, עם היררכיה, ויכולת הדיפת פלישה. יש מספיק אנשים שיתנו 2-3 מפגשים בחודש לאימון והתארגנות.

2-3 מפגשים זה רחוק מלהספיק. מדובר על תגובות אוטומטיות שמושגות בתירגולת חוזרת ונשנת. התמקצעות. למידה שאורכת חודשים ודורשת תירגול.

 

[מלפפון במלח]

מה ימנע מזה לקרות במקום אחר?
שינוי מדיניות.
אי אפשר להמשיך באותה השיטה ולצפות לתוצאות אחרות

האם אתה טוען שמכתיבי המדיניות אשמים? או לפחות צריכים למצוא פתרון?
הרי אז זה אומר שאתה חושב שלביבי ולממשלה יש תפקיד מעבר למשחקי הכס שהם כל כך נהנים לשחק. לפי הודעות עבר שלך, אין סיכוי שאתה מסכים עם כל זה. לא?

 

[AIML]

אני לא רואה פתרון אחר אם אנחנו לא רוצים לחזור על ה7.10. כפר סבא ולמעשה כל ישובי השרון וגם ישובים בגבול ירדן נמצאים באותה התחושה. יש נקודות בכפר סבא שהן מאות מטרים בודדים מהגדר.
הצבא לא יכול להיות בכל מקום בכל זמן, ובמלחמה אמיתית הוא יהיה עסוק.

להגדיר גבול ברור בין התנחלויות חוקיות לשטח שאליו נכנסים רק לפעילות נקודתית בעיקבות התרעות והחזרת צה״ל להגנה על הגבולות. בהתנחלויות לא חוקיות המשטרה אמורה לטפל ולפרק אותן, זה לא עניין לצבא ולא צריך לבזבז יחידות של צבא על כל גיבעה.

וכן, הגנת ישראל מבוססת על מילואים. צריך להכשיר יותר לוחמים ומילואימניקים צריכים לעשות אימונים ולא בט״ש.

 

[oferM]

להגדיר גבול ברור בין התנחלויות חוקיות לשטח שאליו נכנסים רק לפעילות נקודתית בעיקבות התרעות והחזרת צה״ל להגנה על הגבולות. בהתנחלויות לא חוקיות המשטרה אמורה לטפל ולפרק אותן, זה לא עניין לצבא ולא צריך לבזבז יחידות של צבא על כל גיבעה.

וכן, הגנת ישראל מבוססת על מילואים. צריך להכשיר יותר לוחמים ומילואימניקים צריכים לעשות אימונים ולא בט״ש.

דיברו על זה באיזה תוכנית. אבל אף אחד לא רוצה להגדיר גבול, כי זה כבר הצהרה מדינית. אז דוחים.

 

[AsherV]

האם אתה טוען שמכתיבי המדיניות אשמים? או לפחות צריכים למצוא פתרון?
הרי אז זה אומר שאתה חושב שלביבי ולממשלה יש תפקיד מעבר למשחקי הכס שהם כל כך נהנים לשחק. לפי הודעות עבר שלך, אין סיכוי שאתה מסכים עם כל זה. לא?

בעבר הצהרתי שוב ושוב שאני מעביר ביקורת כשצריך על הממשלה, וזו לא הפעם הראשונה.

אני ממש לא חושב שהם האשמים הבלעדיים, אבל כן, כמובן, גם להם יש אחריות.

 

[אפר]

מסכים שזה ממש ממש לא אופטימלי שיש הרבה נשק שמסתובב, אני רק רציתי להצביע על העובדה שבשום תסריט לא יהיו 400k קנים שיופנו לעברנו מקרב ערביי ישראל.

זה יותר מזה, על כל X לוחמים חמושים יש Y חמושים שבאים לבזוז וסתם מצטרפים, יש משמעות גדולה לכמות הנשק במקרה כזה.

 

[who_knows]

2-3 מפגשים זה רחוק מלהספיק. מדובר על תגובות אוטומטיות שמושגות בתירגולת חוזרת ונשנת. התמקצעות. למידה שאורכת חודשים ודורשת תירגול.

2-3 מפגשים זה הורדת חלודה חודשית. מין הסתם שצריך פרק זמן הכשרה ארוך יותר בהתחלה, אבל לא פרק זמן שבו מכשירים לוחם חי"ר. אם מדובר במילואימניק או מילואימניק לשעבר שהיה בתפקידי לחימה (שוב פעם, לא חייב להיות לוחם חי"ר) אז זה גם מספיק.
אחרי הכל גם מאבטחים אזרחיים בסופר יכולים לנטרל מחבל.

 

[Henchman34]

המצב הנוכחי ב15 שנה האחרונות, בבניית חיזבאללה וגם החמאס, הוא נטו על הראש של ביבי.
מה שקרה ב7.10 זו אנומליה צבאית יותר ממדינית,

אני חושב שזה לא עד כדי כך פשוט.
צריך להסתכל על תהליך קבלת ההחלטות במדיניות בטחונית. ליתר דיוק אני לא יודע עד כמה ראש הדרג הפוליטי מתווה מדיניות(עם תפיסה "טהורה") לצבא בכל מה שנוגע להגדרת איומים ואופן הטיפול בהם. ההגיון שלי אומר שיש דו שיח בין הדרג הפוליטי לדרג הבטחוני כאשר כל אחד מהצדדים יכול להביא את הטענות שלו לשולחן גם אם בסוף יש צד אחד שלוקח את ההחלטות. כאשר ככל שרמת האיום היא קיומית יותר וקרובה לפשטות ההבנה במהות שלה לצבע סככת האופניים של פרקינסון ככה יש יותר סיכוי שזה יבוא מהדרג המדיני(איראן) וכאשר מדובר באיום לא קיומי ולא מוחשי כמו "צינורות מעופפים" מעזה אז הדחיפה תבוא ממי שנתקל באיום בשטח שזה הדרג הצבאי. למשל איום הכטב"מים הוא דוגמא טובה לאיום שסביר להניח שלא מדיר שינה מעיני הדרג הפוליטי עד שהוא מתחיל לזחול לכיוון האיום קיומי(בדמות של אלפים כאלה ביום). כאשר צריך לזכור שבסוף הדרג מדיני אחראי לאשר את התקציב. זה עוד לפני שאני מכניס את השב"כ והמוסד לתמונה. כמישהו שעובד בקורפורייט אמריקאי גדול וראה כמה קשה להציא החלטה לגבי מדיניות אני לא חושב שזה שונה משמעותית גם במקרה של קביעת מדיניות בטחונית בסוף הדרג המדיני מסתמך על מה שהדרג הצבאי\מקצועי\מודיעיני מציג לו ומשם גוזר מדיניות. אין הרי תפיסה בטחונית על טהרת ה"ביבי" הרי התפיסה שלו בהגדרה "מוכתמת" על ידי אינספור גורמי מקצוע איתם הוא מדבר שאת המדיניות שלהם הוא אמור להתוות.

עכשיו כאשר באים לדבר על מניעת בניית כוח אז גם זה מורכב כי לא מדובר על בליץ קריק נגד נגיד חיל האוויר של מצריים.
במקרים שאני מכיר ואתם מוזמנים לתקן אותי אי אפשר לנצח לגמרי ארגון טרור. האמריקאים והרוסים נכשלו בכל מקום שבו הם ניסו. זה בעיקר לא עובד אם יש מישהו ששפוך כסף ואמצעים על הארגון הזה ואתה לא יכול לגעת באותו מישהו ישירות. ביחוד שעם כל איטרציה לומדים ומשתכללים בדמות מנהרות מאוד עמוקות, שימוש בטילים ועכשיו גם בהכטב"מים.

הסיבה השניה היא סיבה מדינית. אני בעד בית משפט עצמאי אבל נהגו למכור לעם ישראל שאם כל חייל יפעל לפי רוח צה"ל אז בזכות אותו בית משפט יהיה לנו שכפ"ץ משפטי בינלאומי ובפועל זה פשוט לא נכון. "צדק" עולמי הוא מושג פולטי לגמרי. "המשפטנים" שיושבים בבית המשפט הבין לאומי לא עובדים עם איזה תהליך מסודר ולא מתממשקים מול ממשק מקומי של בג"ץ ולא מחכים שב"ץ יוציא פסיקה כזו או אחרת אלא פועלים ממניעים פוליטים טהורים. לזה צריך להוסיף את חוקי פשעי המלחמה שמדברים על הימנעות מפגיעה בתשתיות אזרחיות ובפגיעה בבלתי מעורבים. כאשר ההגדרה כמה המטרה של פגיעה באוייב מצדיקה את האמצעים של הרג אזרחים היא לגמרי פוליטית ודינו של בית חולים שנהרס על ידי רוסיה שונה מדינו של אותו בית חולים אם היה נהרס על ידי ישראל או על ידי ארצות הברית.

ואז נשאלת השאלה כמה ישראל יכול לצאת למערכת פתע מול אויב פרוקסי ממומן ומחופר היטב תוך ידיעה שמערכה כזו תיקח לה חודשים ערוכים מאוד ותגרור מחיר מדיני קשוח וככל הנראה לא באמת תפתור את הבעיה. הרי גם אם מרחיקים את חיזבאללה 10 קילומטר מהגבול עד כמה זה משמעותי אם הוא משדרג את החימוש שלו לטווח של 10 קילוטר נוספים וממקם אותו בעיקר במרכזי ערים.

ברמה האישית אני חושב שעם כל הצער והטראומה של ה-7.10 זה היה stress test שנתן פוקוס על סוג האיומים שיש לנו, על יחסי חילונים חרדים, על התלות הלא בריא בארצות הברית בכל מה שנוגע לחימוש ביחוד ככל שהמערכה מתארכת.

אני גם חושב שזה נורא מעניין שמדינה כמו איראן שיש לה תעשיה צבאית די אוטרקית הלכה לכיוון של פלטפורמות טילים והכטב"מים בזמן שאנחנו ממשיכים לשפוך כסף בעיקר על מטוסים אמריקאים וזה לא שישראל לא פיתחה פלטפורמות שנמצאות בשימוש מבצעי(המרכבה וכיפת הברזל).

בהתחשב בעובדה ש8 חודשים למלחמה ועדיין אין פה משמר לאומי נורמאלי ו100 אלף אזרחים חמושים בנשק ארוך ומאורגנים להפתעה הבאה, לא נראה לי שמישהו טורח להפיק לקחים.

אני חושב שזה מעבר למשמר לאומי אני חושב שחסרה תודעה של frontier של מי שגר בגבולות המדינה. אנשים מצאו זמן להסיעה ילדים מעזה לטיפולים דחופים בישראל ולדבר על שלום אבל לא חשבו להוציא רשיון לנשק ולעשות מטווחים בזמן שיש להם על הגדר המוני ברברים.

תשאלו את עצמכם האם אירוע כזה יכול היה לקרות(מכל גבול שהוא או מכל הגבולות יחד) כשרבין, ברק או אפילו שרון היו ראשי ממשלה. התשובה היא לא. זה לא יכול היה לקרות

ממליץ לך לקרוא כמה מהספרים של טאלב ניקולס נסים. כל מה שאתה עושה זה בונה תמונה בדיעבד.

 

[who_knows]

אני חושב שזה לא עד כדי כך פשוט.
צריך להסתכל על תהליך קבלת ההחלטות במדיניות בטחונית. ליתר דיוק אני לא יודע עד כמה ראש הדרג הפוליטי מתווה מדיניות(עם תפיסה "טהורה") לצבא בכל מה שנוגע להגדרת איומים ואופן הטיפול בהם. ההגיון שלי אומר שיש דו שיח בין הדרג הפוליטי לדרג הבטחוני כאשר כל אחד מהצדדים יכול להביא את הטענות שלו לשולחן גם אם בסוף יש צד אחד שלוקח את ההחלטות. כאשר ככל שרמת האיום היא קיומית יותר וקרובה לפשטות ההבנה במהות שלה לצבע סככת האופניים של פרקינסון ככה יש יותר סיכוי שזה יבוא מהדרג המדיני(איראן) וכאשר מדובר באיום לא קיומי ולא מוחשי כמו "צינורות מעופפים" מעזה אז הדחיפה תבוא ממי שנתקל באיום בשטח שזה הדרג הצבאי. למשל איום הכטב"מים הוא דוגמא טובה לאיום שסביר להניח שלא מדיר שינה מעיני הדרג הפוליטי עד שהוא מתחיל לזחול לכיוון האיום קיומי(בדמות של אלפים כאלה ביום). כאשר צריך לזכור שבסוף הדרג מדיני אחראי לאשר את התקציב. זה עוד לפני שאני מכניס את השב"כ והמוסד לתמונה. כמישהו שעובד בקורפורייט אמריקאי גדול וראה כמה קשה להציא החלטה לגבי מדיניות אני לא חושב שזה שונה משמעותית גם במקרה של קביעת מדיניות בטחונית בסוף הדרג המדיני מסתמך על מה שהדרג הצבאי\מקצועי\מודיעיני מציג לו ומשם גוזר מדיניות. אין הרי תפיסה בטחונית על טהרת ה"ביבי" הרי התפיסה שלו בהגדרה "מוכתמת" על ידי אינספור גורמי מקצוע איתם הוא מדבר שאת המדיניות שלהם הוא אמור להתוות.

עכשיו כאשר באים לדבר על מניעת בניית כוח אז גם זה מורכב כי לא מדובר על בליץ קריק נגד נגיד חיל האוויר של מצריים.
במקרים שאני מכיר ואתם מוזמנים לתקן אותי אי אפשר לנצח לגמרי ארגון טרור. האמריקאים והרוסים נכשלו בכל מקום שבו הם ניסו. זה בעיקר לא עובד אם יש מישהו ששפוך כסף ואמצעים על הארגון הזה ואתה לא יכול לגעת באותו מישהו ישירות. ביחוד שעם כל איטרציה לומדים ומשתכללים בדמות מנהרות מאוד עמוקות, שימוש בטילים ועכשיו גם בהכטב"מים.

הסיבה השניה היא סיבה מדינית. אני בעד בית משפט עצמאי אבל נהגו למכור לעם ישראל שאם כל חייל יפעל לפי רוח צה"ל אז בזכות אותו בית משפט יהיה לנו שכפ"ץ משפטי בינלאומי ובפועל זה פשוט לא נכון. "צדק" עולמי הוא מושג פולטי לגמרי. "המשפטנים" שיושבים בבית המשפט הבין לאומי לא עובדים עם איזה תהליך מסודר ולא מתממשקים מול ממשק מקומי של בג"ץ ולא מחכים שב"ץ יוציא פסיקה כזו או אחרת אלא פועלים ממניעים פוליטים טהורים. לזה צריך להוסיף את חוקי פשעי המלחמה שמדברים על הימנעות מפגיעה בתשתיות אזרחיות ובפגיעה בבלתי מעורבים. כאשר ההגדרה כמה המטרה של פגיעה באוייב מצדיקה את האמצעים של הרג אזרחים היא לגמרי פוליטית ודינו של בית חולים שנהרס על ידי רוסיה שונה מדינו של אותו בית חולים אם היה נהרס על ידי ישראל או על ידי ארצות הברית.

ואז נשאלת השאלה כמה ישראל יכול לצאת למערכת פתע מול אויב פרוקסי ממומן ומחופר היטב תוך ידיעה שמערכה כזו תיקח לה חודשים ערוכים מאוד ותגרור מחיר מדיני קשוח וככל הנראה לא באמת תפתור את הבעיה. הרי גם אם מרחיקים את חיזבאללה 10 קילומטר מהגבול עד כמה זה משמעותי אם הוא משדרג את החימוש שלו לטווח של 10 קילוטר נוספים וממקם אותו בעיקר במרכזי ערים.

ברמה האישית אני חושב שעם כל הצער והטראומה של ה-7.10 זה היה stress test שנתן פוקוס על סוג האיומים שיש לנו, על יחסי חילונים חרדים, על התלות הלא בריא בארצות הברית בכל מה שנוגע לחימוש ביחוד ככל שהמערכה מתארכת.

אני גם חושב שזה נורא מעניין שמדינה כמו איראן שיש לה תעשיה צבאית די אוטרקית הלכה לכיוון של פלטפורמות טילים והכטב"מים בזמן שאנחנו ממשיכים לשפוך כסף בעיקר על מטוסים אמריקאים וזה לא שישראל לא פיתחה פלטפורמות שנמצאות בשימוש מבצעי(המרכבה וכיפת הברזל).


אני חושב שזה מעבר למשמר לאומי אני חושב שחסרה תודעה של frontier של מי שגר בגבולות המדינה. אנשים מצאו זמן להסיעה ילדים מעזה לטיפולים דחופים בישראל ולדבר על שלום אבל לא חשבו להוציא רשיון לנשק ולעשות מטווחים בזמן שיש להם על הגדר המוני ברברים.


ממליץ לך לקרוא כמה מהספרים של טאלב ניקולס נסים. כל מה שאתה עושה זה בונה תמונה בדיעבד.

לא אמרתי לרגע שזה דבר פשוט. אבל בסוף מבחן התוצאה הוא מזעזע. ב15 שנה האלו חיזבאללה הפך לאחד הארגונים הכי מסוכנים בעולם ולסכנה קיומית עבור ישראל. מישהו אמר שלפתוח במלחמה נגד לבנון זה צעד שקל יהיה לקחת? שלא צריך להילחם פה עם האמריקאים וכל העולם? הכל קשה ומסובך, אבל בסוף היו חייבים לעשות את זה כדי להימנע מהמצב בו אנחנו נמצאים עכשיו. ההזנחה הזו של שנים על גבי שנים זה משהו שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום.
ואגב בתור מי שנמצא בקורפורייט אמריקאי אתה צריך לדעת כמה חזקה המילה של מנכ"ל. יש בירוקרטיה, יש סחבת, יש הכל. בסוף המנכ"ל הוא כמו פטיש שמנקה את כל הרעשים וחותך החלטות שאחרת היו יכולות לקחת חודשים. המנכ"ל בסוף יכול לזרז תהליכים כמו שום דבר אחר.

הביעה עם תודעה של frontier כמו שגרשון הכהן גם אומר, זה שאי אפשר לזרוק את זה רק על התושבים עצמם. לנו אין אפילו זכות להוציא נשק. צריך מראש לחמש את האנשים ולאמן אותם וליישב במוקומות האלו אנשים שמסוגלים לכך (קצת כמו שמושיבים במטוס ליד פתח יציאת החירום רק מי שמסוגל פיסית למלא את חובתו בזמן חירום). זה תפקיד המדינה קודם כל לדאוג לכך. מעבר לזה אני מסכים.

 

[Paranoid]

על התלות הלא בריא בארצות הברית בכל מה שנוגע לחימוש ביחוד ככל שהמערכה מתארכת.

פוסט טוב, אני רוצה להתייחס לנקודה הזו.
הנשקים המדויקים והמתוחכמים שאנחנו קונים מארה"ב הם לא נשקים שמיועדים להכרעת מלחמות זה נשקים שבעיקר מיועדים להעשיר את מי שמייצר אותם.
מוטב להסתכל על מדינות שעברו למדיניות צבאית טוטלית כמו רוסיה, איראן (והפרוקסי שלהם) וצפון קוריאה.
כדי להכריע אויב במלחמה צריכה להיות היכולת להרוס/להשמיד לו את כל היכולות הצבאיות עד שהוא לא יכול להלחם יותר.
למלחמה יש פן כלכלי, הדוקטרינת מלחמה שישראל כמו רב המערב נפלה אלייה היא של כלי מלחמה יקרים שלא יכולים להכריע את כל היכולות של האויב.
כדי להשיג הכרעה צריך כמויות של חיילים ושל נשק "טיפש" וזול ויכולת לייצר עוד ועוד ממנו ככל הנדרש על שדה הקרב.

לדעתי זה הכשלון הגדול ביותר שלנו, ועצם זה שאנחנו מסתמכים על ארה"ב עבור חימושים פשוטים ואין לנו את היכולת ליצר אותם בכמויות
גדולות מונעת מאיתנו להלחם בצורה אפקטיבית עכשיו.

 

[AsherV]

במקרים שאני מכיר ואתם מוזמנים לתקן אותי אי אפשר לנצח לגמרי ארגון טרור. האמריקאים והרוסים נכשלו בכל מקום שבו הם ניסו. זה בעיקר לא עובד אם יש מישהו ששפוך כסף ואמצעים על הארגון הזה ואתה לא יכול לגעת באותו מישהו ישירות. ביחוד שעם כל איטרציה לומדים ומשתכללים בדמות מנהרות מאוד עמוקות, שימוש בטילים ועכשיו גם בהכטב"מים.

נכון חלקית.
קח לדוגמא את דעאש\אל קעאידה.
האם הם קיימים עדיין על הנייר?
כן. הם אפילו עושים מידי פעם פיגועים.
אבל הם רוסקו לחלוטין ולא קרובים למה שהם היו בשיאם.

 

[ת.אוקהם]

ואז נשאלת השאלה כמה ישראל יכול לצאת למערכת פתע מול אויב פרוקסי ממומן ומחופר היטב תוך ידיעה שמערכה כזו תיקח לה חודשים ערוכים מאוד ותגרור מחיר מדיני קשוח וככל הנראה לא באמת תפתור את הבעיה. הרי גם אם מרחיקים את חיזבאללה 10 קילומטר מהגבול עד כמה זה משמעותי אם הוא משדרג את החימוש שלו לטווח של 10 קילוטר נוספים וממקם אותו בעיקר במרכזי ערים.

אוקי, אז נניח שיש לנו הסבר מניח את הדעת למה לא תקפנו, אתה לא חושב שהיו אלו שהם כשלים מבחינת ההגנה על העורף כהכנה למערכה מול חיזבאללה?

די ברור לדוגמא שקיים סיכוי לא זניח שחיזבאללה "יכריע את כיפת ברזל" ויצליח ליצור נזקים משמעותיים לעורף, מה שמצביע על כך שההגנה לא מספקת.
בנוסף, נראה לי שלא הושקעה מספיק מחשבה בביזור משק החשמל (הרבה יותר חשמל סולארי וסוללות לאגירת אנרגיה לדוגמא).

ברור שאפשר למצוא תירוצים מפה עד הודעה חדשה למה גם מבחינה הגנתית ההנהגה לא יכלה לעשות כלום ב 15 השנים האחרונות אבל איכשהו הייתי שמח אם היה בישראל קצת פחות עיסוק בתירוצים וקצת יותר התמודדות עם בעיות ומציאת פתרונות.

 

[Henchman34]

15 שנה האלו חיזבאללה הפך לאחד הארגונים הכי מסוכנים בעולם ולסכנה קיומית עבור ישראל.

אני לא יודע עד כמה הייתי מגדיר אותו כסכנה קיומית. הוא בהחלט יכול לעשות נזק ולשבש את החיים. אבל זה גם דיון שאפשר לקיים אותו בעיקר רק בדיעבד אחרי שהצמיג פוגש את הכביש.
*הלוחמה הפסיכולוגית של הארגון לא עושה עלי רושם. גם היום החמאס ממשיך לצעוק שהוא ניצח וזה ישאר ככה עד שלא תהרוג את הפעיל שטח האחרון עם גישה לחשבון היוטיוב של הארגון.

בסוף המנכ"ל הוא כמו פטיש שמנקה את כל הרעשים וחותך החלטות שאחרת היו יכולות לקחת חודשים. המנכ"ל בסוף יכול לזרז תהליכים כמו שום דבר אחר.

זה לגמרי נכון אני פשוט חושב שמאוד קשה להגדיר תפיסת בטחון טהורה של ראש הממשלה כאשר היא בסוף אוסף של inputs שהוא אוסף במהלך הדרך. אם יש לך את מערכת המשפט שמתייגת את העצמאות שלה כגורם משמעותי בזירה הבין לאומית וזה מה שמשפיע על הממשלה שאונם אדם חושב אבל עדיין מסתמך על דעות של מומחים ואז מסתבר שבמבחן התוצאה יש עוד "'קונספציה שקרסה" אז מי כשל פה? אם יש לך מערכת בריאות שצועקת שהקורונה זה המוות השחור הבא וזו לא רק מערכת הבריאות הישראלית אלא רוב המדינות אז עושים סגרים בלי סוף ואז מסתבר שיש פער גדול בין המציאות אז מי כשל פה?

ושיהיה ברור אני לא מקטין את האחריות של ה"ראש" למצב. אני פשוט חושב שהוא לא כל יכול ושגם הוא בסופו של דבר צריך להסתמך על מומחים בלי שיש לו את האפשרות או הנסיון לרדת לרמת הרזלוציה שלהם.

הביעה עם תודעה של frontier כמו שגרשון הכהן גם אומר, זה שאי אפשר לזרוק את זה רק על התושבים עצמם. לנו אין אפילו זכות להוציא נשק. צריך מראש לחמש את האנשים ולאמן אותם וליישב במוקומות האלו אנשים שמסוגלים לכך

בלי ספק נכון פשוט חשוב שגם התושבים כמכלול יבינו שהם לא על גבול שוויץ. אני לרגע לא זורק אחריות מהמדינה או מהצבא.

כדי להכריע אויב במלחמה צריכה להיות היכולת להרוס/להשמיד לו את כל היכולות הצבאיות עד שהוא לא יכול להלחם יותר.

הבעיה היא שזה פחות עובד על ארגון כמו החמאס בטח כאשר כל פיפס הוא פשע מלחמה. מה המשמעות נצחון על החמאס? אתה רואה אותם חותמים על הסכמי כניעה סטייל יפן או גרמניה?

נכון חלקית.
קח לדוגמא את דעאש\אל קעאידה.
האם הם קיימים עדיין על הנייר?
כן. הם אפילו עושים מידי פעם פיגועים.
אבל הם רוסקו לחלוטין ולא קרובים למה שהם היו בשיאם.

להם היו יותר מדי שאיפות הם לא היו מוכנים להסתפק להיות פרוקסי של מישהו. רצו מדינה על מלא

 

[oferM]

אני חושב שזה לא עד כדי כך פשוט.
צריך להסתכל על תהליך קבלת ההחלטות במדיניות בטחונית. ליתר דיוק אני לא יודע עד כמה ראש הדרג הפוליטי מתווה מדיניות(עם תפיסה "טהורה") לצבא בכל מה שנוגע להגדרת איומים ואופן הטיפול בהם. ההגיון שלי אומר שיש דו שיח בין הדרג הפוליטי לדרג הבטחוני כאשר כל אחד מהצדדים יכול להביא את הטענות שלו לשולחן גם אם בסוף יש צד אחד שלוקח את ההחלטות. כאשר ככל שרמת האיום היא קיומית יותר וקרובה לפשטות ההבנה במהות שלה לצבע סככת האופניים של פרקינסון ככה יש יותר סיכוי שזה יבוא מהדרג המדיני(איראן) וכאשר מדובר באיום לא קיומי ולא מוחשי כמו "צינורות מעופפים" מעזה אז הדחיפה תבוא ממי שנתקל באיום בשטח שזה הדרג הצבאי. למשל איום הכטב"מים הוא דוגמא טובה לאיום שסביר להניח שלא מדיר שינה מעיני הדרג הפוליטי עד שהוא מתחיל לזחול לכיוון האיום קיומי(בדמות של אלפים כאלה ביום). כאשר צריך לזכור שבסוף הדרג מדיני אחראי לאשר את התקציב. זה עוד לפני שאני מכניס את השב"כ והמוסד לתמונה. כמישהו שעובד בקורפורייט אמריקאי גדול וראה כמה קשה להציא החלטה לגבי מדיניות אני לא חושב שזה שונה משמעותית גם במקרה של קביעת מדיניות בטחונית בסוף הדרג המדיני מסתמך על מה שהדרג הצבאי\מקצועי\מודיעיני מציג לו ומשם גוזר מדיניות. אין הרי תפיסה בטחונית על טהרת ה"ביבי" הרי התפיסה שלו בהגדרה "מוכתמת" על ידי אינספור גורמי מקצוע איתם הוא מדבר שאת המדיניות שלהם הוא אמור להתוות.

עכשיו כאשר באים לדבר על מניעת בניית כוח אז גם זה מורכב כי לא מדובר על בליץ קריק נגד נגיד חיל האוויר של מצריים.
במקרים שאני מכיר ואתם מוזמנים לתקן אותי אי אפשר לנצח לגמרי ארגון טרור. האמריקאים והרוסים נכשלו בכל מקום שבו הם ניסו. זה בעיקר לא עובד אם יש מישהו ששפוך כסף ואמצעים על הארגון הזה ואתה לא יכול לגעת באותו מישהו ישירות. ביחוד שעם כל איטרציה לומדים ומשתכללים בדמות מנהרות מאוד עמוקות, שימוש בטילים ועכשיו גם בהכטב"מים.

הסיבה השניה היא סיבה מדינית. אני בעד בית משפט עצמאי אבל נהגו למכור לעם ישראל שאם כל חייל יפעל לפי רוח צה"ל אז בזכות אותו בית משפט יהיה לנו שכפ"ץ משפטי בינלאומי ובפועל זה פשוט לא נכון. "צדק" עולמי הוא מושג פולטי לגמרי. "המשפטנים" שיושבים בבית המשפט הבין לאומי לא עובדים עם איזה תהליך מסודר ולא מתממשקים מול ממשק מקומי של בג"ץ ולא מחכים שב"ץ יוציא פסיקה כזו או אחרת אלא פועלים ממניעים פוליטים טהורים. לזה צריך להוסיף את חוקי פשעי המלחמה שמדברים על הימנעות מפגיעה בתשתיות אזרחיות ובפגיעה בבלתי מעורבים. כאשר ההגדרה כמה המטרה של פגיעה באוייב מצדיקה את האמצעים של הרג אזרחים היא לגמרי פוליטית ודינו של בית חולים שנהרס על ידי רוסיה שונה מדינו של אותו בית חולים אם היה נהרס על ידי ישראל או על ידי ארצות הברית.

ואז נשאלת השאלה כמה ישראל יכול לצאת למערכת פתע מול אויב פרוקסי ממומן ומחופר היטב תוך ידיעה שמערכה כזו תיקח לה חודשים ערוכים מאוד ותגרור מחיר מדיני קשוח וככל הנראה לא באמת תפתור את הבעיה. הרי גם אם מרחיקים את חיזבאללה 10 קילומטר מהגבול עד כמה זה משמעותי אם הוא משדרג את החימוש שלו לטווח של 10 קילוטר נוספים וממקם אותו בעיקר במרכזי ערים.

ברמה האישית אני חושב שעם כל הצער והטראומה של ה-7.10 זה היה stress test שנתן פוקוס על סוג האיומים שיש לנו, על יחסי חילונים חרדים, על התלות הלא בריא בארצות הברית בכל מה שנוגע לחימוש ביחוד ככל שהמערכה מתארכת.

אני גם חושב שזה נורא מעניין שמדינה כמו איראן שיש לה תעשיה צבאית די אוטרקית הלכה לכיוון של פלטפורמות טילים והכטב"מים בזמן שאנחנו ממשיכים לשפוך כסף בעיקר על מטוסים אמריקאים וזה לא שישראל לא פיתחה פלטפורמות שנמצאות בשימוש מבצעי(המרכבה וכיפת הברזל).


אני חושב שזה מעבר למשמר לאומי אני חושב שחסרה תודעה של frontier של מי שגר בגבולות המדינה. אנשים מצאו זמן להסיעה ילדים מעזה לטיפולים דחופים בישראל ולדבר על שלום אבל לא חשבו להוציא רשיון לנשק ולעשות מטווחים בזמן שיש להם על הגדר המוני ברברים.


ממליץ לך לקרוא כמה מהספרים של טאלב ניקולס נסים. כל מה שאתה עושה זה בונה תמונה בדיעבד.

כל זה נחמד , אבל ביבי אמר במפורש "חמאס חזק טוב לנו" .

 

[oferM]

פוסט טוב, אני רוצה להתייחס לנקודה הזו.
הנשקים המדויקים והמתוחכמים שאנחנו קונים מארה"ב הם לא נשקים שמיועדים להכרעת מלחמות זה נשקים שבעיקר מיועדים להעשיר את מי שמייצר אותם.
מוטב להסתכל על מדינות שעברו למדיניות צבאית טוטלית כמו רוסיה, איראן (והפרוקסי שלהם) וצפון קוריאה.
כדי להכריע אויב במלחמה צריכה להיות היכולת להרוס/להשמיד לו את כל היכולות הצבאיות עד שהוא לא יכול להלחם יותר.
למלחמה יש פן כלכלי, הדוקטרינת מלחמה שישראל כמו רב המערב נפלה אלייה היא של כלי מלחמה יקרים שלא יכולים להכריע את כל היכולות של האויב.
כדי להשיג הכרעה צריך כמויות של חיילים ושל נשק "טיפש" וזול ויכולת לייצר עוד ועוד ממנו ככל הנדרש על שדה הקרב.

לדעתי זה הכשלון הגדול ביותר שלנו, ועצם זה שאנחנו מסתמכים על ארה"ב עבור חימושים פשוטים ואין לנו את היכולת ליצר אותם בכמויות
גדולות מונעת מאיתנו להלחם בצורה אפקטיבית עכשיו.

אנחנו לא רוסיה או איראן.

היתרון בפצצה מדויקת, שהיא פוגעת בדיוק איפה שרוצים, במקום להטיל מספר פצצות לא מדוייקות שצריך גם להטיס וכו. אז גם לזה יש פן כלכלי.

מהצד השני אפשר להשתמש בפצצות הרבה יותר גדולות(או ארטילריה לא מדוייקת), אבל אז מפסידים לגיטימציה בינלאומית הרבה יותר מהר, שזה גם חשוב מאוד להשגת מטרות המלחמה הנוכחית.

אבל כן, היה טוב אם היינו יכולים לייצר גם חלק מהחימושים בעצמנו. זה נכון.