ירידה מהארץ 2

[ליאו]

בעבר הרחוק פרסמתי פה נושא בנוגע לירידה מהארץ. זה היה אחרי הבחירות האחרונות, והתחושה שלי הייתה שלא הולך להיות פה יותר טוב.

ניסיון הפיכה משטרי ואסון ביטחוני אחד אחרי - שבתומם עדיין לא בטוח שבאמת תקום אלטרנטיבה לשלטון הנוכחי, מתחדדת אצלי ההבנה שאני צריך לעזוב.

לפחות המצב אצלי השתנה. היום אני (בן 26) עובד במשרה מלאה בתחום של אבטחת מידע באחת מחברות גמפ"א. האזרחות האמריקאית מאפשרת לי לעשות את המעבר הזה מאוד בקלות.

עם זאת, קשה להתנער מהחששות. כל מי ומה שאני מכיר נמצאים פה. האם אוכל להקים שם חיים חדשים? האם אוכל להקים שם משפחה? כמובן שמדובר בהחלטה לא פשוטה.

כמו בסיבוב I, החכמתי המון מהעצות שנתנו פה, ולכן אשמח לשמוע שוב על חוויות של אנשים, ומה דעתכם.

תודה, ושיגיעו כבר בשורות טובות. שנות ה 20 של המאה האלו הן לא יאומנות.

 

[אורי ג.]

M2C
זה לא בלתי הפיך, אתה תמיד יכול לחזור, קח בחשבון שככל שאתה מתבגר ככה מהלך כזה נהיה קשה יותר.

 

[littleSeal]

לדעתי מעבר בין ארצות בגלל נתוני מאקרו זה לא מתכון לחיים. אנשים שמהגרים מתוך חשש מבעיות מסויימות בארצם מגלים אחרי כמה שנים שהמיתון או מלחמה או רדיפת מיעוטים הגיעו גם לארץ שאליה עברו. רק שעכשיו הם חווים את המשבר במעמד של מהגרים בעמדה מוחלשת, במקרה הטוב עם אזרחות, במקרה הרע על ויזה שברירית.

אם ברמת המיקרו המעבר באמת משפר את חייך לרמה גבוהה של איכות חיים בה יש עבודה שאתה אוהב ממנה אתה מתפרנס יפה, מצליח להיטמע חברתית ומרוצה מהשירותים שמקבל מהמדינה וממזג האויר ולא חווה תחושת בדידות וניכור - סימן שחו"ל הטיב עמך!

אגב, אני מכירה לא מעט אנשים שהיגרו לארץ מאירופה ופשוט פרחו פה, ואת חלקם אני מכירה מ מ ש טוב וישראל פשוט הייתה המתנה שלהם בחיים.

 

[כתום]

אנחנו עזבנו מסיבות דומות, לפני אוקטובר. לא היו תכניות לעזוב לפני ההפיכה המשטרית. מבוגרים יותר מפות״ש. עם ילדים קטנים. בינתיים מרוצים, קליטה קלה יותר ממה שציפינו. לא מעט מהחברים שלנו כבר עזבו או התחילו בתהליך. בעיני מי שיש לו ילדים קטנים ויכול לעזוב, אין התלבטות. הנתיב הנוכחי בישראל מוביל לאסון, ובינתיים אנחנו רק מאיצים. הלוואי ואתבדה.

 

[annona]

אני מניח שאם לעזוב עדיף מוקדם ממאוחר.
יש בת זוג בסיפור?

לדעתי מעבר בין ארצות בגלל נתוני מאקרו זה לא מתכון לחיים. אנשים שמהגרים מתוך חשש מבעיות מסויימות בארצם מגלים אחרי כמה שנים שהמיתון או מלחמה או רדיפת מיעוטים הגיעו גם לארץ שאליה עברו. רק שעכשיו הם חווים את המשבר במעמד של מהגרים בעמדה מוחלשת, במקרה הטוב עם אזרחות, במקרה הרע על ויזה שברירית.

ההסתברות יותר גבוה להפגע מאירוע בטחוני בישראל מארה״ב. בלי קשר למשפט הקודם, לא נראה לי שמישהו יעז לירות על ארה״ב טילים בליסטיים בקרוב…
הטענה שיותר מסוכן ליהודים בגולה היא שטות גמורה לדעתי

 

[דורון]

ניסיון הפיכה משטרי ואסון ביטחוני אחד אחרי - שבתומם עדיין לא בטוח שבאמת תקום אלטרנטיבה לשלטון הנוכחי, מתחדדת אצלי ההבנה שאני צריך לעזוב.

אתה לא אוהב את המדינה ולא את הרוב היהודי בה. מה יש לך לחפש כאן? במקום אחר זה win win: או שיהיה לך טוב ותשאר, או שתלמד להעריך את מה שיש בישראל.

 

[מלפפון במלח]

לדעתי מעבר בין ארצות בגלל נתוני מאקרו זה לא מתכון לחיים. אנשים שמהגרים מתוך חשש מבעיות מסויימות בארצם מגלים אחרי כמה שנים שהמיתון או מלחמה או רדיפת מיעוטים הגיעו גם לארץ שאליה עברו. רק שעכשיו הם חווים את המשבר במעמד של מהגרים בעמדה מוחלשת, במקרה הטוב עם אזרחות, במקרה הרע על ויזה שברירית.

אלו שברחו מגרמניה בתחילת המאה ה-20 יחלקו עלייך.

 

[מלפפון במלח]

זה לא בלתי הפיך, אתה תמיד יכול לחזור

+1

רק קח בחשבון שחזרה ארצה גם דורשת מאמץ

 

[alright]

ממש לא נסיון הפיכה והאסון הבטחוני רחוק מקיומי

 

[גרהם]

העולם משתגע לא רק בישראל.
בארה"ב מדברים עכשיו איך להתמודד עם סיטואציה של נשיא בכלא ולאירופה הצרות שלה.
אבל אולי היאוש של אחרים יותר נח לחלק מהאנשים.
נסה לעבור לפני שיש לך ילדים ותראה אם תתחבר. מעבר לזה קשה לענות, כי לא כתבת כלום על עצמך.

 

[מרקר]

לדעתי מעבר בין ארצות בגלל נתוני מאקרו זה לא מתכון לחיים. אנשים שמהגרים מתוך חשש מבעיות מסויימות בארצם מגלים אחרי כמה שנים שהמיתון או מלחמה או רדיפת מיעוטים הגיעו גם לארץ שאליה עברו. רק שעכשיו הם חווים את המשבר במעמד של מהגרים בעמדה מוחלשת, במקרה הטוב עם אזרחות, במקרה הרע על ויזה שברירית.

אם ברמת המיקרו המעבר באמת משפר את חייך לרמה גבוהה של איכות חיים בה יש עבודה שאתה אוהב ממנה אתה מתפרנס יפה, מצליח להיטמע חברתית ומרוצה מהשירותים שמקבל מהמדינה וממזג האויר ולא חווה תחושת בדידות וניכור - סימן שחו"ל הטיב עמך!

אגב, אני מכירה לא מעט אנשים שהיגרו לארץ מאירופה ופשוט פרחו פה, ואת חלקם אני מכירה מ מ ש טוב וישראל פשוט הייתה המתנה שלהם בחיים.

מאקרו משפיע (כמובן שבמיקרו תמיד יכול להיות חיים טובים, אבל קשה לחיות חיים טובים בחברה עם בעיות מאקרו). כשבמדינה יש היפראינפלציה ואין מה לאכול למשל, אנשים שעוברים כנראה ישפרו את החיים שלהם. כמו כל אלו שברחו מUSSR כשהיא התפרקה.

מעבר בין מדינות מתקדמות בגלל חצי אחוז ריבית או 10% יותר משרות פתוחות זה באמת פחות משמעותי, אבל מדינות כמו טורקיה או ארגנטינה שחוות משברים כלכליים קשים זה כבר משהו אחר.

 

[האיש שבאמצע]

אני מרגיש כאילו כתבתי את הפוסט בעצמי - אותו הגיל ואותו שלב בחיים. מזדהה עם כל מילה ולא יודע מה לעשות.

כרגע אני עדיין נשאר כי בפרמטרים העיקריים של החיים לתפיסתי - כמו חברים, משפחה, עבודה, מזג אוויר - אני עדיין מקבל את הדיל הכי טוב בישראל. האזורים העיקריים שנפגעו בפועל הם החירות שלי (מילואים לתקופה מסוימת) והמצב הנפשי (שמיעת חדשות רעות בלי הפסקה). אם מתישהו ארגיש שהשקלול הזה כבר אינו נכון, אעזוב.

 

[סולידי]

כרגע אני עדיין נשאר כי בפרמטרים העיקריים של החיים לתפיסתי - כמו חברים, משפחה, עבודה, מזג אוויר - אני עדיין מקבל את הדיל הכי טוב בישראל

מה שנקרא so far so good.
מבין הפרמטרים שציינת, במצב קריסה, הראשונה להיפגע תהיה הפרנסה.
חשוב לקחת בחשבון גם פרמטרים בסיסיים של דמוקרטיה, בעיקר זכויות פרט, קנין, תנועה, שויון וכו.

 

[Homer]

יש לך דרכון אמריקאי, תיסע, זה מקל על הענינים. תנסה שנה שנתיים, אם לא הולך תחזור. בגיל 26, בלי משפחה, לעבור מדינה זה חצי יום לארוז מזוודה ולקנות כרטיס טיסה.

 

[winston]

הדילמה שלך מובנת. גם אותנו מה שהשאיר פה תמיד זה משפחה בעיקר וגם חברים. וגם שזה הבית שלנו. אבל עכשיו המצב לא טוב, ולא נראה שהוא הולך להשתפר בקרוב. אם הייתי בנעליך, לא הייתי חושב פעמיים. הייתי מנסה. כמו שאמרו לך, לחזור תמיד אפשר. ככל שנשארים יותר פה, קשה לצאת. יש לך את כל הנתונים שאומרים שכדאי לך ללכת (מלבד הפרידה והמרחק).

 

[סולידי]

אני מנסה להיות אופטימי. מלבד זאת בגיל 60 עם ילדים בגיל פותח השרשור שכבר מתחילים להתבסס כאן, לי קשה מאוד לעזוב.
מקוה מאוד שהבחירות הבאות יהוו שינוי, אבל אם לא נלמד לקח מהשנה וחצי האחרונות ושוב יעלו לשלטון גנבים, מושחתים, גזענים, חדלי אישים וכישורים, רודפי שלושת הכפים, משיחיסטים ונבערים, סיכוי טוב שאנסה להחלץ מכאן עם משפחתי.

 

[ירח אפל]

אני מנסה להיות אופטימי. מלבד זאת בגיל 60 עם ילדים בגיל פותח השרשור שכבר מתחילים להתבסס כאן, לי קשה מאוד לעזוב.
מקוה מאוד שהבחירות הבאות יהוו שינוי, אבל אם לא נלמד לקח מהשנה וחצי האחרונות ושוב יעלו לשלטון גנבים, מושחתים, גזענים, חדלי אישים וכישורים, רודפי שלושת הכפים, משיחיסטים ונבערים, סיכוי טוב שאנסה להחלץ מכאן עם משפחתי.

אל תדאג, גם אחרי בחירות אוקטובר 26, הליכוד יקים את הממשלה הבאה

 

[גרהם]

אני מנסה להיות אופטימי. מלבד זאת בגיל 60 עם ילדים בגיל פותח השרשור שכבר מתחילים להתבסס כאן, לי קשה מאוד לעזוב.
מקוה מאוד שהבחירות הבאות יהוו שינוי, אבל אם לא נלמד לקח מהשנה וחצי האחרונות ושוב יעלו לשלטון גנבים, מושחתים, גזענים, חדלי אישים וכישורים, רודפי שלושת הכפים, משיחיסטים ונבערים, סיכוי טוב שאנסה להחלץ מכאן עם משפחתי.

עשור מתחתיך, מרגיש שיש עוד כמה שנים לקבל החלטה, אבל המסרים לילדים משתנים לעומת העבר.
ובנוסף, אני לא משלה את עצמי. גם מי שעובר בגיל 25 יישאר מהגר כל חייו וישלם מחיר על היותו זר.

 

[מלפפון במלח]

אני מרגיש כאילו כתבתי את הפוסט בעצמי - אותו הגיל ואותו שלב בחיים. מזדהה עם כל מילה ולא יודע מה לעשות.

כרגע אני עדיין נשאר כי בפרמטרים העיקריים של החיים לתפיסתי - כמו חברים, משפחה, עבודה, מזג אוויר - אני עדיין מקבל את הדיל הכי טוב בישראל. האזורים העיקריים שנפגעו בפועל הם החירות שלי (מילואים לתקופה מסוימת) והמצב הנפשי (שמיעת חדשות רעות בלי הפסקה). אם מתישהו ארגיש שהשקלול הזה כבר אינו נכון, אעזוב.

מה שנקרא so far so good.
מבין הפרמטרים שציינת, במצב קריסה, הראשונה להיפגע תהיה הפרנסה.
חשוב לקחת בחשבון גם פרמטרים בסיסיים של דמוקרטיה, בעיקר זכויות פרט, קנין, תנועה, שויון וכו.

מעבר בין מדינות מתקדמות בגלל חצי אחוז ריבית או 10% יותר משרות פתוחות זה באמת פחות משמעותי, אבל מדינות כמו טורקיה או ארגנטינה שחוות משברים כלכליים קשים זה כבר משהו אחר

העולם משתגע לא רק בישראל.
בארה"ב מדברים עכשיו איך להתמודד עם סיטואציה של נשיא בכלא ולאירופה הצרות שלה.
אבל אולי היאוש של אחרים יותר נח לחלק מהאנשים.
נסה לעבור לפני שיש לך ילדים ותראה אם תתחבר. מעבר לזה קשה לענות, כי לא כתבת כלום על עצמך.

אני חושב שאתם ממעיטים בחומרת המצב. המשבר/קריסה לא תמיד מגיעים לפעמים זה דעיכה ארוכה ומייגעת. אנחנו לא בפער של שברירי אחוז ממדינות המערב. אנחנו מדינת מזרח תיכון, על כל המשתמע מכך. זה נכון שלכל מדינה הבעיות שלה, אבל הבעיות שלנו פשוט לא נמצאות באותו דבר גודל עם מדינות המערב. בגלל זה הן כל כך אנטי ישראליות, הם בכלל לא מצליחים לדמיין את העולם שאנחנו חיים בו.

אני מנסה להיות אופטימי. מלבד זאת בגיל 60 עם ילדים בגיל פותח השרשור שכבר מתחילים להתבסס כאן, לי קשה מאוד לעזוב

הייתי בנעליך, לא הייתי חושב פעמיים.

זה מצחיק לראות איך כל אחד (לא משנה מה המצב שלו) חושב שהמצב של האחר הרבה יותר קל למעבר. בסופו של דבר זה קל/קשה לכולם. אני חושב שאם אדם שוקל מעבר, אז תנסו לחשוב על זה אחרת. תגידו שעוברים לחצי שנה או שנה. זה זמן מספיק ארוך כדי להכריח את עצמך לעבור את הבירוקרטיה המקומית של קופת חולים, בנק, טלפונים, דירה וכו׳ אבל לא ארוך מדי כדי לשתק את המעבר. בסוף השנה תחליטו שוב, בצורה הרבה יותר מושכלת

 

[מלפפון במלח]

ובנוסף, אני לא משלה את עצמי. גם מי שעובר בגיל 25 יישאר מהגר כל חייו וישלם מחיר על היותו זר

התשלום על השארות במקום מתפורר גבוה יותר. כאשר אתה מהגר במקום איכותי, אתה המצב משתפר עם הזמן. ההפך הוא הנכון במקום במסלול לאבדון