ייאוש כללי

[יובל 729]

מה אפשר לעשות עם תחושת ייאוש וחוסר תקווה בחיים מבחינה כלכלית? מישהו התמודד ויכול לעזור?
אני בן 28, גר אצל אמא כרגע ומקבל דמי אבטלה.
יש לי הון די קטן של מעט יותר מ60 אלף.
באמצע תואר בהנדסה(האמצע זה עדין, כבר שנתיים תקוע בתואר בגלל חוסר מוטיבציה)
אז למה אין לי מוטיבציה? פשוט הגעתי לשבר טוטאלי. אני מת לצאת מהבית, לשכור דירה ולהרגיש עצמאות. ואעשה את זה בקרוב. אבל את תחושת הייאוש והחוסר תקווה הכלכלי אין לי איך לפתור. לא משנה איזה משכורת ארוויח, גם אם אצליח לסיים את התואר ולהיות מהנדס, עדיין אין סיכוי שאחסוך סכום משמעותי בהנחה ואגור לבד אחרי גיל 30.
ועוד עכשיו הבורסה יורדת אז בכלל הכל נראה חסר סיכוי, כנראה שאזדקק לעזרת הוריי גם עוד 10 שנים.
ויש להם מעט כסף אבל תחושת התלות הזאת עושה לי רע.
לא יודע איך אשרוד חתונה וילדים, שזה ברוך רגשי וכלכלי לא קטן. אבל אני לא רוצה להיות רווק מבוגר, זה עוד יותר מדכא.
אני פשוט מרגיש שבגלל שלא חסכתי הרבה עד עכשיו אז אפסו הסיכויים להגיע לאיזו שהיא נחת כלכלית ואצתרך להיות בחרדה מאבטלה עוד 20 שנה לפחות עד שתגיע הירושה(מעדיף שלא תגיע והוריי יחיו עד 120)
אני מגזים בחשיבה על העתיד? זה ממש מעציב אותי ברמה היומיומית שמהיום ועוד 30 שנה קדימה אצתרך לעבוד בוקר ולילה לחסוך המון כדי אולי שתהיה לי דירה או סכום כסף ששווה בערך לדירה.
אני בעד עבודה אבל אם אני לא מהנדס בכיר איזה סיכוי יש לי להשאיר קצת כסף לעצמי מדי פעם?
ועוד יש לי חרדות מה יהיה אם יפטרו אותי בהייטק, אולי זה לא תחום בשבילי אבל איפה כן יש יציבות ושכר גבוה היום?
אבל עדיין אני שמח שאני חי בדור של היום ולא של הוריי, רק מרגיש שזה ממש ג'ונגל בחוץ למרות כל הטכנולוגיה ואם לא אשקיע המון מעצמי פשוט לא אשרוד כלכלית(נטו הישרדות).

 

[mudale222]

נראה לי שאתה מאוד מגזים.
אתה לא צריך להיות מהנדס בכיר. כמעט כל מהנדס מתחיל מ15+.
אם קצת וותק אפשר להגיע ל30+. מה הבעיה לחסוך משמעותית עם סכומים כאלה?
גם עם 15 וגם אם אתה גר לבד - אתה יכול לחסוך בכיף איזה 5+- כל חודש. כל עוד אתה לא משתגע בהוצאות הכל יהיה טוב.
הקיצר. תוריד את מפלס הלחץ, זרום עם החיים והחיים יזרמו אתך.

 

[בת העמק]

אני בן 28, גר אצל אמא כרגע ומקבל דמי אבטלה.

המילה כרגע במשפט זה כי חזרת אליה בגלל המצב הנוכחי או שטרם עזבת את הבית?

יש לי הון די קטן של מעט יותר מ60 אלף.

זה בכלל לא קטן ביחס לרוב בני גילך שנמצאים במינוס או ביתרת אפס. ועדיין, אם אתה גר אצל אמא כל השנים, יכלת באמת לחסוך יותר בהנחה שרוב ההוצאות ההכרחיות כמו דיור ומזון שולמו ע"י אמך. כמה נהגת להשתכר וכמה אחוז חסכת מהמשכורת?

גם אם אצליח לסיים את התואר ולהיות מהנדס, עדיין אין סיכוי שאחסוך סכום משמעותי בהנחה ואגור לבד אחרי גיל 30.

למה? איך הגעת לחישוב הזה? איפה אתה מתכנן לגור אחרי היציאה מבית אמך?

כנראה שאזדקק לעזרת הוריי גם עוד 10 שנים

למה? אתה בזבזן? יש לך חלומות גדולים שלא מתאימים למצבך?

תחושת התלות הזאת עושה לי רע

בצדק, אף אחד לא נהנה מהמחשבה שהוא תלוי באחרים. אתה צריך לבנות לך תכנית ריאלית שתוציא אותך מאזור הנוחות והתלות האלו.
אם אתה רוצה לקנות דירה למגורים, תחליט איפה בהתאמה ליכולתך במהלך השנים תוכל לשדרג מיקום לפי ההתקדמות שלך בחסכון והשקעה.

אני בעד עבודה אבל אם אני לא מהנדס בכיר איזה סיכוי יש לי להשאיר קצת כסף לעצמי מדי פעם?

הבת שלי בגיל 26, חיה בפריפריה ועובדת בעבודות מינימום וסכום תיק ההשקעות שלה+המזומן בעו"ש גבוה יותר משלך כי היא חסכנית. גרה לבד, משלמת את כל הוצאותיה וחוסכת בערך 30% מההכנסה. אם תהיה מהנדס זוטר שמכניס נטו 12K ש"ח, תוכל לחסוך לפחות 50% אם תתנהל בתבונה אפילו אם תגור בת"א.

ועוד יש לי חרדות

נראה לי שזאת הבעיה העיקרית שלך, החרדות. אם תבנה לעצמך תכנית ריאלית ותיצמד אליה זה יכול לעזור לך להפחית חרדות. יכול להיות שהחרדה נובעת מפער בלתי ניתן לגישור בין הפנטזיות שלך למציאות. כשתקרב את שני החלקים אחד לשני זה יאפשר לך להיות רגוע יותר.

 

[teeto]

אני מגזים בחשיבה על העתיד?

כן

נזהר מעצות באינטרנט, ובכל זאת:
תפסיק לחשוש מהעתיד, ותתחיל להניע תהווה שלך.
כשזה ינוע, ההשקפה הסובייקטיבית שלך על העתיד תשתנה, ואיתה גם המציאות האובייקטיבית שתבנה לך.

בהצלחה

 

[צדיק נסתר]

רעיון שיכול לעזור
תזכור שהחיים האמיתיים הם לא אינסטגרם או פייסבוק
ולכולם יש קשיים כאלה או אחרים
ההבדל זה איזה סיפור אתה מספר לעצמך
תהנה ממה שיש
זה הכי חשוב
אתה צעיר בריא לומד תואר נחשק
עם אפשרות להתפרנס בכבוד
אתה לא גר ברחוב
בקיצור תכנס לפרופורציה
ולסיום משפט שלימדו אותי בצבא:
"קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים"

 

[Benjamin W]

כבר שנתיים תקוע בתואר בגלל חוסר מוטיבציה

לעניות דעתי, זה הזמן לפנות לטיפול.

 

[ההוא]

לדעתי סיכוי טוב שאתה בדיכאון. פנה לטיפול פסיכולוגי, אלה יהיו כמה אלפי השקלים הכי משתלמים שתוציא בחיים שלך.

 

[קפה שחור]

עדיין אין סיכוי שאחסוך סכום משמעותי בהנחה ואגור לבד אחרי גיל 30.

יש סיכוי
אתה לא בגיל ההוא עדיין, משמע יש לך זמן
בזמן הזה אתה מגביר את הסיכוי

עצם העובדה שאתה מחושב מדי גורמת לך ל"נמק", קוראים לזה Analysis paralysis

תבנה לך "תוכנית יציאה" עם תקציב עצמאי של שנתיים לפחות
תבנה לך תוכנית לימוד לדברים נוספים שמעניינים אותך
תבנה לך תוכנית לשפר את מה שאתה יודע לעשות ולמנף את זה

לפעמים בתוכנית, דבר אחד קטן כמו "כמה תרוויח בתוך עשור" יכולים להפיל אותה
אבל זה לא נתון שידוע למישהו, לכן תייצר את הנתון הזה בעצמך

צריך לקחת בחשבון, שבת-זוג כשתבוא, מביאה כלכלה משלה, כלכלה שיכולה לחפוף עם שלך ולשפר כל תוכנית שיש לך לחוד וביחד

 

[יובל 729]

תודה על ההודעות..קצת הכניס אותי לפרופורציה.
לצורך החישוב נניח וארוויח 12 נטו. נניח ואחסוך 6 בחודש(4000 דיור, 1000 רכב, 1000 בזבוזים).
נניח בשנה שזה 70 אלף. זה אומר ש10 שנים, העשור הכי פרודקטיבי בחיים יניב לי אולי חצי דירה בסיסית במרכז? זה מה שמדכא..וברור לי שזאת בעיה של דור שלם..אבל זה פשוט מרגיש כמו עבודה אינסופית וחסכון אגרסיבי בשביל משהו די בסיסי.
לא לקחתי בחשבון תשואה על הכסף כי המשבר הנוכחי ממש מפחית לי את האמונה שהבורסה תמשיך לעלות יום אחד. מי באמת יכול לבנות על תשואה שתמשיך להגיע 20 שנה? זה נטו הימור. לעומת נדלן שבישראל סיכוי סביר שעוד יעלה..בגלל זה האובססיה לדירה.
הסוג של דכאון שאני מרגיש נובע מהפער בין הרצון להנות ממה שיש לעולם להציע, לבין המציאות שבה אני צריך לשים כל שקל שאני מרוויח בשביל חסכון שנראה כל כך רחוק.
ושיהיה ברור אני לא מקנא באף.אחד כמעט בדור שלי..אני רואה אנשים שמרוויחים יפה מאוד אבל קורעים את עצמם בעבודה ועדיין הם לא עשירים.
בקיצור היציאה ממירוץ העכברים נראית רחוקה מאוד.

 

[קפה שחור]

יניב לי אולי חצי דירה בסיסית במרכז?

למה זה "בסיסי"? זה לא.
זה בטוח יניב לך קורת גג

אתה קודם כל לא נראה (מכתיבתך) אובססיבי לדירה, אתה כן נראה צמא לעצמאות במגורייך
שזה בסדר

לך תידע מה יהיה במרכז בעוד 10 שנה, אולי זה לא יהיה מקום שלך נוח "לגור בו" או "לחיות בו"
אתה גם לא יודע אם תרצה להשאר בדירה יותר מכמה שנים
אולי זה משהו שיותר יתאים לאישיות שלך לאחר שתשתפשף על העצמאות

 

[יובל 729]

למה זה "בסיסי"? זה לא.
זה בטוח יניב לך קורת גג

אתה קודם כל לא נראה (מכתיבתך) אובססיבי לדירה, אתה כן נראה צמא לעצמאות במגורייך
שזה בסדר

לך תידע מה יהיה במרכז בעוד 10 שנה, אולי זה לא יהיה מקום שלך נוח "לגור בו" או "לחיות בו"
אתה גם לא יודע אם תרצה להשאר בדירה יותר מכמה שנים
אולי זה משהו שיותר יתאים לאישיות שלך לאחר שתשתפשף על העצמאות

גם בפריפריה לא זול ואם מחשבים את עלות הדלק והזמן זה יוצא יותר יקר לפעמים. גם בפריפריה אין כמעט חיי חברה תוססים אז אני בכלל אשאר לבד.
אני לא חייב לגור בתל אביב אבל לפחות משהו במרכז, עם חנייה ודירה שלא נראית עתיקה. ממה שראיתי זה מסתכם באיזור 4000 לדירת יחיד ו3000 אם אני נכנס שותף

 

[ההוא]

הסוג של דכאון שאני מרגיש נובע מהפער בין הרצון להנות ממה שיש לעולם להציע, לבין המציאות שבה אני צריך לשים כל שקל שאני מרוויח בשביל חסכון שנראה כל כך רחוק.

אתה לא טועה, אבל זה מתחיל להיות בעייתי כשהדיכאון גורם לך לקיפאון של שנתיים בלימודים. בשלב זה מה שאתה צריך לפתור זה את הדיכאון, לא את הפיננסים - הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות כדי לחסוך כסף זה לסיים את התואר, ולפני זה כנראה תצטרך לפתור את הדיכאון. עצתי לך היא לסור לטיפול פסיכולוגי. לא חייב להחליט עכשיו, תישן על זה.

 

[קפה שחור]

גם בפריפריה לא זול ואם מחשבים את עלות הדלק והזמן זה יוצא יותר יקר לפעמים. גם בפריפריה אין כמעט חיי חברה תוססים אז אני בכלל אשאר לבד.
אני לא חייב לגור בתל אביב אבל לפחות משהו במרכז, עם חנייה ודירה שלא נראית עתיקה. ממה שראיתי זה מסתכם באיזור 4000 לדירת יחיד ו3000 אם אני נכנס שותף

החיים זה לא משחק של מטרה אחת והצלחה בה
החיים היא משחק מתמשך עם מלא מטרות ומלא דברים להשיג אותם
לא ברור למה אתה משתמש בדרך אחת כמדד להצלחה
של משהו שעוד לא קרה

 

[רום]

קודם כל, תמיד יהיו אנשים במצב יותר טוב ממך ואנשים במצב פחות טוב ממך (בלשון המעטה). אין לך דרך להחליף את עצמך במישהו "מוצלח יותר" אז הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות לעצמך זאת תוכנית פעולה.
איפה אני היום ואיפה הייתי רוצה להיות בעוד X שנים? איך אני מגיע לשם, מה אני צריך לעשות כדי להגיע לשם, מה חסר לי, איך אנשים אחרים עשו את זה?
מה אני באמת רוצה? מה באמת אין לי, מה מפריע לי?

ממליצה להשתחרר מה"מת לצאת מהבית" כי הדבר היחידי שזה יעשה בינתיים זה להרחיק אותך מהמטרות שלך, שכר דירה זאת הוצאה כבדה לרוב (שלא לדבר על ההוצאות הנלוות כמו אוכל וחשבונות) ואם ההורים שלך גרים במקום שמתאים לך, ללימודים שלך ולחיים שלך אז חכה עם זה. הדבר הכי חשוב לדעתי זה להתחיל לזוז ולהתחיל לעשות ולהתחיל לשנות את המצב הקיים, אתה לא אבן מתגלגלת שפשוט דברים קורים לה ואין לה שום שליטה על החיים שלה, קח את עצמך בידיים ותתחיל לפעול אחרת דבר לא ישתנה, אף אחד לא יעשה את זה בשבילך, גם לא ההורים שלך.


נ.ב: איזה משבר כלכלי? אי וודאות של שבוע בשווקים בגלל הבחירות בארה"ב או שאתה עדיין מדבר על הקורונה? כי מהקורונה התאוששנו מזמן (לפחות מהגל הראשון)

 

[Lucy]

נ.ב: איזה משבר כלכלי? אי וודאות של שבוע בשווקים בגלל הבחירות בארה"ב או שאתה עדיין מדבר על הקורונה? כי מהקורונה התאוששנו מזמן (לפחות מהגל הראשון)

התאוששנו? הגירעון הלאומי בשיא וכך גם האבטלה. אנחנו עדיין במשבר.

 

[גילגה]

לגבי הבורסה, התחלתי להשקיע לפני הקריסה של 2008 והיו חודשים ארוכים בהם למרות שחסכתי כמעט את כל המשכורת שלי התיק שלי היה שווה פחות מבחודש הקודם. זה הרגיש רע מאוד, אבל במבט לאחור אלו היו החלטות ההשקעה הכי מוצלחות שלי כי בסוף כן באה התאוששות בכלכלה והמחירים בהם קניתי מניות התבררו כזולים. אני לא מנסה לחזות את העתיד, אני לא יודעת אם תהיה התאוששות בכלכלה היום או מחר או מחרתיים, כמובן שהייתי מפסידה את כל הוני אם ההתאוששות לא הייתה מגיעה והכלכלה הייתה נכנסת למיתון שנמשך שנים רבות.

אבל כולם תלויים באנשים אחרים כדי להתקיים. רובינו תלויים בעבודה לפרנסה, וזה לא תמיד מקור איתן. משקיעים מתמידים תלוים במס רווחי הון, ובזה שחברות מסחריות ימשיכו להרוויח כסף. מי שכבר קנה דירה, תלוי בשוכרים ואם אלה פושטים את הרגל בעצמם יהיה לו רע מאוד, מי שלקח משכנתא תלוי במדד או בריבית הפריים וכו' ובזה שתהיה לו יציבות כלכלית מספקת להחזיר אותה. כלכלה זה עניין של אינטרקציות בין אנשים, וכולנו תלויים במידה זו או אחרת במישהו אחר.
אבל אני חושבת שאמא שלך שמחה לעזור לך לעמוד על הרגליים, ואתה לא צריך להרגיש אשמה על זה. המצב שלך לא גרוע, אתה אומנם מובטל אבל כבר מצומצם דיי הרבה כי אתה גר עם אמא. כרגע האתגר זה לא לשקוע לחובות, אבל יגיעו ימים טובים יותר אתה תמצא עבודה ותחסוך תשקיע את החסכונות שלך ועם השנים תהיה יותר מבוסס. אם תקפיד על למצוא עבודה שאתה נהנה בה, גם לפרוש כמו רוב האוכלוסיה בגיל 67 זה לא איזה גזירת גורל אומללה.

ולגבי בעלות על דירה, דירה זה רק עוד נכס. לא כל הנוצץ זהב - זו לא איזה מטרת חיים. זה בסדר להישאר בשכירות ולפעמים דווקא קניית הדירה זה הצעד שמוציא אותך מעמדה של צמיחה וחוסן כלכלי ומכניס אותך לעמדה של פגיעות ושבירות. אני לא הייתי מתייחסת לזה כאיזה חזון לעתיד.

 

[AlexNOSAM]

אתה לא צריך דירה בגוש דן, ואפילו לא אישה וילדים. כל מה שאתה באמת צריך זה שתהיה לך שלווה בתוך מה שנמצא לך בין האוזניים.
זה יביא אותך עד כדי טירוף, אם תמשוך את הדאגה לדברים האלה מהעתיד להווה במקום להתעסק בהן בשעתו.

בוא תשכח מ-30 השנים הבאות ותחשוב היום איך אתה מביא את עצמך לסיום התואר בשנה-שנתיים הקרובות. אל תחשוב אפילו על מציאת עבודה ראשונה או הבורסה, כרגע. תתנהג כאילו שמטרת החיים שלך זה בעוד שנתיים להחזיק ביד דיפלומה וגיליון ציונים.

 

[yossik]

@יובל 729 , יפה שאתה משתף אותנו. קיבלת כאן מספר תגובות/הערות/הארות מועילות וגם אמפטיה וסימפטיה.
לעניות דעתי הגיע הזמן לדבר עם יועץ כדי שיחזיר אותך לתלם כי לפי מה שקראתי אתה נקלעת למצב אבל יש לך את הקישורים להתרומם.
וכדי לאזן את דברי עם תגובה מעט שונה מהאחרים אוסיף:

בקיצור היציאה ממירוץ העכברים נראית רחוקה מאוד.

לפי מה שכתבת, אתה עדיין בכלל לא נכנסת למירוץ העכברים..

1000 בזבוזים

מציע לך להשמיט את המילה בזבוזים מהלקסיקון שלך.
מכל הלב, בהצלחה!

 

[יובל 729]

תודה על הטיפים, כנראה שאתמקד כרגע במציאת דירת שותפים נחמדה בהוצאה של 2000-2500 כולל כל הארנונה וכו'. מזון כבר היום אני משלם על עצמי בערך 600 בחודש, אוכל מאוד בסיסי.
הקורונה ממש הורידה לי את התקווה בעניין הבורסה..כי לחסוך לבד מיליון שקל נשמע דימיוני,אבל כשזה מגיע בחלקו מתשואה זה עוד נשמע סביר.
בקיצור אין וודאות כלכלית לעתיד. צריך להתמקד בהווה לחסוך מה שאפשר ולהנות מכל רגע בינתיים

 

[mudale222]

הקורונה ממש הורידה לי את התקווה בעניין הבורסה..כי לחסוך לבד מיליון שקל נשמע דימיוני,אבל כשזה מגיע בחלקו מתשואה זה עוד נשמע סביר.
בקיצור אין וודאות כלכלית לעתיד. צריך להתמקד בהווה לחסוך מה שאפשר ולהנות מכל רגע בינתיים

אבל נו.. אתה יודע שזה לא עובד ככה..
אתה מתחתן, ואז ההורים שלה שמים איזה 100, וההורים שלך שמים איזה 100, והחסכון שחשבת שהוא רק 6 בחודש, יוצא יותר, כי המשכורת שלך עלתה, ופתאום גם יש משכורת שלה שאולי אפילו תהיה יותר משלך, וקרנות השתלמות\פיצויים ואולי איזה תביעה או איזה סכום שיפול עליך\בורסה, והפלא ופלא מיליון שקל לא נראה פתאום כל כך דימיוני.
יש לי זוג חברים שנשואים כ6 שנים והם כבר קנו דירה שנייה. אוטוטו מסיימים משכנתא על הראשונה. עושים 13 ו16.