אחד השרשורים המרתקים שראיתי כאן
(ותודה ל
@yossik שסיפק את הקישור בשרשור עדכני אך עם מיקוד מעט שונה).
כמו שכבר ציינו בשרשור, יש אנשים שמסוגלים ליהנות וגם מדברים לא חומריים (נוף יפה/חברים/ריח נעים/טעמים פשוטים וכדומה).
לכן אני מסכים עם מה
שכתבה @בת העמק שהתופעה שמתוארת כאן אינה "סולידיות", אלא אובדן היכולת להתענג וליהנות (
אנהדוניה).
אם רוצים עצות מעשיות לבעיה כזו:
1. אני חושב שכדאי לזהות ולטפל במקור/ות של הבעיה.
זה יכול למשל לבוא מ
דיכאון (שום דבר לא נראה מהנה),
גישה הישגית או אחראית מדי (אדם שחווה את החיים כסדרה של מטלות שצריך לעמוד בהן / אתגרים שצריך להצליח בהם),
או כניסה חזקה מדי לתוך
אידאולוגיה (תיאולוגית/פילוסופית) שמקדשת משמעות ומזלזלת בהנאות.
במקרה של פות"ש יש רמזים לכל הנ"ל (ואני מתפלא שההערה על ההתאבדות לא זכתה להתייחסות).
2. לדעתי כדאי לאנשים עם נטייה כזו להיות קצת יותר פזרנים ונהנתנים מהממוצע, כי גישה "סולידית" עלולה להחמיר את הבעיה.
כמובן לא להיכנס לחובות, אלא להיות פחות "סולידי" ויותר "נורמלי" (או אפילו *קצת* בזבזן).
גם לי אישית בחיים היו תקופות כאלו, ובחרתי בכוונה להפחית את שיעור החיסכון לטובת הוצאות מיותרות.
זו אגב גישת "
שביל הזהב" של אריסטו ואחריו הרמב"ם:
עדיף להיות באמצע, אבל אם יש לך נטייה חזקה לכיוון שונה מהאמצע - צריך לנטות בכוונה לכיוון השני לזמן מסוים, עד לתיקון).
