לא ״יושב״ עלייך שלא ראית מקום אחר חוץ מישראל?
אני ממש לא מרגישה רע בקשר לזה שלא ראיתי מקום אחר חוץ מישראל.
אם יש לי חלום כזה? אממ.. אפשר לומר שכן, אם כי הוא חלום משני להרבה מאד חלומות אחרים , ולא נמצא בתחילת הרשימה בכלל.
אם אני אגשים אותו? אולי אי פעם בעתיד. כרגע אני מרגישה מאד מלאה, מסופקת ועוסקת בהגשמת חלומות אחרים .
איך את יודעת שנופש במלון/בחול לא יעשה לך טוב/כיף/שמח(וואטבר) אם לא ניסית בחיים?
אני מאמינה שזה יכול להיות מאד נחמד, מאוורר ומרגיע.
אף פעם טיולים לא הופכים אותי לשמחה, הם תמיד מאפשרים לי להתמלא בקצת רוגע חדש, ובשביל המטרה הזו אני ממש לא צריכה דווקא חו"ל..
כל חוף ים פה בארץ, ולפעמים גם מעיין / שייט/ או טבע ממלאים אצלי את אותה המטרה.
כל טיול בחוץ הוא פתח לחיזוק זוגיות, ולהתנתקות מהשגרה. אני לא חושבת שיש הבדל בין נופי ההימלאיה ליער ישראלי, מבחינה זו.
שלא טעמת אוכל(לצורך העניין בשר) מיצירתו של שף שכל עיסוקו בחיים זה להיות מומחה לבשר? אין פספוס?
יש הרבה דברים שלא חוויתי, אבל אני לא חושבת שיש בהם פספוס.
לצורך הענין , גם אתה לא היית ככל הנראה ב95% משטחי העולם, האם זה לא פספוס? האם לא יתכן שיש עוד 10 מליון חוויות שאתה מפסיד?
השאלה היא מה המטרה, אם לנסות ולהשיג את כל מה שקיים בעולם, בהרגשה שיש פה החמצה בכל דבר שלא ניסינו,
או שמבינים שחוויה אמיתית היא חוויה פנימית, העולם שבחוץ רק לפעמים יכול לתת את הטריגר לחוויה הזו.
לצורך הדוגמא - אוכל טוב זה תמיד כיף ונחמד. אבל החוויה הפנימית לא משתנה בהרבה בין טעימה של מזון טעים שהכנו בבית / מסעדה / אוכל גורמה ביפן.
גם המינון של החוויה אצלי מושפע מהאמונה הזו, חוויה של אוכל היא חוויה רגעית, פיזית וחולפת, מעדיפה בהרבה חוויות רגשיות שבהרגשה שלי ממלאות הרבה יותר.
לכן אם תציע לי מסעדה בשרית, או ארוחה בערסלים בחצר, אני אישית מעדיפה את השניה.
בעלי , אגב, הוא זה שאוהב את הקטע הבשרי, אני הרבה פחות , ולכן גם בפעם בחצי שנה שבא לנו לגוון, הוא צריך ממש לשכנע אותי בשביל להגיע למסעדה בשרית..
באופן כללי , אני חושבת שככל שהחיים מלאים ומסופקים בחוויות אמיתיות, המינון של הצורך בחוויות חיצוניות יורד בהרבה. אצלי לפחות זה ככה.
לא מצטער לרגע כמובן
אני לא חושבת שצריך להצטער על כל מה שהיה ונחווה בטוב.
כן שווה להרגיש אילו מהחוויות משפיעות עלינו חזק יותר, מה משפיע עלינו בצורה פנימית יותר, ולאורך זמן.
אני לא בוחרת בחיים כאלו בגלל הגבלות של דת, אלא יותר בגלל שהחיים האמוניים שלי ממלאים אותי מבפנים ומספקים לי הרבה מאד חוויות פנימיות אמיתיות.
ייתכן שזה גם ענין סביבתי של תרבות ורמת חיים, מניחה שאם הייתי חיה בסביבה אחרת עם רמת הכנסות אחרות (שלי! לא של הסביבה), את הפעם בשנה של היציאה לטיול הייתי עושה בחו"ל, אבל לגבי המינון והצורך לא היה משתנה שום דבר.
