אתה צודק לגמרי!
אבל תנסה להבין אותה.. היא בתוך איזה לחץ וקשה לה...
אחרי שתבין אותה תנסה להואיל ולא לבקר.
קודם כל, את כמובן צודקת שהיא בלחץ ושקשה לה.
לא רואה איך אפשר בכלל לפרש אחרת פוסטים שמדברים על זה שאין סיכוי בחיים,
וזה עוד בלי להזכיר את העובדה שהשואלת הייתה שקופה לגמרי, וכתבה בפירוש (בשרשורים אחרים) על אח פצוע מלחמה, על אמא עם הפרעות קשות ועם אובססיה לשואלת, על מצב נפשי קשה, דיכאון, התקפי חרדה, ועוד.
בקיצור, אני בטוח שאף אחד (אבל ממש אף אחד) לא שופט ולא מבקר אותה.
אז ברור לגמרי שההודעה של
@c881 (וכל שאר ההודעות שניסו לשקף לה את המציאות)
לא באו כדי לשפוט או לבקר, אלא דווקא כדי לעזור לה לצאת ממחשבות שאינן מקדמות אותה (פירוט נוסף למטה).
@alin99 -
התלבטתי אם לכתוב את זה (כי אני סתם הדיוט שכותב באינטרנט ולא איזה מומחה),
אבל אני חושב שכדאי.
קודם כל, אני מדגיש שכל מה שאני הולך לכתוב לא בא ממקום שיפוטי.
גם כי אני מאמין בלא לשפוט אחרים בלי שהייתי במקומם,
גם כי סיפרת כאן דברים לא פשוטים (כאמור לעיל),
ובנוסף - כי אני בעצמי עברתי לאורך החיים גם תקופות של חרדה וגם תקופות של דיכאון, ויודע שזה יכול לקרות לכל אחד, ושזה לא אומר עלייך שום דבר רע.
ואחרי שאמרתי את כל זה:
בספר "בוחרים להרגיש טוב" של ד"ר דיוויד ברנס,
מתואר איך נולד התחום של פסיכולוגיה קוגניטיבית, בין היתר אחרי מחקר שבו ד"ר אהרון בק שם לב שרוב האנשים עם דיכאון חוזרים על כמה דפוסי מחשבה שגויים, שאמנם הם נפוצים אצל
כל אדם במידה כזו או אחרת, אבל היו חזקים מאוד אצל אנשים בדיכאון (ומאוחר יותר מצאו שגם אצל אנשים עם חרדה, ועוד הפרעות).
הוא קרא לדפוסים האלו "
עיוותי חשיבה",
והראה שאם עוזרים לאדם לשנות את דפוסי המחשבה (דרך שיטות מוכחות שחלקן מתוארות בספר שהזכרתי),
גם הדיכאון והחרדה יכולים להשתפר משמעותית.
ולמה אני מספר לך את זה?
כי לדעתי (בתור הדיוט) הפוסטים שלך ממש צועקים את עיוותי החשיבה האלו.
למשל האמירה "אני לא עשיתי כלום בחיים" היא בפירוש עיוות מסוג "הכל או כלום" (לא סיימת 12 שנות לימוד? לא עזרת למישהו בחייך? וכו' וכו'),
כנ"ל המחשבה שאו שתהיי בטכניון, או שלא תעשי תואר בכלל.
האמירה "כרגע אין משרות לג'וניורים" היא בפירוש עיוות חשיבה מסוג "הכללה מוגזמת",
הטענה "אני אהיה בת 31 שזה זקנה לשוק העבודה (יחסית לאישה). זה גיל שכבר אין לי סיכוי להצליח" (בטח אחרי שקיבלת עשרות התייחסויות לזה) כוללת את 2 עיוותי החשיבה שהוזכרו למעלה, בתוספת עיוות של "מסקנות מוטעות" (מסוג "ניבוי העתיד"),
ויש עוד לא מעט משפטים (שלא אצטט פה כדי לא להלאות) שפשוט צועקים עיוותי חשיבה.
ושוב, אני לא כותב לך את זה כדי לשפוט או לבקר,
אלא כדי שלפחות תדעי כשאת כותבת (או חושבת) דברים כאלו -
שזו לא את שמדברת, אלא החרדה / הדיכאון מדברים.
דבר שני, אני לא פסיכולוג, אבל כותב הספר שהזכרתי כן,
ואחת השיטות שהוא מביא לטיפול בעיוותי חשיבה כאלו היא לכתוב טבלה פשוטה שבה בטור הראשון כותבים את המחשבה האוטומטית (למשל "לא עשיתי כלום בחיים"), בטור השני כותבים את עיוותי החשיבה שמביאים אליה (למשל "הכל או כלום"), ובטור השלישי את המחשבות ההגיוניות/ענייניות שמבטלים את העיוות (למשל לתאר דברים טובים שכן עשית והשגת בחיים האלו).
זה בעצם "בדיקת מציאות" (reality check) שכל חבר/ה יכול/ה לשקף לך, ושאנשים כאן בפורום מנסים לשקף לך.
עיוותי החשיבה
אינם אמת,
אבל בתוך הראש שלנו, או בתוך תיבת תהודה (למשל קבוצות הפייסבוק שהזכרת) - הם נראים אמיתיים לגמרי, וכך הם מעצימים את הדיכאון והחרדה.
בגלל שאת אישה אינטליגנטית ועם יכולת קריאה (כתבת שיש לך פסיכומטרי 750...),
אז במקביל לטיפול עם איש מקצוע (ממש כדאי, ואין בזה שום בושה),
אני ממליץ לך בחום לקרוא את הספר שהזכרתי ("בוחרים להרגיש טוב" של דיוויד ברנס) -
לי אישית הוא עזר לזהות את עיוותי החשיבה כשהם עולים בראש, וגם הביא כמה דרכים טובות להילחם בהם.
ונקודה אחרונה (וגם היא סוג של ריאליטי צ'ק) -
כדאי לדעת שהרבה מאוד אנשים (אם לא כולם...) עוברים תקופות קשות.
זה ממש לא אומר שהמצב הזה בהכרח יימשך עד סוף החיים.
את נשמעת לי חכמה ומוצלחת (לפי סגנון הכתיבה, המודעות העצמית, היכולת לחסוך לאורך שנים, הפסיכומטרי הגבוה, ועוד ועוד),
ואני בטוח שעם השקעה חכמה ועם התמדה תוכלי למצוא עבודה טובה, בן זוג טוב, וחיים טובים.
