הבעיה שלי עם השיח כאן זה חוסר היכולת להפריד באירועים בקונטקסטים שונים. כן, כמובן, לכולנו הנשים יכולות אינדיבידואליות ויש להתיחס לכל אדם באשר הוא אדם ובלי קשר לכרומוזום Y שיש או אין לו/ה. אני גם חושבת שלמרות מה שאמרתי, יש שוני בין גברים ונשים ויש תכונות שמאפיינות גברים ויש כאלה שמאפיינות נשים. יש גם תכונות שמאפיינות ישראלים, או סינים. זו תולדה של מאגר גנים, תרבות וחינוך, ובאמת שלא מענין אותי מה קדם למה, כרגע.
מה שמעצבן אותי בנשים המתלוננות, זה שחלקן תולות בענין את הקשיים האובייקטיבים שלהן, שחלקם נובעים גם מחוסר יכולת. לצורך הענין, בואו נחליף כאן נשים במזרחים, בשחורים, בכל קבוצה אחרת. מה שמתעתע הוא העובדה שהן לא רק פרנואידיות, אלא יש מי שרודף. יש התייחסות לחלוטין שונה לנשים ולגברים בהרבה נסיבות ואירועים. שמעתי לאחרונה מקולגה שעמדה בפני קידום גדול שהבעיה העיקרית של הבוס איתה, היא ש"יש לה דעה". אף אחד מהקולגות האחרים שלי, שעושים גלים עכורים, לא שמע שיש בעיה עם ענין הדעה. זו פשוט האשה הזו, שלא מבינה את מקומה, ולא יודעת מתי לשתוק, ו*גם* אפשר להעיר לה (כי גם על הגברים חושבים ככה, אבל לא מעירים להם). זו בעיה עם נשים שמקבלות במרחב העסקי הערות על החוש האופנתי שלהן במקום על ההישגים שלהן. זו בעיה גם כשרואים שנשים מקבלות הערכות שונות מגברים במבחנים אובייקטיבים רק על סמך הפרמטר שהוא המגדר שלהן (כמו הסיפור של המרצים שקיבלו ציונים יותר נמוכים כאשר הסטודנטים חשבו שהם מרצות, בקורסים שהם אוןליין ולא פוגשים את המרצה. כלומר, אותו הקורס, באותו הזמן, ויש מובהקות סטטיסטית שכנשים תקבלו ציון יותר נמוך).
אני לא אוהבת את הפוסט הזה של דורין, בגלל שאני חושבת שהפרישה המוקדמת וההתנזרות מחיי חברה מקובלים (מכל מיני סיבות שדורין ספרה עליהן), גורמים לאינטרקציה שלה עם הסביבה להיות מינימלית. ובחיי היום יום, באמת שאני לא צריכה את הסביבה ואני יכולה ושווה ולא צריכה שום סוג של טיפול בכפפות של משי. עם זאת, כשאני חיה בתוך מערכת, בין אם עסקית או חברתית, אני רוצה לוודא שאני מקבלת הזדמנות שווה. אני מוכנה לשנות דברים בעצמי כדי להפוך אותי ליותר תחרותית, אבל במקביל אני גם חושבת שהסביבה, שמותאמת לגברים, צריכה לשנות את עצמה אלי. לא אלי אישית, אלא לאיזשהו מכנה משותף של נשים. לא כל אמירה היא שוביניזם נוראי, ולא כל התמרמרות היא בכיינות. יש אפליה נגד נשים (שוב, מזרחים, שחורים...) ויש יכולת להתמודד מולה כמערכת, אבל לא בצורה של משטור יתר של כל משפט וכל אמירה בתקשורת ובפייסבוק.
מה שמעצבן אותי בנשים המתלוננות, זה שחלקן תולות בענין את הקשיים האובייקטיבים שלהן, שחלקם נובעים גם מחוסר יכולת. לצורך הענין, בואו נחליף כאן נשים במזרחים, בשחורים, בכל קבוצה אחרת. מה שמתעתע הוא העובדה שהן לא רק פרנואידיות, אלא יש מי שרודף. יש התייחסות לחלוטין שונה לנשים ולגברים בהרבה נסיבות ואירועים. שמעתי לאחרונה מקולגה שעמדה בפני קידום גדול שהבעיה העיקרית של הבוס איתה, היא ש"יש לה דעה". אף אחד מהקולגות האחרים שלי, שעושים גלים עכורים, לא שמע שיש בעיה עם ענין הדעה. זו פשוט האשה הזו, שלא מבינה את מקומה, ולא יודעת מתי לשתוק, ו*גם* אפשר להעיר לה (כי גם על הגברים חושבים ככה, אבל לא מעירים להם). זו בעיה עם נשים שמקבלות במרחב העסקי הערות על החוש האופנתי שלהן במקום על ההישגים שלהן. זו בעיה גם כשרואים שנשים מקבלות הערכות שונות מגברים במבחנים אובייקטיבים רק על סמך הפרמטר שהוא המגדר שלהן (כמו הסיפור של המרצים שקיבלו ציונים יותר נמוכים כאשר הסטודנטים חשבו שהם מרצות, בקורסים שהם אוןליין ולא פוגשים את המרצה. כלומר, אותו הקורס, באותו הזמן, ויש מובהקות סטטיסטית שכנשים תקבלו ציון יותר נמוך).
אני לא אוהבת את הפוסט הזה של דורין, בגלל שאני חושבת שהפרישה המוקדמת וההתנזרות מחיי חברה מקובלים (מכל מיני סיבות שדורין ספרה עליהן), גורמים לאינטרקציה שלה עם הסביבה להיות מינימלית. ובחיי היום יום, באמת שאני לא צריכה את הסביבה ואני יכולה ושווה ולא צריכה שום סוג של טיפול בכפפות של משי. עם זאת, כשאני חיה בתוך מערכת, בין אם עסקית או חברתית, אני רוצה לוודא שאני מקבלת הזדמנות שווה. אני מוכנה לשנות דברים בעצמי כדי להפוך אותי ליותר תחרותית, אבל במקביל אני גם חושבת שהסביבה, שמותאמת לגברים, צריכה לשנות את עצמה אלי. לא אלי אישית, אלא לאיזשהו מכנה משותף של נשים. לא כל אמירה היא שוביניזם נוראי, ולא כל התמרמרות היא בכיינות. יש אפליה נגד נשים (שוב, מזרחים, שחורים...) ויש יכולת להתמודד מולה כמערכת, אבל לא בצורה של משטור יתר של כל משפט וכל אמירה בתקשורת ובפייסבוק.
