הבעיה שאנחנו לא אירופה אלה המזרח התיכון, ואני יודע שב"תל אביב" קצת קשה להרגיש את זה בגלל הבריזות של צפון אירופה המנשבות בעיר, אבל זה לא המצב.
הבעיה היא שרוב הפעילוֹת והפעילוּת הפמניסטיות כן מתרכזות במדינת ת"א ומדברות עליה ואליה. מי תלך להפגין ברהט או במאה שערים נגד ערכים פטריארכליים?
אני לא צופה גדול של פרסומות אבל מהמעט שאני רואה, כל פרסומת שניה שבה מופיע אשה(בין אם בדפוס ובין אם בטלוויזיה/אינטרטנט) היא מופיע כאובייקט מיני/זונה ובלי קשר בכלל למה שהיא מנסה לפרסם. עכשיו תארי לך מדינה דמיונית שבה כל פרסומת שניה בטלוויזיה היה מופיע יהודי כקוף או כשטן ,לא כהבלחה חד פעמית של איזה פרסומאי, קבוע, לא היית רוצה שהמדינה תתערב בשטיפת המוח שהמפרסמים מעבירים לציבור(וסביר להניח שגם בחינוך שהוביל לתוכן) כנ"ל הפמנסטיות הנ"ל.
אבל שוב, בחברה באמת שוויונית זה פשוט לא היה קורה, כי הפרסומאי מראש לא היה מרגיש שכך הוא צריך לפרסם. אני חייב להודות שאני רואה הרבה טלוויזיה בריטית כולל פרסומות, אין לי מושג אם יש צנזורה או לא (אני מנחש שלא) אבל נדיר ביותר שנשים יוצגו כאובייקט מיני וגם אם כן זה רק בקונטקסט של הלבשה תחתונה או משהו שהוא בהקשר.
יכול להיות שאנחנו לא האנשים הנכונים לדון על כך, כי גם אני לא כ"כ רואה טלוויזיה, אבל אני ממש לא זוכר שראיתי זונה בפרסומת. נשים שניתן לפרש כמו אובייקטים מיניים אולי ראיתי, אבל ראיתי גם לא מעט גברים סתם בלי חולצה. אנשים סתם פחות מתלוננים על זה. שלא נדבר על הסטראוטיפ הגברי בפרסומות, שזה בד"כ מישהו שלא מבין כלום.
לא מצאתי עדויות לטהרנות מינית (מלבד פרסומות שעליהם כבר הגבתי).
בטח שכן. הנסיון להרחיב יותר ויותר את ההגדרות של אונס והטרדה מינית, כפי שראינו בפרשת אלנבי 40, שם ארגוני הנשים השקיעו מאמצים רבים בשביל לשכנע את האשה שהיא נאנסה ורק החמירו את מצבה.
כמו כן יש את ענייני הזנות, פורנוגרפיה וחשפנות שהוזכרו פה.
עכשיו גם התחילו לדבר על כך שהקריטריון לסקס לגיטימי זה כבר לא הסכמה, אלא
רצון, שזה בדיוק הבסיס הפילוסופי של הפוריטניות: הרעיון שסקס זה דבר שונה מכל אינטרקציה אחרת, ואי אפשר לעשות את זה מלבד בתנאים מאד מאד מסויימים שתואמים לערכים שלי ושל מתי שאני חושב שזה לגטימי.
זה קצת עצוב לי ששיח פמיניסטי הוא הקבוצה שמייצגת את הפמיניזם, לומר ששיח זה פמיניזם, זה כמו לומר שאמהות מבשלות ביחד זה קוליריה ישראלית.
זה לא רק שיח פמיניסטי. זה גם פוליטיקלי קוראת, נגה כהן, זהבה גלאון, מרב מיכאלי וכו'.
לעניין הסעיפים חזקת/זנות/פרישה - בהחלט, יש קושי בקרב פמיניסטיות מסוימות, אפילו הרוב, לוותר על פריבילגיות.
אבל שוב, אף אג'נדה לא מושלמת, כי היא מיושמת ע"י כל מיני פרטים עם כל מיני אינטרסים.
מפה להפליג ולטעון ש"פמיניזם" זה הלך רוח קורבני ובכייני?!
אני מדבר כמובן על פמיניזם כפי שהוא מיוצג על ידי הנ"ל. פמיניזם כשאיפה לשוויון הזדמנויות בין המינים בלבד זה לא הלך רוח קורבני ומתבכיין. אבל בקרב אלה שנושאות בגאון את הדגל הזה ומשקיעות את מירב המאמצים בשביל לקבל במה,
הלך הרוח הוא "כל מקום שווה שאין בו ייצוג שווה לנשים זה אסון ואפלייה. כל פריבילגיה חוקית של נשים זה צודק וככה זה חייב להיות".
אני יכולה להציג בכיף איך תודעה פמיניסטית "בכיינית" ו"מעגלי נשים" שאתם כל כך לועגים להם פה, שיפרו את חיי והעצימו אותי, בדיוק בנקודות שהחברה כל הזמן העבירה לי מסרים שאני לא יכולה כי אני אישה.
זוהי אכן תרומה מבורכת של הפמיניזם, אבל לאור מה שאני רואה מנושאות הדגל שלה, אני תוהה האם על כל אחת שבאמת הועצמה מהן, אין מישהי נוספת שנתקלה ב
חדשות מזויפות ו
מחקרים חסרי בסיס על כך שיש פער שכר עצום בין גברים לנשים ללא קשר לתפקיד או לשעות עבודה, ועל כן הלכה ללמוד מגדר במקום הנדסה, שהרי על פי הקשקושים האלה, רופאה או מהנדסת תוכנה בכלל לא מגיעה לשכר הממוצע במשק.
