פרסמתי לפני שנה את החלק הראשון של הסיפור העסקי שלי,
ואז גם הבטחתי לעצמי שאכתוב קצת על החוויה המתקנת שחוויתי עם העסק שנולד בעקבותיו.
מצרף קישור למי שמעניין אותו: עסק ראשון כישלון ראשון
לעסק השני שלי באתי ממקום אחר לגמרי.
בועת הביטחון העצמי של גילאי ה20 פינתה את מקומה למציאות של מכירת העסקים שלי, בתי הקפה שהקמתי בצלמי וכניסה להליך מייאש של פשיטת רגל.
אחרי כמה חודשים של עבודה כשכיר בשניים מהעסקים שלי (אצל החבר שרכש אותם), הגיעה המסמר הסופי כשעובד שאני גייסתי לעבודה, נתפס גונב כסף וסחורה (סיגריות) מאחד העסקים.
הוא פוטר וגם אני לאחריו, כשבעל הבית הבין שבלי הנוכחות שלו יכולים לקרות דברים כאלו.
אני נשלחתי לחשבון נפש בבית, חותם אבטלה בפעם הראשונה, ומבין שזה בעצם הדבר הכי הגיוני לעשות אחרי שפושטים רגל. המדינה לא מעודדת להרוויח יותר ממינימום - כי ככה יעלו ההחזרים החודשים וההליך יתארך ויתארך.
ויש משהו בכל המצב שדורש חשבון נפש רציני.
זה היה אולי הזמן הכי מורכב בכל התקופה הזו - כמה חודשים שלא עבדתי. מהדהד אולי את החודשים האחרונים של אבא שלי, שנפטר בגיל 57 כמה חודשים אחרי שהמעסיק שלו פשט רגל ופתאום החיוניות של להיות כל יום בעבודה נעלמה והחיים נהיו ריקים.
גיליתי שלמרות החוויה הנוראית, למרות הצלקות, הדבר שהכי טבעי לי בעולם הוא להיות יזם ולהיות עצמאי (גם כשהייתי שכיר הייתי סוג של עצמאי שמנהל את העסק בשביל בעלי-הבית).
מצאתי את עצמי נרשם לקורס של 'יוזמים עסק' במסגרת כמו מט"י ונזכר כמה הרבה אני כבר יודע מכל מה שעברתי.
הייתה לי הרבה תשוקה לחזור שוב למקום שבו נכוויתי, אל בתי הקפה, איפה שגדלתי כאיש עסקים ואיפה שהכול היה לי מוכר וטבעי.
אבל גם היה לי ברור (לרגעים) שיש משהו כל כך נורא במה שעברתי שאולי זה צריך להיות סימן ללכת למקומות אחרים, להתפתח בתחומים חדשים.
היה לי איזה קול שאמר שאני חייב להפוך להיות מקצוען בכל ענייני הכסף כדי שלא אמצא את עצמי מסתבך פעם נוספת, כדי שבאמת אוכל להפיק את הלקחים שהיו צרובים בבשר - אבל עדיין לא מובנים בראש.
על שולחן השרטוטים - חזרתי לאהבה לשים מספרים באקסל והתחלתי לשחק עם ראיון שבעצם תמיד היה שם :
עוד כתכננתי לבנות רשת של חנויות קפה, היה לי ברור שהדבר שארצה לעשות לאחר שהרשת תהיה יציבה ורווחית הוא להקים משרד רואי-חשבון שמתעסק בליווי של יזמים ועסקים. זו בעצם הייתה התשוקה שלי! והקפה במחשבה שלי היה דרך לממן את הדרך לשם. (היגיון של גיל 20
)
בכל מקרה כשהתחלתי לחשוב על עסק בתחום של ליווי עסקים ברמת המספרים והכספים הבנתי שבעצם מדובר בעסק מסוג אחר לגמרי - בעוד שבית קפה, גם בנישות המסוימות שהייתי והכרתי שהיו עם כמה יתרונות לתחום (קהל שבוי, יציבות... ) היה תמיד מדובר בעסקים שצריכים לייצר מחזורים לא קטנים שישרתו הוצאות גדולות למדי, כשהציפייה להישאר ביד עם נתח קטן למדי ( 10-15%) . בעסק מהסוג שתכננתי הדבר היחיד שהיה צריך (לפחות ככה חשבתי אז) היה משרד לעבוד בו, כל השאר הוא הכנסות שמגיעות לכיס.
סיימתי את הקורס.
נרשמתי ללימודי הנהלת חשבונות באוניברסיטה הפתוחה,
התחלתי לחפש עבודות שקשורות לניהול חשבונות / כספים / משרד.
וכמעט לא עבר זמן ומצאתי את הלקוח הראשון שלי:
בחור אמריקאי עם לב ענק שהפעיל עם שותף חברת הפקות,
לא שינה לו שעדיין לא הייתה לי השכלה מתאימה, או שעברתי פשיטת רגל בגלל הסתבכות של כספים והשקעות - מהרגע הראשון הוא נתן בי אמון ואיפשר לי להתחיל לבנות את העסק שלי מתוך המשרד שלו - כשכיר בחברה שלו.
ולמרות שהתחלתי איתו בשכר שעתי נמוך מאוד (36 לשעה!), לא עבר כמעט זמן וסיימתי את הלימודים (שלושה- ארבעה חודשים עמוסים שבעיקר חיזקו אצלי דברים שכבר ידעתי), מאוד מהר התברגתי לשכר ברוטו מכובד.
הנחתי למחשבות על העסק ושקעתי בשגרת היומיום, חוסך שקל לשקל עם היסודות שנהיו לי וההערכה המחודשת שנהייתה לכסף ולתזרים חיובי ולא עברו כמה חודשים ואותו לקוח פנה אלי בשאלה אם ארצה לטפל בעמותה של מכרה שלו שמחפשת מישהו שיתעסק לה בכספים.
בין לבין התחלתי לטפל בעוד חבר שלו, סלבריטאי ישראלי עם צרכים מאוד צנועים שכל מזכירה הייתה יכולה לעשות, אבל אהבתי את הרעיון של לעשות עוד משהו שאקבל ממנו הכנסה.
בעצם הייתי מאוד משועמם במשרד - את העבודה של ההפקות הייתי עושה לרוב בשעה-שעתיים אינטנסיביות ונשאר עם יום שלם לשבת במשרד (חלק מהסיכום של אז) ולחפש דרכים להעסיק את עצמי.
אחרי פגישה עם המכרה, לקחתי עבודה כחשב בעמותה, לא מנע ממני זה שלא היה לי נסיון עם עמותות, היה נראה שההבנה שלי בכספים והמוכנות ללמוד הם כל מה שצריך וכך היה.
בלי לשים לב העסק שלי התחיל לקרום עור וגידים תוך שהוא מסתמך על ההבנה הכי חשובה שלמדתי מטאלב (אנטי-שביר) על הצורך לגוון מקורות הכנסה ולא להיות תלוי בגורם אחד.
וכמה אני מודה על העצה הזו היום ! אחרי הקורונה שפגעה דווקא בתחום ההפקות שלמזלי נשארתי חשוף אליו רק דרך אותו לקוח ראשון.
בחזרה להווה של הסיפור. שנת 2016, אני מקבל באותה שנה את צו ההפטר שמשחרר אותי מכל ההגבלות של פשיטת הרגל וכבר ב2017 פותח עוסק (פטור) וב2018, שוב אני לא מקשיב לעצת רואי החשבון שלי ופותח גם חברה בע"מ, כאילו בעצם זה שיש לי (שוב) חברה בע"מ, אז ההכנסות הגדולות כבר יגיעו.
בערך שנה אחרי העמותה, אני עובר שנמוך של השכר שלי בחברת ההפקות עקב איזה משבר (ענף רווי משברים, עם מלא סיכון על כל הפקה) מה שדוחף אותי להמשיך בתכנית המקורית ולחפש לקוחות נוספים.
עכשיו שיש לי נסיון עם עמותה גם הדלת הזו נפתחת ואני שולח קו"ח לכל מיני משרות ומוצא את עצמי מתקבל לעבודה כתקציבאי בעמותה נוספת.
בערך שנה מאוחר יותר אני מקבל עוד שלושה לקוחות (רובם חברים של אותו מלאך יקר מחברת ההפקות שמכירים אותי מהעבודה המשותפת ושומעים עליי ממנו) , חלק מהם לא מתמידים איתי (אי התאמה הדדית). וכמה זמן מאוחר יותר אני מוצא עמותה נוספת דרך מודעה.
בדרך יש עוד כל מיני אפיקים שאני מנסה - איתור כספים פנסיוניים לאנשים, איתור כספים בחו"ל.
ותוך שאני לומד ולומד עוד ועוד על השקעות ומצטרף כמשקיע בבורסה ב2017, ומבין שזה דווקא התחום שהכי מושך אותי, בלי לדעת עדיין איך אני מגיע לחבר אותו עם העיסוק הנוכחי שלי.
מפה לשם, העסק קיים כבר כמה שנים ומספר בסיס טוב ומגוון בשבילי, אני מדי פעם מתוסכל שלא הצלחתי למנף אותו עוד יותר (הרבה פעמים רציתי לנסות להכשיר מישהו שיעבוד איתי), אבל הצעדים שלו כנראה מדויקים, עקב בצד אגודל. כל פעם מתרחב קצת ואז מתכווץ קצת ושומר על יציבות ומאפשר לי לחיות עם 0 חובות, עם חסכונות מאוד יפים, ובעיקר עם עצמאות מוחלטת, עם אנטי-שבירות מסויימת (תלות בהרבה גורמים לא קשורים, וגם יכולת להתאושש ממצבים).
וזה סוג של קסם שהעסק הזה נולד די מעצמו, בעיקר בהתבסס על איזו קארמה שהביאה אותי ללקוח הראשון האולטימטיבי (למרות שמדי פעם גם הוא מאכיל אותי מרורים) שדרך המלצותיו הגיעו חלק גדול מהקליינטורה שלי.
ואז גם הבטחתי לעצמי שאכתוב קצת על החוויה המתקנת שחוויתי עם העסק שנולד בעקבותיו.
מצרף קישור למי שמעניין אותו: עסק ראשון כישלון ראשון
לעסק השני שלי באתי ממקום אחר לגמרי.
בועת הביטחון העצמי של גילאי ה20 פינתה את מקומה למציאות של מכירת העסקים שלי, בתי הקפה שהקמתי בצלמי וכניסה להליך מייאש של פשיטת רגל.
אחרי כמה חודשים של עבודה כשכיר בשניים מהעסקים שלי (אצל החבר שרכש אותם), הגיעה המסמר הסופי כשעובד שאני גייסתי לעבודה, נתפס גונב כסף וסחורה (סיגריות) מאחד העסקים.
הוא פוטר וגם אני לאחריו, כשבעל הבית הבין שבלי הנוכחות שלו יכולים לקרות דברים כאלו.
אני נשלחתי לחשבון נפש בבית, חותם אבטלה בפעם הראשונה, ומבין שזה בעצם הדבר הכי הגיוני לעשות אחרי שפושטים רגל. המדינה לא מעודדת להרוויח יותר ממינימום - כי ככה יעלו ההחזרים החודשים וההליך יתארך ויתארך.
ויש משהו בכל המצב שדורש חשבון נפש רציני.
זה היה אולי הזמן הכי מורכב בכל התקופה הזו - כמה חודשים שלא עבדתי. מהדהד אולי את החודשים האחרונים של אבא שלי, שנפטר בגיל 57 כמה חודשים אחרי שהמעסיק שלו פשט רגל ופתאום החיוניות של להיות כל יום בעבודה נעלמה והחיים נהיו ריקים.
גיליתי שלמרות החוויה הנוראית, למרות הצלקות, הדבר שהכי טבעי לי בעולם הוא להיות יזם ולהיות עצמאי (גם כשהייתי שכיר הייתי סוג של עצמאי שמנהל את העסק בשביל בעלי-הבית).
מצאתי את עצמי נרשם לקורס של 'יוזמים עסק' במסגרת כמו מט"י ונזכר כמה הרבה אני כבר יודע מכל מה שעברתי.
הייתה לי הרבה תשוקה לחזור שוב למקום שבו נכוויתי, אל בתי הקפה, איפה שגדלתי כאיש עסקים ואיפה שהכול היה לי מוכר וטבעי.
אבל גם היה לי ברור (לרגעים) שיש משהו כל כך נורא במה שעברתי שאולי זה צריך להיות סימן ללכת למקומות אחרים, להתפתח בתחומים חדשים.
היה לי איזה קול שאמר שאני חייב להפוך להיות מקצוען בכל ענייני הכסף כדי שלא אמצא את עצמי מסתבך פעם נוספת, כדי שבאמת אוכל להפיק את הלקחים שהיו צרובים בבשר - אבל עדיין לא מובנים בראש.
על שולחן השרטוטים - חזרתי לאהבה לשים מספרים באקסל והתחלתי לשחק עם ראיון שבעצם תמיד היה שם :
עוד כתכננתי לבנות רשת של חנויות קפה, היה לי ברור שהדבר שארצה לעשות לאחר שהרשת תהיה יציבה ורווחית הוא להקים משרד רואי-חשבון שמתעסק בליווי של יזמים ועסקים. זו בעצם הייתה התשוקה שלי! והקפה במחשבה שלי היה דרך לממן את הדרך לשם. (היגיון של גיל 20
) בכל מקרה כשהתחלתי לחשוב על עסק בתחום של ליווי עסקים ברמת המספרים והכספים הבנתי שבעצם מדובר בעסק מסוג אחר לגמרי - בעוד שבית קפה, גם בנישות המסוימות שהייתי והכרתי שהיו עם כמה יתרונות לתחום (קהל שבוי, יציבות... ) היה תמיד מדובר בעסקים שצריכים לייצר מחזורים לא קטנים שישרתו הוצאות גדולות למדי, כשהציפייה להישאר ביד עם נתח קטן למדי ( 10-15%) . בעסק מהסוג שתכננתי הדבר היחיד שהיה צריך (לפחות ככה חשבתי אז) היה משרד לעבוד בו, כל השאר הוא הכנסות שמגיעות לכיס.
סיימתי את הקורס.
נרשמתי ללימודי הנהלת חשבונות באוניברסיטה הפתוחה,
התחלתי לחפש עבודות שקשורות לניהול חשבונות / כספים / משרד.
וכמעט לא עבר זמן ומצאתי את הלקוח הראשון שלי:
בחור אמריקאי עם לב ענק שהפעיל עם שותף חברת הפקות,
לא שינה לו שעדיין לא הייתה לי השכלה מתאימה, או שעברתי פשיטת רגל בגלל הסתבכות של כספים והשקעות - מהרגע הראשון הוא נתן בי אמון ואיפשר לי להתחיל לבנות את העסק שלי מתוך המשרד שלו - כשכיר בחברה שלו.
ולמרות שהתחלתי איתו בשכר שעתי נמוך מאוד (36 לשעה!), לא עבר כמעט זמן וסיימתי את הלימודים (שלושה- ארבעה חודשים עמוסים שבעיקר חיזקו אצלי דברים שכבר ידעתי), מאוד מהר התברגתי לשכר ברוטו מכובד.
הנחתי למחשבות על העסק ושקעתי בשגרת היומיום, חוסך שקל לשקל עם היסודות שנהיו לי וההערכה המחודשת שנהייתה לכסף ולתזרים חיובי ולא עברו כמה חודשים ואותו לקוח פנה אלי בשאלה אם ארצה לטפל בעמותה של מכרה שלו שמחפשת מישהו שיתעסק לה בכספים.
בין לבין התחלתי לטפל בעוד חבר שלו, סלבריטאי ישראלי עם צרכים מאוד צנועים שכל מזכירה הייתה יכולה לעשות, אבל אהבתי את הרעיון של לעשות עוד משהו שאקבל ממנו הכנסה.
בעצם הייתי מאוד משועמם במשרד - את העבודה של ההפקות הייתי עושה לרוב בשעה-שעתיים אינטנסיביות ונשאר עם יום שלם לשבת במשרד (חלק מהסיכום של אז) ולחפש דרכים להעסיק את עצמי.
אחרי פגישה עם המכרה, לקחתי עבודה כחשב בעמותה, לא מנע ממני זה שלא היה לי נסיון עם עמותות, היה נראה שההבנה שלי בכספים והמוכנות ללמוד הם כל מה שצריך וכך היה.
בלי לשים לב העסק שלי התחיל לקרום עור וגידים תוך שהוא מסתמך על ההבנה הכי חשובה שלמדתי מטאלב (אנטי-שביר) על הצורך לגוון מקורות הכנסה ולא להיות תלוי בגורם אחד.
וכמה אני מודה על העצה הזו היום ! אחרי הקורונה שפגעה דווקא בתחום ההפקות שלמזלי נשארתי חשוף אליו רק דרך אותו לקוח ראשון.
בחזרה להווה של הסיפור. שנת 2016, אני מקבל באותה שנה את צו ההפטר שמשחרר אותי מכל ההגבלות של פשיטת הרגל וכבר ב2017 פותח עוסק (פטור) וב2018, שוב אני לא מקשיב לעצת רואי החשבון שלי ופותח גם חברה בע"מ, כאילו בעצם זה שיש לי (שוב) חברה בע"מ, אז ההכנסות הגדולות כבר יגיעו.
בערך שנה אחרי העמותה, אני עובר שנמוך של השכר שלי בחברת ההפקות עקב איזה משבר (ענף רווי משברים, עם מלא סיכון על כל הפקה) מה שדוחף אותי להמשיך בתכנית המקורית ולחפש לקוחות נוספים.
עכשיו שיש לי נסיון עם עמותה גם הדלת הזו נפתחת ואני שולח קו"ח לכל מיני משרות ומוצא את עצמי מתקבל לעבודה כתקציבאי בעמותה נוספת.
בערך שנה מאוחר יותר אני מקבל עוד שלושה לקוחות (רובם חברים של אותו מלאך יקר מחברת ההפקות שמכירים אותי מהעבודה המשותפת ושומעים עליי ממנו) , חלק מהם לא מתמידים איתי (אי התאמה הדדית). וכמה זמן מאוחר יותר אני מוצא עמותה נוספת דרך מודעה.
בדרך יש עוד כל מיני אפיקים שאני מנסה - איתור כספים פנסיוניים לאנשים, איתור כספים בחו"ל.
ותוך שאני לומד ולומד עוד ועוד על השקעות ומצטרף כמשקיע בבורסה ב2017, ומבין שזה דווקא התחום שהכי מושך אותי, בלי לדעת עדיין איך אני מגיע לחבר אותו עם העיסוק הנוכחי שלי.
מפה לשם, העסק קיים כבר כמה שנים ומספר בסיס טוב ומגוון בשבילי, אני מדי פעם מתוסכל שלא הצלחתי למנף אותו עוד יותר (הרבה פעמים רציתי לנסות להכשיר מישהו שיעבוד איתי), אבל הצעדים שלו כנראה מדויקים, עקב בצד אגודל. כל פעם מתרחב קצת ואז מתכווץ קצת ושומר על יציבות ומאפשר לי לחיות עם 0 חובות, עם חסכונות מאוד יפים, ובעיקר עם עצמאות מוחלטת, עם אנטי-שבירות מסויימת (תלות בהרבה גורמים לא קשורים, וגם יכולת להתאושש ממצבים).
וזה סוג של קסם שהעסק הזה נולד די מעצמו, בעיקר בהתבסס על איזו קארמה שהביאה אותי ללקוח הראשון האולטימטיבי (למרות שמדי פעם גם הוא מאכיל אותי מרורים) שדרך המלצותיו הגיעו חלק גדול מהקליינטורה שלי.
