ועוד בדיעבד.
יש לך רעיון מה הסיבה לכך?
לפי דעתי הסיבה היא הגילוי עריות בין הפרקליטות הצבאית לפרקליטות המדינה. אשמח לשמוע השערות אחרות.
נו, סוף סוף כנראה מסכימים על משהו

אני לא יודע אם האישור בדיעבד או מראש. דווקא אישור מראש נראה לי חמור יותר, כי למה לאשר ביצוע עבירה לפני שנעשתה? אם מישהו בפרקליטות חושב שיש שם חומר מהסוג שמצדיק פריצה, שהמשטרה תעשה זאת. אני לא מעלה בדעתי שעיתונאית של גלי צהל סחטה את רשויות האכיפה והתנתה את מסירת החומר בכך שהיא תראה אותו ראשונה.
באופן יותר כללי, כדי לממש את זכות הציבור לדעת, לפעמים צריך מעט יותר סובלנות כלפי עיתונאים מאשר חטטן מהשורה. אבל, המקרה הזה לא קרוב אפילו למה שמותר, בעיני.
והכל כמובן בכפוף לכך שעדיין לא יודעים הרבה. למשל, אם נוה התבלבל ורשם את הנייד גם על שם גרושתו, אז כל הסיפור נראה אחרת לגמרי.
ובקשר לשאלתך: נדמה לי שאפשר כבר לשער איפה אני עובד, אז אני לא אובייקטיבי כמובן.
אפשר להתווכח עד כמה פרקליטים מושחתים, אבל הם בוודאי לא טפשים גמורים. ברור שמישהו כמו נוה ישרוף את המועדון אם ירגיש שהוא נופל ולכן סביר שנזהרו מאד, עוד יותר מכרגיל. אין שום סיבה ליועץ משפטי בצבא לסכן את הקריירה והרישיון שלו בשביל הדס שטייף וגם בפרקליטות לא ירצו שבית המשפט יפסוק מיליונים לאפי נוה כי פרקליט המדינה נתן הנחייה שגויה (שלא לדבר על סיכוייו להתמנות לעליון אחרי כזה דבר).
אם נתנו אישור לפרוץ (מראש או בדיעבד), אין לי הסבר.
אם שטייף הביאה חומר שכבר נפרץ קודם לכן (למשל, כי הגרושה המושפלת דאגה לזה מראש), אז זה מעט שונה (חוקית, לא מוסרית).