ליאת - איפה שיש רצון...
משתמש סולידי
- הצטרף ב
- 19/2/17
- הודעות
- 36
- דירוג
- 47
הי
אני ליאת, תמיד הייתי די סולידית, מהבחינה הזאת שאף פעם לא סבלתי שופינג וכשבטעות פוצצתי על משהו מלא כסף התלוותה לזה בסוף תחושת ריקנות נוראית.
בגדול, אם אני יכולה לא לקנות משהו אני לא אקנה אותו, זה לא מצער אותי לא לקנות דברים, בעיני קניות זה מתיש וכמעט תמיד מושא לחרטה.
אחוזי החיסכון שלי עומדים על עשרים אחוז בערך, שזה לא רע לדעתי ביחס לגיל המאתגר של הבנות. יש לי מאה ומשהו אלף שקל בצד (כן, זה הכול...אבל באמת, זה לא רע בשבילי) שאני מתה להשקיע איפה שהוא וכל פעם רגע לפני משקשקת ומשאירה אותם בקרנות השתלמות.
תמיד הייתי גם סולידית מאותגרת ומתלבטת, אמא לשתי בנות, דירה שברשותי (יש הסבר מסובך מאוד למה השתלם לי ממש, אבל ממש לקנות אותה) בעלת רכב (שרוב הזמן יושב בחנייה אבל אני גם מתפנקת עליו לעתים) מממנת גן די יקר, ובית ספר די יקר גם הוא, ומכורה ללימודים אקדמיים (תחביב יקר לאללה).
כמו כן אני בריה מוזרה שמתקלחת עם מים חמים ומחממת את הבית. מזגן בקיץ תמיד היה נראה לי מיותר אבל כל ענייני החום הם מאסט בשבילי. לפעמים אני מתפנקת עם מסעדה טובה, כשהיא באמת טובה אני לא מתחרטת על זה.
אין לי שאיפה לא לעבוד, במשך כמה שנים סביב חופשות הלידה לא עבדתי בכלל, המאזן הכלכלי שלי נשאר דומה, בזכות צמצום ובזכות המשכורת של בן הזוג, אבל די סבלתי מהשעמום. הייתי גם עצמאית כמה שנים וזה לא עשה לי טוב, אני מהטיפוסים האלה שמסגרות (איכותיות) עושות להם טוב.
הסולידיות עדיין בדמי אבל גם התסכול. אני מרגישה שאני לא שם עדיין, במאה אחוז שלי. עדיין לא מרגישה שאני במקום שבו השרירים עובדים כמו שצריך, עדיין לא נמצאת באחוזי החיסכון ההולמים, עדיין לא ממצה את היכולות, לא מרגישה שהכסף שלי עובד, ולא מרוצה מהידע שצברתי בנושא, יש עוד לא מעט לאן לשאוף.
והכי הכי קשה לי העניין החברתי, סגפנות בריאה אף פעם לא הייתה בעיה עבורי, אבל ההתמודדות עם האנשים שבחוץ, ובחייאת על תקלו ראש בזה, היא היא האתגר הגדול.
מסכימים איתי?
אני ליאת, תמיד הייתי די סולידית, מהבחינה הזאת שאף פעם לא סבלתי שופינג וכשבטעות פוצצתי על משהו מלא כסף התלוותה לזה בסוף תחושת ריקנות נוראית.
בגדול, אם אני יכולה לא לקנות משהו אני לא אקנה אותו, זה לא מצער אותי לא לקנות דברים, בעיני קניות זה מתיש וכמעט תמיד מושא לחרטה.
אחוזי החיסכון שלי עומדים על עשרים אחוז בערך, שזה לא רע לדעתי ביחס לגיל המאתגר של הבנות. יש לי מאה ומשהו אלף שקל בצד (כן, זה הכול...אבל באמת, זה לא רע בשבילי) שאני מתה להשקיע איפה שהוא וכל פעם רגע לפני משקשקת ומשאירה אותם בקרנות השתלמות.
תמיד הייתי גם סולידית מאותגרת ומתלבטת, אמא לשתי בנות, דירה שברשותי (יש הסבר מסובך מאוד למה השתלם לי ממש, אבל ממש לקנות אותה) בעלת רכב (שרוב הזמן יושב בחנייה אבל אני גם מתפנקת עליו לעתים) מממנת גן די יקר, ובית ספר די יקר גם הוא, ומכורה ללימודים אקדמיים (תחביב יקר לאללה).
כמו כן אני בריה מוזרה שמתקלחת עם מים חמים ומחממת את הבית. מזגן בקיץ תמיד היה נראה לי מיותר אבל כל ענייני החום הם מאסט בשבילי. לפעמים אני מתפנקת עם מסעדה טובה, כשהיא באמת טובה אני לא מתחרטת על זה.
אין לי שאיפה לא לעבוד, במשך כמה שנים סביב חופשות הלידה לא עבדתי בכלל, המאזן הכלכלי שלי נשאר דומה, בזכות צמצום ובזכות המשכורת של בן הזוג, אבל די סבלתי מהשעמום. הייתי גם עצמאית כמה שנים וזה לא עשה לי טוב, אני מהטיפוסים האלה שמסגרות (איכותיות) עושות להם טוב.
הסולידיות עדיין בדמי אבל גם התסכול. אני מרגישה שאני לא שם עדיין, במאה אחוז שלי. עדיין לא מרגישה שאני במקום שבו השרירים עובדים כמו שצריך, עדיין לא נמצאת באחוזי החיסכון ההולמים, עדיין לא ממצה את היכולות, לא מרגישה שהכסף שלי עובד, ולא מרוצה מהידע שצברתי בנושא, יש עוד לא מעט לאן לשאוף.
והכי הכי קשה לי העניין החברתי, סגפנות בריאה אף פעם לא הייתה בעיה עבורי, אבל ההתמודדות עם האנשים שבחוץ, ובחייאת על תקלו ראש בזה, היא היא האתגר הגדול.
מסכימים איתי?
. מעטים מצליחים לחסוך בצורה אגרסיבית (אין הרבה כמו הסולידית), ואם בכלל המטרה שלך היא לא לצאת לעצמאות כלכלית, ויש לך ולבן זוג עבודה יציבה עם משכורת מספקת, אז אין כורח להרגיש כל כך רע על כל גרוש שאת מוציאה או "מבזבזת". בתור התחלה הייתי עושה תרשים מזומנים חודשי של הוצאות והכנסות - כלי שעוזר מאוד לדעת לאיפה הכספים נעלמים ובמה אפשר לקצץ, לתכנן תקציב וכו'. לגבי חסכונות ומה לעשות עם הכסף מציעה לך באמת לקרוא את הבלוג של הסולידית - יש פה המון חומר לגבי התנהלות פיננסית נכונה, שלבי השקעה (פנסיה-השתלמות-קרן חירום-השקעות וכו'). אף אחד מאתנו לא מושלם וכולנו היינו רוצים לעשות יותר ולחסוך יותר, אבל אנחנו בני אדם עם החולשות שלנו והחשקים שלנו והשומן שלנו שקשה לותר עליו כי הוא כל כך מהנה... אז לאט, לאט, ובלי לחץ... בהצלחה!
