דיכאון היא תופעה שמופיעה בעיקר במקומות שבהם יש יותר מדי זמן פנוי, לא מעט מדי.
באפריקה אין בעיית דיכאון כי לאנשים אין זמן להיות מדוכאים כי צריך לשרוד.
זה נכון, אבל זו לא כל התמונה.
אי אפשר להשוות תרבות פראית, מיינד פראי, לחברה התרבותית, למיינד מתורבת.
לא הייתי מתנגד לרוץ בג'ונגלים ולראות ירוק במקום להיות מופצץ במסכים וטכנולוגיה 24\7.החברה המודרנית היא ללא ספק סוג של טירוף.
חוץ מזה, באפריקה יש להם מספיק סבל ואומללות, זה גהנום הרבה יותר גרוע מהעולם המערבי בהרבה מן המקומות.
העולם מתפתח ומשתכלל, וכך גם המודעות האנושית. זה לא דבר רע, זה טבעו של העולם. יש בעיות שנוצרות כתוצאה מן התהום שנוצרת בין המציאות , והכלים שעומדים לרשות האדם, לבין מה שהוא מבין ורואה.
יש אנשים שהם רגישים יותר, הם מבינים יותר, הם רואים יותר. מצד שני, כל אחד כזה מוקף בעשרות אנשים שלא מבינים אותו. אז הוא חי בסבל, בתסכול, בניתוק.
עובדה שאנשים בפורום, כי פה מבינים אותם.
נראה לי שמה שדחף , בין היתר, את האדמורית הסולידית לצאת לעצמאות כלכלית היא המפגש עם שוק העבודה והאווירה הרעילה שיש בהרבה מקומות.
אם היו בינינו יותר אמון ואהבה, אם העולם היה מציית נאמר לכמה מהאנשים החכמים שיש בפורום, אז אני בטוח שהיה לנו הרבה יותר טוב.
בפועל כולנו עבדים והחברה מחנכת אותנו ומתכנתת אותנו להתקדם במעלה הפרמידה , להסתובב עד סיבוב במירוץ העכברים. האמת היא שאני לא חושב שיש לנו כל כך ברירה אפילו. עבדים היינו ועבדים נשארנו.
אבל זה טוב שהרעיונות שמגלגלים פה תופסים נפח , ואנשים מבינים שאפשר גם אחרת. תהיו אינדיבידואלים, תפתחו אופי חזק ואל תלכו בעקבות העדר, אל תחשבו בצורה ליניארית ותלכו בצורה רחבה ובטוחה לטווח הרחוק, אל תתמכרו לסיפוקים מידיים, מה שבאמת חשוב בחיים זה חברים, משפחה, ולחיות בצורה נעימה וכיפית, לא חייבים לגור בממגורות בטון מגעילות ולעמוד בפקקים כל היום , וכו'
זה מה שאני מאחל לעצמי כל יום.
לדעתי שתי תופעות בעולם בעתיד רק ילכו ויתגברו : מחלות נפש , כמו דכאון וחרדה , והנגזרות היותר קיצוניות. ומחלות מטבוליות , כמו סכרת , שהיא גם ככה כבר מחלה עולמית.
מי שיתמחה בתחומים יוכל להרוויח יפה.
