יקירי, זה לא עובד ככה!
אנשים ובודאי ילדים עם הפרעות קשב וריכוז לא יכולים "להתמודד" לבד. הם זקוקים לעזרה והנחייה (לכל הפחות) בין אם הם לוקחים תרופה ובין אם לא.
עכשיו, תעודת בגרות זאת לא מטרה קדושה ויש בהחלט אנשים שלא מסוגלים ולא צריכים את זה ועדיף ללמד אותם תעודה מקצועית שמתאימה לביקוש בשוק העבודה ולא להכריח אותם לשבת על כסא על כיתה י"ב העיקר שיוציאו בגרות. עבור אנשים עם הפרעות קשב וריכוז זה לא המצב. הרבה מאד (באותו יחס של האוכלוסייה) מדובר באנשים אינטיליגנטיים וסקרנים שיכולים, מסוגלים ורוצים ללמוד אבל, יש מאחוריהם "עבר" שגורם להבין שהם לא יכולים אז הם מתייאשים מראש או, שהם מתאמצים אבל אז אומרים זה לא בשבילי.
אוכל לשתף מהנסיון של הילדים שלי. חלקם אובחנו בגיל מבוגר וחלקם בגיל צעיר. חלק התחילו בטיפול תרופתי מייד עם ההבחנה וחלק לא אבל בסוף, כשהתחלנו טיפול התנהגותי, כולם בחרו בטיפול תרופתי (כולל אנחנו, ההורים).
יותר מזה, תקופת הקורונה, שלכאורה מאפשרת יותר גמישות ופחות צורך להתמודד עם החברה, נתנה להם הזדמנות להרגיש מה קורה עם ובלי התרופות והיום אין מצב שהם לא לוקחים (כמובן, עם הפרעות קשב שוכחים לפעמים אז צריך להזכיר).
בעיני, זה עניין של אפשרויות בחירה שיש לאדם ובמיוחד לילדים שההורים בוחרים בשבילם והרבה פעמים זה לא הפיך.