מעקב הוצאות משק בית

[ארגמן]

האויב של הטוב הוא העוד יותר טוב.
אין לנו את הכוחות והזמן להעסיק מישהו בניהול מלאי אופטימלי. אם מדובר בזוג ניחא, אבל מי ינהל מלאי כשיש ילדים בבית?
מה שכן אתן טיפ שעובד אצלינו. הטעות העיקרית היא לחשב ממוצעים. מה שיותר נכון זה להגדיר "תקן". בסוף כל קנייה שבועית המטבח שלנו חוזר ל"תקן".
ניקח דוגמא פשוטה. אנחנו צורכים בממוצע 5 ליטר חלב. זה לא מעניין בכלל כי התקן שלנו הוא 8 ליטר. לפני כל קנייה אנחנו בודקים כמה יש חלב ומשלימים לתקן.
הסיבה היא שאנחנו לא רובוטים. יש שבועות שאוכלים הרבה קורנפלקס ויש שבועות שבקושי נוגעים. הסיכוי שנשלים לתקן ובסוף נאלץ לזרוק בגלל תת פעילות חשוב שיהיה קרוב ל-100 אחוז.
התקן לדברים שלא מתכלים הוא גבוה וכמובן תלוי ביכולת האחסון. זה מאפשר לנו לפשל פחות אם שוכחים להשלים לתקן או אם יש פיק בצריכה.
בכל משפחה זה שונה. אצלינו כמות המוצרים שצריך לבדוק לפני שיוצאים לקניות והשלמת התקן היא נמוכה ואנחנו עושים את זה בע"פ או רשימה קטנה בטלפון.

 

[Limit]

מאוד מתחבר לשאיפה - מעבר לשיקול הכספי (שאולי זניח ואולי לא), מרגיש לא נכון לקנות דברים שלא צריך.
לדעתי הדרך הכי נכונה היא לתעד רק מה שזורקים. כך כמות התיעוד יחסית קטנה, אבל אתה עדיין יכול להבין תבניות חוזרות. למשל, אם כל שבועיים זורקים לחם וחצי, אז צריך לצמצם את כמות הלחם שקונים.

 

[בת העמק]

מה שיותר נכון זה להגדיר "תקן".

מעניין מה שאתה אומר.
הניחוש שלי שבשיטה הזאת נזרקים יותר דברים אבל אתה טוען שלא. זה אומר שתמיד צריך לדאוג לשים את הקניות הטריות מאחור ולפי הסדר הנכון, כמו בסופרמרקט. אם אני חושבת על תקן אצלנו (אף פעם לא השתמשתי בניסוח הזה) אז אולי לגבי כמה מוצרים מאד קבועים בצריכה אצלנו כמו קפה ונייר טואלט.
אני חושבת שמי שחשוב לו לשמור על מסגרת תקציבית, עדיף לו לקבוע סכום שבועי/חודשי שלא עוברים אותו וללמוד לוותר על מוצרים כשמגיעים לגבול.

 

[FIYaacov]

לדעתי הדרך הכי נכונה היא לתעד רק מה שזורקים

להיפך, מעניין אותך מה אתם צורכים