עד לפני שנים לא רבות, אלו שבחרו לזכות ברגעי תהילה דרך פטריוטיות ציונית המוקיעה את הנצלנות החרדית, היו חוזרים על טקסט כמו: “כל חרדי מקבל מהמדינה 10,000 ₪ לחודש”, כשהמקור היה איזה ‘תחקיר’ של עיתונאי מדרג ט’ שבאמת לא היה לו מושג על מה הוא מדבר, או ציוץ אלמוני בטוויטר.
אבל בעידן התקשורת המקוונת, ישנה ביקורת, ישנן תגובות, וכלי התקשורת עצמם זנחו את השיטה הפופוליסטית המגוחכת הזו.
לפני לא הרבה שנים אמר לפיד:
סכום ממש מדוייק, 7800,
המקור? ציוץ של הגולשת קלרה רובין…
האמת? תלמיד ישיבה לא מקבל שקל מהמדינה, הישיבה בה הוא לומד, מתוקצבת עבורו ב425 ₪, שבריר זעום מתקצוב של כל מוסד לימודי אחר במדינה.
גלובס
בדק, ומצא: שקר מוחלט, תקציב הישיבות והכוללים: 340 מליון ₪ לשנה, אפילו אם נצרף את קצבאות הילדים, שמגיעות לכל אזרח בלי שום קשר לכך שהוא חרדי, נגיע לאיזור המליארד שקלים.
מי שזוכר קצת לאחור, הכותרות האלו ליוו אותנו במשך שנים, שחר אילן: ‘כל חרדי מקבל 16,000 ₪ מהמדינה לחודש’, נחמיה שטרסלר: ‘כל חרדי מקבל 6000 ₪ מהמדינה לחודש’, (בתוך הסכום הזה מחושבת הבטחת הכנסה – למי שאשתו לא עובדת, וגם סבסוד במשפחתון – למי שאשתו עובדת…).
כיום, השקרים האלו פחות הולכים, והנושא המרכזי הוא מיסים, מי שעובד פחות, משלם מיסים פחות, יש הרבה צורות לחשב כמה התל”ג של המדינה נפגע מכך שפחות אנשים עובדים, בעלי הגרפים והנוסחאות אוחזים איש איש מחתתו ומציגים לראווה בפייסבוקם את סכומי ההעברות והפיצוי והשיפוי, המראים שהחילוני עובד בשביל החרדי, וכו’.
אני לא ניכנס כאן לדיון המתמטי המופלא, כמו שאמר מתמטיקאי אחד: ‘הטבע, אם יענו אותו – יודה בהכל’, כל אחד מצייר גרף אחר כטוב ליבו בקפה, ומראה תוצאות אחרות. אבל עובדה אחת ברורה, חרדים עובדים פחות, ולכן משלמים מס פחות. נכון הדבר.
כמו כן, המדינה מתקצבת, תקציב זעום – אבל קיים, ישיבות וכוללים.
מה המשמעות המוסרית של שני הנתונים האלו?
ובהתייחס לשאלות דלעיל: מה כל מעשי החרדים תורמים ‘כאן ועכשיו’? האם זה לא גורם לקיטוב ושנאה?
—
ישנו סולם ערכים, בסולם הזה נמצאים ערכים שונים, לפי השקפות שונות. טיעון ה’לא משלמים מיסים’, מגיע מאנשים שאצלם בראש סולם הערכים נמצא התל”ג, התל”ג הלאומי יכול לספק לנו יותר שפע במדינה, ולדעתם זה הערך העליון, ולכן אנשים נמדדים לפי תרומתם לתל”ג, אלו שתורמים קצת ‘אנחנו לא צריכים אותם’.
הגישה הזו משיקה ל’פרודוקטיביות’ הקומוניסטית, שם נמדד כל אדם לפי מידת ה’פרודוקטיביות’ שלו, המטרה העליונה היה לייצר עוד ועוד מוצרים עבור הקולקטיב, אמא רוסיה, ובפעולת שרשרת הערך העליון הזה הוביל להשגבה והקדשה של גיבורי המהפכה, שהרי מי שמזלזל בהם, בודאי אינו מספיק נאמן לקולקטיב ולא ייצר מספיק מוצרים, והתל”ג הקדוש ייפגע…
האמת היא, שלא רק שהתל”ג אינו ערך עליון ובודאי לא ערך בלעדי, אלא שהוא לא נתפס באמת כערך. למרות המאפיינים הסוציאליים של מדינתינו, שיש בה חסד וחמלה יהודיים, עדיין המדינה היא קפיטליסטית והשוק חופשי. אנחנו לא פושטים על אחוזותיהם של העשירים כדי לבזוז אותם, ולא מוציאים אותם להורג כדי לקחת את נכסיהם, הם פשוט משלמים מס.
ובכן, אם אחוז תשלומי המס הוא קנה מדה מוסרי, אזי יצחק תשובה, שרי אריסון, האחים עופר, ג’ודי שלום ניר מוזס, מילצ’ן ופאקר, ועוד כל מיני עשירים למיניהם, הם חוד החנית המוסרי. המיסים שלהם פי אלפי אלפים מהמסים של כל אדם ‘פשוט’. הם הצדיקים הגדולים. אחריהם הדוגמניות והשחקניות, שכל קמפיין שלהם מכניס למדינה סכומים עצומים של מיסים, כל פעם שדוגמנית מתייצבת בבגד ים לפני המצלמה, היא עושה מעשה מוסרי עצום פי מליון מחודש עבודה של כל אדם רגיל כאן במדינה.
בעצם, אותה ‘טענה’ שמופנית כלפי החרדים, שהם פחות משלמים מיסים (כמובן שהטענה ‘לא משלמים מיסים’ היא שקר, רוב החרדים עובדים, רוב הגברים, וכמובן רוב הנשים, יחסית משלמים פחות מיסים), יכול להפנות האלפיון העליון כלפי העשירון העליון, הפער במסים הוא מטורף, הגז של תשובה מחזיק חצי מהמדינה, המדינה מרויחה ממנו סכומים עצומים וכבירים
ליום, הכלכלה הישראלית השתנתה בזכות המסים שלו, אז הוא חוד החנית המוסרי, והעשירון העליון כלום לעומתו, וכמובן העשירון העליון כלפי זה שמתחתיו, פער מוסרי עצום, איך ניתן לכפר על זה?
האמת היא, שאף אחד, לא יצחק תשובה, לא איש ההייטק, ולא מנקה הרחובות, לא עובד כדי לשלם מס, משלמים מס כי צריך, רואה החשבון מתכנן את זה שיצטרכו לשלם כמה שפחות, הגדולים צריכים תרגילים מסובכים, מקלטי מס, ואם יש בעיה אז האמא של הדוגמנית תשב בכלא, כדי שלא לפגוע במודל… ולכן זה לא מגיע ממוסריות, אדם עובד כדי להרויח כסף, הוא רוצה בית גדול, גינה, יאכטה, כל אחד לפי השאיפות שלו, לכן הוא עובד.
לפנות לאוכלוסיה שהיא מעוטת יכולת, למשל אתיופים, או תושבי שדרות, או יוצאי עדות המזרח שחיים באוירה אותנטית ונוח להם להמשיך את החנות שהשם של הסבא כתוב בחזית וכבר שלש דורות היא שלהם, וכדו’, ולטעון שהם לא מוסריים בגלל שמבחינה תרבותית מנטלית הם מרויחים פחות, זה מגוחך. הם קיימים יען כי הם קיימים. גם בקרב אנשים בעלי אמצעים, יש אמביציונרים שרוצים רק ‘לעשות כסף’, ולכן עובדים שעות נוספות, ומשקיעים, ובאמת מרויחים יותר, ומשלמים יותר מס כנראה, ויש כאלו שטוב להם עם העבודה שלהם, הם מרויחים טוב, הם לא במינוס בבנק, וזה מספיק להם.
האם אנשי הייטק שמרויחים מאות שקלים לשעה, הם יותר מוסריים מעובדות סוציאליות שמרויחות 45 ₪ לשעה? אדם בוחר במקצוע שטוב לו, מהסיבות שלו, במקרה הכי ‘טוב’ הסיבה היא שהוא מוכן להיות וורקוהליסט ולהרויח המון כסף ולקנות יאכטה, אז הוא יותר מוסרי? יש לו זכות להתנשא או לבא בטענות על אוכלוסיה אחרת? מנטליות ותרבות אחרת?
הציבור החרדי, אכן בעל מנטליות אחרת, אחוזים גדולים ממנו לא שואפים להרויח הרבה כסף. יש כמובן גם אנשים עסקים, מיליונרים, ומן הסתם מעלימי מס. אבל החרדי הממוצע, רואה את בניית המשפחה כערך המרכזי, לגור במקום המספק מענה לצרכיו הרוחניים, להיות קשור ללימוד תורה במידת האפשר, פחות יכולת ותנאים לעשיית תארים, ולכן גם העבודה מגיעה פחות רחוק מבחינת משכורת. זה נובע מהתרבות והמנטליות של הציבור ושל היחיד, ולראות את זה כלא מוסרי, זה מגוחך.
האם תושבי שדרות חיים על חשבון תושבי צפון תל אביב? לא, כולם אזרחים שוים במדינה, גם אלו שמרויחים פחות, מדינה מורכבת מפסיפס אנושי גדול, ולא רק מכסף ומתל”ג.
—
למה ‘קוראים בתורה’ כל היום? מה זה תורם לכאן ועכשיו?
האמונה והאידיאולוגיה היהודית המסורתית, הם חלק משמעותי מהחיים של הציבור החרדי. זו התרבות שלנו, וזו המנטליות שלנו.
גם אם נתעלם מהעובדה ששר אוצר, ופרשן כלכלי בכיר, מדברים כמו אדם שאין לו שמץ מושג מהנתונים. מי שלומד רפואה והנדסה מתוקצב על ידי המדינה בסכומים מאד גדולים, גם תלמיד ישיבה משלם שכר לימוד. הסיבסוד של המדינה את הלימודים האקדמיים, גדול לאין ערוך מאשר את לימודי הישיבות. באקדמיות לומדים בקמפוסים מפוארים, מדשאות ענק, משכורות בכירים, ספריות מרשימות, הוצאות ספרים, וכו’. בישיבות מסתפקים הרבה פעמים בקרואנים צפופים, והתקציב הזעום מגיע נטו לאוכל לבחורי הישיבות.
אבל ההטעיה הזו היא לא הנושא המרכזי, הנושא המרכזי הוא ערכי, באיזו זכות קובע שטרסלר או כל אדם אחר, שמה שבעיני ערכי, חשוב ללימוד, לא זכאי לסיבסוד מהמדינה? מדוע כל לימוד אקדמי, גם אם הוא תיאורטי, מנותק, קשור לתרבות יפנית / אינדיאנית, או סתם קשקושי מגדר, זוכה לסיבסוד?
לימוד תורה, וקשר למסורת היהודית, חשוב לא פחות מתחומי לימוד אחרים. והוא זכאי לסיבסוד.
גם הרמב”ם, שהתנגד ללקיחת כספים מן הצדקה ללומדי תורה משום חילול ה’, לא התנגד לתקציב מדינה שמתחלק לגורמי תרבות רבים ושונים, מממן קולנוע, מממן ספרות, תרבות, אירועים, תיאטרון, שיסבסד גם לימוד תורה באחוז זעום. אי נתינת תקציב עבור לימוד תורה, זה הוא חילול ה’, מדוע שייגרע חלקה מכל שאר ערוצי התרבות?
לפי דעתם של הליברלים, ‘אזרחי העולם’, אין צורך בזהות כל שהיא, במבנים משפחתיים או חברתיים או לאומיים, כל בני האדם הם צבירי אטומים, וכולם יחד צריכים להתאחד ולקדם את הטכנולוגיה והמדע, כדי שאייפון 15 יהיה הרבה יותר משודרג מאייפון 14, זו המטרה האוניברסלית, הגענו לירח, נגיע גם לירח של שבתאי, וכך הלאה.
אנשים עם זיקה לאומית, אפילו אם אינם דתיים, לא מוכנים לוותר על הגניוס היהודי, מבינים שחברת השפע שנוצרה כאן בישראל, לא התחילה מאנשי הייטק צפון תל אביביים. ואפילו לא מהרצל. למדינת ישראל לא היה שום סיכוי לקום מבלי המסורת, הדת, ולומדי התורה.
במשך אלפי שנים, יהודים מסרו את נפשם כדי להגיע לארץ, ולקיים כאן יישוב, מבלעדי זה לא היה טעם ואפשרות לנסות לחדש את היישוב היהודי. במשך מאות שנים, מעליית תלמידי הגר”א, פורצי הדרך לשכונות החדשות בירושלים, ועד אנשי העליה הראשונה שהיו רובם ככולם חרדים, מסרו את נפשם יהודים על יישוב הארץ מתוך אמונה בביאת המשיח. גם זה לא היה קורה בלי שמירת הגחלת והזיקה, בלי ‘לשנה הבאה בירושלים’. באותם שנים, שלהרצל עדיין לא צמח הזקן היפה והמרשים, ושהמשכילים היהודים מחקו מזמן את ‘ובנה ירושלים’ מן הסידור, וטענו שברלין היא ירושלים. אנשים מאמינים מסרו את נפשם על רגבי האדמה כאן, 15 שנה לפני הקונגרס הציוני הראשון של הרצל, הקימו אנשים חרדים את פתח תקוה ואת ראשון לציון, את חדרה ואת גדרה, את רחובות ואת נס ציונה, את קרית שמונה ואת זכרון יעקב, את שכונת הבוכרים ואת נחלת שבעה, את מקוה ישראל ואת נוה צדק, את יסוד המעלה ואת מזכרת בתיה, ובהמשך עתלית, בנימינה, כפר תבור, יבנאל, ועוד.
מי שתמך במפעל הזה, היה בעיקר הברון רוטשילד, אדם מאמין ושומר מצוות, שהשקיע סכומים שלא ייאמנו, ביבוש הביצות, בהקמת מפעלים במושבות, ובתמיכה באיכרים. ממשיך דרכו של מונטיפיורי, גם הוא אדם מאמין, שתמך בישוב היהודי בא”י.
כל זה התרחש, לפני שבכלל התחילו הויכוחים של הרצל וחבריו איך והאם להקים מדינה יהודית, האם באוגנדה או בפלשתינה, בעוד היידישיסטים והבונדיסטים לועגים ליזמות הללו, הרפורמים טוענים שמדובר בהתבדלות והתנשאות שנוגדות את ערכי היהדות, אחד העם מבקר בארץ ומפרסם מסה שעיקרה הוא: היהודים אינם ראויים להקים מדינה, לא יצלחו לכלום…
השלב הזה, הוא לא שלב שאפשר לדלג עליו, כיום, גם אם ‘נחזיר’ את מזכרת בתיה לפלשתינאים, חיינו יימשכו. אבל אז, במאה ה19, בלי התיישבות יהודית אמיצה וחזקה, לא היה טעם לדבר בהמשך על מדינה יהודית, המדינה היתה הופכת לבדואית ערבית, עוד לפני שהאינטקלטואלים בבאזל היו גורמים להתכתש.
זו רק דוגמא איפה המסורת תורמת לנו בפועל, להקמת מדינת היהודים. כל עוד המסורת חיה וקיימת, היא משמרת את התרבות היהודית שחשובה לכל העם ולהיסטוריה של הנצח, ולא רק לאנשים מאמינים.
כח האמונה והמסורת החזיק אותנו כאומה מלוכדת, אלפי שנים. לוותר על המנטליות, התרבות, והמסורת, זה אומר להיות אזרח העולם, פעם קראו לזה ‘להתנצר’, היום אין צורך להתנצר, הליברליות האוניברסלית אינה מבדילה בין זהויות, לכולם מטרה אחת חשובה: התל”ג, אהה, וגם מניעת התחממות כדור הארץ.
מה זה תורם כאן ועכשיו?
שום דבר לא תורם ‘כאן ועכשיו’, אדם עובד כמו חמור 11 שעות ביממה, מה זה תורם לו ‘כאן ועכשיו’? כלום, הוא צובר כסף, וכשיתאפשר הוא יסע למסע תענוגות, ההבדל בין אדם לבעל חיים, שבעל החיים חווה בדרך כלל (כנראה) את הכאן ועכשיו, אם תשים אותו בתוך ערימה של אוכל, הוא יהיה מאושר, כל עוד האוכל שם. האדם מחפש משמעות, אם תשים אותו בבריכה של ויסקי, לצד ערימת קויאר אינסופית, הוא ישתעמם אחרי שתי דקות, הוא לא ייהנה גם אם יהיה זה האוכל הכי משובח בתבל. מה שמעניק משמעות ל’אזרחי העולם’, הוא העיסוק שלהם בכך שהם ‘אזרחי העולם’ לעומת אחרים שעסוקים בזהויות, במשפחה, בתבניות, וכדו’. המשמעות שלהם, היא שהם סבורים שגילו את הדרך הנכונה לחיות את החיים.
כזכור, בחברות הקומוניסטיות, המשמעות הזו, של גילוי הדרך הנכונה, יצרה סביבה טקסים דתיים, מחוייבות להבעת מחוייבות, שרשרת של מאות אלפי סוכנים שעסקו בשאלה האם כולם מכירים באמת הזו, האם הם מצהירים בכל מעשיהם שהם בגן עדן, או שלא – ואז זה סימן שהם לא בדרך הנכונה ואף יפגעו בייצור והם אויבי המדינה. כל עיסוק דתי, נוצרי, או יהודי, הוא שוב סימן שאדם לא מספיק בטוח שהדרך להגברת הייצור האוניברסלי היא האמת היחידה, שכן לשם מה יש צורך בדת? היא לא תורמת כלום לתל”ג, וכך הלאה. אותה מערכת נלעגת ונוראה, חוזרת בגירסה אחרת דרך הניאו מרקסיזם. ברוסיה, אם הטלת ספק בחשיבות חג האחד במאי, נשלחת לגולאג, וכאן, אם אתה מטיל ספק בחשיבות מצעד הגאווה, אתה נכנס לקלחת שיימינג שסופה הדרה, פיטורין, השפלה נצחית, ואולי גם תלונה על הטרדה, הפרת אמונים, פגישת הנחיה, או משהו אחר שיוביל אותך להתאבדות.
אף אומה לא העלתה בדעתה לוותר על תרבותה, על נכסיה הרוחניים והמנטליים, כדי להגדיל את התל”ג. אם הערך היחידי שיישאר הוא התל”ג, וכולם יעבדו אותו יומם ולילה, וסביבו תיווצר מערכת הערכים המשנית, אנחנו חוזרים לקומוניזם. שום ערך אינו יכול לבא בצורה מופשטת, כפי שאנו רואים שהעיסוק בנושאי המגדר והמסתעף נעשו לערך בפני עצמו.
אם ננסה לכמת את השאלה, ‘מי צריך את החרדים’? נצטרך לשקלל את כל רובדי המציאות, לא ‘האם אני צריך ספציפית בחור ישיבה שילמד עכשיו מסכת יבמות’, אלא האם באמת אזרחי המדינה, היו מוכנים או מעדיפים לשחרר את המדינה מהחרדים. האמנם?
המדינה מחולקת לשמאל וימין, זה הויכוח העיקרי המרכזי, זה הנושא החשוב, לדעת רוב האזרחים שעסוקים בו ורואים בהחלטה הזו מה שיקבע את גורל העם. בפועל, הציבור הימני, יעדיף לשחרר את המדינה מאנשי השמאל, מאשר מהחרדים, הרי גם אנשי השמאל, הינם אנשים בעלי מנטליות ותרבות, שגם היא מביאה למחירים שניתן לתרגמם כלכלית.
וכי המלחמה האוילית ב’השארת הגז באדמה’, לא היתה עולה למדינה הרבה יותר מכל תקציב הישיבות לשנים רבות? וכי הנזקים המטורפים בנפש, בגוף, ובנכסים לאומיים, מכל מיני נסיגות חסרות אחריות, לא מתורגמות למליארדים או הרבה יותר מזה?
אנשי ימין בפירוש, רואים בשמאל נטל גדול על המדינה, גם במובן הכלכלי, הם היו שמחים לבטל את אנשי השמאל בלחיצת כפתור, אלף פעמים לפני שיבטלו את החרדים.
ומה סבורים אנשי השמאל? גם הם היו מעדיפים לבטל את כל אנשי הימין אלף פעמים לפני שיבטלו את החרדים. נכון שיש להם בטן מלאה גם על החרדים, אבל הימין גורם נזק הרבה יותר גדול לשיטתם. מפעל ההתנחלויות לא עולה מליארדים? בעיני השמאל המפעל מיותר, ושוב, הנטל הכלכלי גדול הרבה יותר מכל פער כלכלי שייצרו החרדים באלף שנה.
במלים אחרות: לטעון שהחרדים הם הבעיה ומה שמכביד על אזרחי ישראל, זו טענה שנסתרת מהמציאות, הימין והשמאל נלחמים זה בזה, משום שהם רואים בצד השני איום תרבותי, מנטלי, כלכלי, לאומי, הרבה יותר גדול מאשר החרדים.
לכל קבוצה יש את התרבות שלה, ואת המחירים שהיא וכלל החברה משלמים כתוצאה מהתחשבות גם ברצונותיה וצרכיה, לכל קבוצה יש זכות קיום בזכות התרבות והאידיאולוגיה שלה, האדם מחפש משמעות, והמשמעות היא הקיום שלו, ושלנו. לדרוש מאנשים לשלול את המשמעות לחיים עבורם, כדי שיהיה עוד כסף בתל”ג, זו דרישה לא אנושית. לפי אנשים מסורתיים,
ההתנהלות האישית של ברקוביץ’, היא מחיר שמשלמת חברה מתירנית וליברלית. לא כולם מוכנים לשלם את זה.
