אנסה לדייק את כוונתי.
אני טוען שכללי המשחק לא צריכים להיות במחלוקת ובין כללים אלו העובדה שבדמוקרטיה קיים עקרון השוויון אשר לפיו יפורשו החלטות מינהליות, שבית המשפט הוא המוסד שיחליט על כך וכללים נוספים. נגזר מכך שהחלטה לפיה החלטה מינהלית מסויימת מפרה את עקרון השוויון אינה "כפיה" במובן השלילי המקובל של המילה, אלא חלק מהמשחק הדמוקרטי.
שאלות מסדר שני הינן מה כולל העקרון, איך לאזן בינו לבין חרויות אחרות (למשל, חופש הדת) ועקרונות נוספים. בשאלות אלו הגיע בגצ להכרעה לפיה מתקבלת חלקית עמדת החרדים כי אין בהפרדה בכיתות הלימוד פגיעה בשוויון וקבע קביעות נוספות כאמור בפסק הדין.
לעומת זאת, לאלו מבין אחיך החרדים, שלא מאפשרים לי ליסוע ברכבי הפרטי בדרך ציבורית, אין את הזכות לעשות זאת והם בניגוד לבית המשפט, אכן "כופים" את ערכיהם.
וגם בנושא הזה היו פסיקות ונדמה לי שמכל המתחים בין חילונים לחרדים, דווקא המתח הזה קצת נרגע וסטטוס הקוו די נשמר על ידי שני הצדדים.