@ביולוג ירושלמי
אני מסכים איתך שזה יהיה עדיף שחיילים משוחררים ייעדו את הפיקדון לפעולות יצרניות ולא לשם צריכה מיידית.
עם זאת אני גם מבין שאין לא לי ולא למדינה זכות להחליט לשם מה אותם משוחררים ייעדו את כספם.
אבל זה בכלל לא העניין.
הפיקדון אינו "מתנה", הוא כסף הנלקח בכפייה מכלל האוכלוסייה ומנותב בצורה הנראת הגיונית לצופה מבחוץ, אך כאשר בוחנים היטב את השטח רואים שלא רק שהוא נכשל בלמלא את ייעדו, אלא גם שהוא מקשה על החיילים המשרתים.
הרי הפיקדון הוא הכסף שאינו ניתן לחיילים במשכורתם במהלך השירות.
חיילים המעדיפים להיכנס לחובות לצורך קניה בשק"ם (יש לא מעט) ישמחו לקבל את הכסף המיועד לפיקדון במהלך השירות. חיילים בודדים החיים במחסור תמידי ישמחו גם הם.
דווקא החיילים הנתמכים ע"י הוריהם ולא צריכים לחשוש איך יממנו את את הלימודים, חתונה או כל מפעל אחר, הם אלו שאינם זקוקים לא לפיקדון בסוף השירות ולא התוספת שתינתן במקרה והוא יבוטל.
האבסורד הוא שהכפייה עליהם להשקיע את כספם בפעולה המתיישרת עם האינטרסים של המדינה (שאינם האינטרסים של קבוצות שונות באוכלוסייה) אינה מונעת מהם לצרוך מיידית לאחר שחרור את הכסף של הוריהם או כספים אחרים.
כלומר: אם אדם רוצה רכב או טיול יקר, בימינו ניתן להשיגם גם ללא הון עצמי, ואף אחד לא יוכל לעצרו.
אני מדבר מניסיון אישי, הרי רוב חברי קנו רכב לשם הגעה לעבודה וכו' בכסף שחסכו, לוו או בעזרת הוריהם.
אז אני שואל: לא עדיף לתת להם לעשות עם הפיקדון ככל העולה על רוחם, אם בכל מקרה הם ייעדו כספים לצריכה?
מה זה משנה אם זה במזומן, אשראי או בפיקדון?
לאדם יש סדר עדיפויות מסויים, כל עוד הוא לא עונה על הצרכים הנמצאים בראש הרשימה, אותו אדם לא יעבור לפריט הבא אחריו.
אז הבעיה היא לא מתי ולמי ניתנת הזכות לחלוש על הכסף, אלא לשם אילו מטרות האדם ייעד אותם כאשר תינתן לו ההזדמנות.
ואת זה אני חושב לא ניתן לשנות באופן מהותי.
לא לדבר על האבסורד שהמדינה מייעדת את הפיקדון בין השאר לפתיחת עסק באותו הזמן שהיא מקשה באופן חד על הפעלתו בהשוואה לעסק גדול.