לדעתי כל אחד צריך לשלם על עצמו, מהרוב המוחלט של הדייטים לא יוצא שום דבר. כשאנחנו קובעים לאן לצאת, אני מודיעה שכל אחד מגיע ומשלם עצמאית, עוד לא נתקלתי במישהו שסירב.
אני לא אוהבת את כל הכאב ראש שבא עם דייטים. מי משלם, למה, כמה, מתי, מי אוסף את מי... בשורה התחתונה אני רוצה להכיר בן אדם, אני רוצה מערכת יחסים שוויונית ותומכת וככה אני רוצה שהדייטים שלי ייראו. כל ההצגות האלה לא עוזרות לי להכיר את האדם עצמו, במיוחד בהתחשב בכך שמצופה מגברים להתנהג בצורה מסוימת. מה שאני מסתמכת עליו זה לראות איך הגבר מתנהג עם עם אנשים שאין לו אינטרס להרשים, ככה אני מרגישה שאני מכירה אותו באמת וזו לא סתם הצגה כי הוא מרגיש שהוא חייב
אני לא אוהבת את כל הכאב ראש שבא עם דייטים. מי משלם, למה, כמה, מתי, מי אוסף את מי... בשורה התחתונה אני רוצה להכיר בן אדם, אני רוצה מערכת יחסים שוויונית ותומכת וככה אני רוצה שהדייטים שלי ייראו. כל ההצגות האלה לא עוזרות לי להכיר את האדם עצמו, במיוחד בהתחשב בכך שמצופה מגברים להתנהג בצורה מסוימת. מה שאני מסתמכת עליו זה לראות איך הגבר מתנהג עם עם אנשים שאין לו אינטרס להרשים, ככה אני מרגישה שאני מכירה אותו באמת וזו לא סתם הצגה כי הוא מרגיש שהוא חייב
לפעמים אני מרגיש כאילו רמת הדייטינג שלי היא כמו של ילד בן 16.
נפגשים באמצע ומסתובבים במקומות מעניינים בעיר, על הדרך אוכלים אזיו גלידה או קונים בירה בדרך ליעד השקט
לפעמים אני מרגיש כאילו רמת הדייטינג שלי היא כמו של ילד בן 16.
נפגשים באמצע ומסתובבים במקומות מעניינים בעיר, על הדרך אוכלים אזיו גלידה או קונים בירה בדרך ליעד השקט
סיפור מהתקופה האחרונה:
עד לאחרונה חשבתי שהדברים שאני הכי נמשך/רוצה בבת זוג (מעבר למראה) זה שתעסוק במשהו שמעניין אותה ויהיו לה שאיפות ומודעות פיננסית בסיסית
אז מצאתי מישהי כזאת. לומדת כלכלה ומנהל עסקים ועומדת ובשנה האחרונה לפני שהופכת להיות רואת חשבון.
היא הייתה מאוד סולידית, יותר ממני, והשקיעה את כל הזמן שלה בלימודים ובעבודה. שום דבר אחר.
בתור בן אדם קרייריסט בהתחלה מאוד הערצתי את זה.
אחרי כמה חודשים ביחד (שהצלחנו להפגש רק פעם בשבוע-שבועיים) התחילו לצוף כל החסרונות והבנתי שזה קיצוני מאוד; הרגשתי שהקשר לא מתקדם לשום מקום, בזמן שבקשרים הקודמים שלי אחרי כמה חודשים היינו הרבה קדימה. בכל התקופה הזאת היא לא יצאה פעם אחת עם חברות או מחוץ לבית שלא למטרת עבודה או לימודים, ומסתבר שהייתי הקשר הכי ארוך שלה (הרגשתי מאוד שאין לה ניסיון במערכות יחסים), ושמתי לב ששום דבר אחר לא מעניין אותה חוץ מעבודה ולימודים (נראה לי שכל השיחות שלנו היו רק על זה). הרגשתי שאני יוצא עם סוג של רובוט.
כשהחלטתי להפרד מאוד הפתיע אותי שהיא התאכזבה והופתעה מאוד, וגם אני הופתעתי מהתגובה שלה כי לא חשבתי שזה באמת מעניין אותה.
למדתי לא להגביל את עצמי לטיפוסים מסויימים ושהכל יכול להיות - סיננתי לפי כמה תכונות ספציפיות וחשבתי שזה הכל - אבל זה היה רק מקבץ מזערי ממכלול של תכונות שאי אפשר להיות מוכן אליהן, ועל הדברים הפחות טובים אפשר לעבוד.
לא העלתי את זה, אבל נתתי לזה לקשר המון זמן להתקדם והייתי סבלני מאוד - ולא קרה כלום.
אחרי שדיברתי איתה וראיתי את התגובה שלה חשבתי שבאמת הייתי צריך לדבר איתה על זה.
בכל מקרה, לדעתי זה קיצוני להגיע לגיל 26 מבלי להכנס לקשר (גם אם לא רציני) אחד. זה היה מאוד מורגש.
לא העלתי את זה, אבל נתתי לזה לקשר המון זמן להתקדם והייתי סבלני מאוד - ולא קרה כלום.
אחרי שדיברתי איתה וראיתי את התגובה שלה חשבתי שבאמת הייתי צריך לדבר איתה על זה.
בכל מקרה, לדעתי זה קיצוני להגיע לגיל 26 מבלי להכנס לקשר (גם אם לא רציני) אחד. זה היה מאוד מורגש.
לבחורה אין מושג מה זה קשר, אני חושב שהיית צריך להעלות את הנקודות האלה בפנייה לפני ההחלטה להפרד.
לך תדע אולי הפרידה הזו תגרום להבין שלא הכל זה עבודה ולימודים.
זה לא משנה כמה זמן נתת לקשר, זה משנה מה עשית בתוך הזמן הזה ואם העשייה היתה איכותית.
אלף בית של קשר זה תקשורת, ואת זה כדאי שתפנים בשביל הקשר הבא שיהיה לך. שני אנשים זרים נפגשים ואמורים להפוך לזוג - איך זה יקרה ללא תקשורת? בלי לשים דברים על השולחן? בלי לבצע שינויים נדרשים לצורך התאמה? אם אתה חושב שפשוט תגיע אליך הבחורה הנכונה ותצא קשת בענן לנצח נצחים, צא מהסרט בבקשה לא רק שזה לא יתכן, גם כשתהיה כבר בזוגיות ארוכה וילדים עדיין תצטרך לתקשר בדרך שקופה ובונה.
לבחורה אין מושג מה זה קשר, אני חושב שהיית צריך להעלות את הנקודות האלה בפנייה לפני ההחלטה להפרד.
לך תדע אולי הפרידה הזו תגרום להבין שלא הכל זה עבודה ולימודים.
זה לא משנה כמה זמן נתת לקשר, זה משנה מה עשית בתוך הזמן הזה ואם העשייה היתה איכותית.
אלף בית של קשר זה תקשורת, ואת זה כדאי שתפנים בשביל הקשר הבא שיהיה לך. שני אנשים זרים נפגשים ואמורים להפוך לזוג - איך זה יקרה ללא תקשורת? בלי לשים דברים על השולחן? בלי לבצע שינויים נדרשים לצורך התאמה? אם אתה חושב שפשוט תגיע אליך הבחורה הנכונה ותצא קשת בענן לנצח נצחים, צא מהסרט בבקשה לא רק שזה לא יתכן, גם כשתהיה כבר בזוגיות ארוכה וילדים עדיין תצטרך לתקשר בדרך שקופה ובונה.
נכון, הייתי צריך להיות יותר שקוף, אבל זה נבע מתסכול. בתחילת הקשר הייתי מאוד בעניין ולא חשבתי שיש לה 0 ניסיון במערכות יחסים והקשר לא יתקדם לשום מקום. דיברנו כל יום על מה קורה ואיך היה היום, השיחה אף פעם לא התפתחה למקומות אחרים של מעבר ללימודים עבודה. בנוסף לזה היא גם הייתה אובר תלותית במשפחה. לא מצפה שתנחות משמיים הבחורה הנכונה, כבר הבנתי את זה ופספסתי את הקשר הקודם שלי בגלל זה.
חוסר הניסיון המוחלט זה אחד הדברים שציינתי, לא היו לה תחביבים, היא לא הייתה מישהי חמה, ותלותית יתר במשפחה (בצורה מאוד מוקצנת).
בניגוד למה שציינת עליי בצורה יהירה, אני חושב שאני בשל ובקשרים הקודמים שלי אחרי 4 חודשים כבר עשינו קידוש ביחד. הנקודה שלי בהודעה היא שלא צריך להתמקד על תכונה מסויימת בבחור/ה ("מישהי סולידית"), זה מכלול שלם, וסולידיות זה חשוב אבל זה משהו שיכול להשתנות אם יש רצון, בניגוד לדברים אחרים.
הנקודה שלי בהודעה היא שלא צריך להתמקד על תכונה מסויימת בבחור/ה ("מישהי סולידית"), זה מכלול שלם, וסולידיות זה חשוב אבל זה משהו שיכול להשתנות אם יש רצון, בניגוד לדברים אחרים.
אם לך חשוב מאד חיים סולידיים, יהיה לך קשה לחיות עם בזבזנית. אם אתה חושב שתוכל לשנות אותה אחר-כך, אתה טועה. אישה היא אדם כמוך ולא גוש פלסטלינה שניתן לעצבו כרצונך. אם חשוב לך בת זוג דתיה, למשל, אין טעם לבחור אישה חילונית ולשכנע אותה להפוך לדתיה.
אז ככה, ביולוגית גם זכרים וגם נקבות רוצים להתרבות.
לזכר קל מאוד לפזר את הזרע שלו במקומות שונים. הנקבה לעומת זאת צריכה לשאת את העובר במשך חודשים, מה שהופך אותה לפגיעה יותר לטורפים, דורש ממנה להשיג יותר מזון ולטפל בצאצא מספר שנים (כדי שההשקעה לא תרד לטמיון).
על כן הנקבה נאלצת לברור בן זוג שיפגין מחוייבות, אחריות והקרבה. בטבע כמעט תמיד הזכרים הם אלה שמחזרים אחר הנקבות, בין אם זה על ידי הבאת תשורות, בניית קן יפה או הבסת זכרים אחרים בקרב ראווה.
עכשיו, אתה יכול לטעון שאנחנו כבר לא קופים, אבל ההתנהגות הזו טבועה בנו אבולוציונית ותרבותית, ויהיה לך קשה מאוד לבטל אותה. פמיניזם זו המצאה מודרנית יחסית שהאבולוציה עדיין לא עיכלה.
וואלה בשבילי זה באמת ככה אני יוצאת לפגישה רק למטרה רצינית ולא סתם בילוי ואם גבר לא מציע לשלם אפילו על שתיה אני חשובת אז מה יהיה בחיים משותפים, תקופות של הריון, ילדים קטנים שאולי ארוויח פחות הוא לא ידאג לי. אני כמובן כמעט תמיד מזמינה רק שתיה קפה או משקה קל , אם הגבר ממש לא נראה לי אז גם לא אזמין כלום או אתעקש לשלם. כן אני יודעת בשכל שזה לא מדד הכי מדויק ומישהו יכול להיות לארג' בגלל החיזור והמוסכמות וחביים האמיתים מתחשבן וקמצן וגם להפך מישהו לא רוצה לשלם בדייט ראשון כי כלום לא בטוח ובהמשך ישקיע ויפנק, אבל כן זה בכל זאת מדד וכנראה שהוא ביולוגי נ.ב שמתי לב לעוד משהו מעניין לפעמים הגבר כן מעוניין גם להזמין אוכל ונראה שנעלבים כשאני מסרבת (ופה אני בהתלבטות כי זה נראה לי מרגיש לבחור היא לא רוצה שאזמין אוכל כי היא לא מעוניינת אז אני נותנת לו הרגשה לא נעימה מצד שני אם אסכים ואני לא מעוניינת בו אני יוצאת נצלנית, אין צד שלישי אני לא אשלם על עצמי על אוכל שאני לא מעוניינת בו, יש לי אוכל בבית ואני לא נהנית לאכול מול זרים והשקעתי מספיק זמן וכסף בטיפוח שלי)
משפט מנצח בעיניי. למה שלא תגידי מראש לבחור, כשאתם קובעים בטלפון, שאת לא נוהגת לאכול בדייט ראשון ותשמחי אם הוא ידאג לרעב שלו עוד לפני הפגישה? ואפילו תוכלי להוסיף שהשתיה שלך בדייט ראשון, את משלמת עליה. ככה הבחור יבין שזה לא אישי כנגדו אלא קשור להחלטות שקיבלת על עצמך.
באמת?
אני לא חושב (באופן אישי)
אם נמשיך עם הקו של דתי\חילוני דתיה\חילוניה
אז אם לדוגמא היה דגש על קידוש ביום שישי עם כל המשפחה ובעקבות החילוניות זה נעלם, זה דה פקטו שינוי
עם רצון או בלי רצון מישהו צריך להשתנות ולשנות כאשר מגיעים מקליקות שונות
רק עם רצון ורק השתנות עצמית מבחירה וברור שכל זוג נדרש להתאמות (כתבתי את זה למעלה) וברור ששינויים קורים כל הזמן ולכן התאמות למציאות החדשה נדרשות כל הזמן. גם בגיל 50 וגם אחרי 50 שנות זוגיות.
אנקדוטה: חברה טובה שלי ז"ל היתה נשואה כ-20 שנה לבחור שהיא הכירה כחילוני (חזר בשאלה בגיל הנעורים). יום אחד הוא התחיל את הדרך חזרה לדת, כבר היו ילדים מתבגרים בתמונה, והיא נשארה חילונית בזמן שהוא הלך והקצין. היא בחרה במה להתאים את עצמה אליו (כשרות בבית כן, נידה לא) והוא בחר להפסיק את ההקצנה ולהישאר איתה. כך הם חיו עוד 20 שנה עד למותה וכשהוא נישא שוב, בחר להינשא לאישה חילונית שגם היא קיבלה על עצמה רק חלק מהדת.
מה שאני אומרת זה שתמיד חשוב לשים על השולחן את הנושאים שמציקים לנו ואז הבן זוג יבחר אם ובמה להתחשב. אף פעם לא לדרוש מהשני שינוי, מקסימום אתה תשנה את עצמך ע"י הקטנת ציפיות או שינוי בקו המחשבה.
אמשיך גם עם הקו בדוגמא האישית שלי, הייתי פעם מקבלת התקפי חרדה עד רמת בכי מריח של סגריות. אם הייתי חותמת על דבר אחד של וודאות בחיים זה שלא אגור עם אדם שמעשן.
שנתיים ראשונות עם בן הזוג שלי היו גיהנום צרוף רק מהסיבה הזו.
לא רק שהוא היה מעשן (לא סגריות), הוא היה מעשן בתוך הבית.
ניסיתי להלחם בזה בכל דרך אבל לא הצלחתי. זה אורח החיים שלו מאז ומתמיד, זה הכיף שלו וזה לא בכוונה נגדי. ניסיתי גם לא לקבל את זה ולעזוב עשרות פעמים אבל הגעגוע היה מחזיר.
בסופו של דבר הרצון להיות איתו היה חזק יותר מהחרדה, ומאז אנחנו מתפננים באושר יחדיו...
(אגב, זה שלא "בא לקראתי" גרם לי להיות בן אדם חופשי מחרדות וזה היה שווה הכל).
אני מסכים עם הרוב
אבל לא תמיד אנשים יודעים מה מציק להם מראש
לא תמיד הם יודעים מה מציק למשפחה של.. (ויש המון שזה חשוב להם)
ויש שפשוט נכנעים לצד אחד ופועלים על פי מה שקיים אצלו
לא כולם חוששים משינוי, רוצים שינוי, יודעים איך לשנות, יודעים מה לשנות
כל זה לא קשור למילה אהבה, זה לא סוד הקסם לחיים שממיסה חומות של שונות
בתור אדם פרקטי, זה אפילו נשמע ילדותי משהו