כשיש רצון אמיתי לחיות יחד אז מוצאים דרך.
אמשיך גם עם הקו בדוגמא האישית שלי, הייתי פעם מקבלת התקפי חרדה עד רמת בכי מריח של סגריות. אם הייתי חותמת על דבר אחד של וודאות בחיים זה שלא אגור עם אדם שמעשן.
שנתיים ראשונות עם בן הזוג שלי היו גיהנום צרוף רק מהסיבה הזו.
לא רק שהוא היה מעשן (לא סגריות), הוא היה מעשן בתוך הבית.
ניסיתי להלחם בזה בכל דרך אבל לא הצלחתי. זה אורח החיים שלו מאז ומתמיד, זה הכיף שלו וזה לא בכוונה נגדי. ניסיתי גם לא לקבל את זה ולעזוב עשרות פעמים אבל הגעגוע היה מחזיר.
בסופו של דבר הרצון להיות איתו היה חזק יותר מהחרדה, ומאז אנחנו מתפננים באושר יחדיו...
(אגב, זה שלא "בא לקראתי" גרם לי להיות בן אדם חופשי מחרדות וזה היה שווה הכל).