אז הדולר נחלש ומעך לך את התשואה?

זה מאד נדיר שמדד S&P 500 עולה 4 שנים ברציפות בשיעור דו-ספרתי.

כמה נדיר?

ובכן, זה קרה רק 3 פעמים בהיסטוריה, כשהאחרונה שבהן הייתה בין השנים 1999-1995, רגע לפני משבר הדוט.קום.

למרבה הצער, משקיעים ישראלים עם חשיפה גבוהה לשוק המניות האמריקני לא קצרו את מלוא הפירות בשנת 2025.

בעוד שה-S&P 500 הניב עד כה 14.1% מתחילת השנה כולל דיבידנדים, התשואה השקלית השנתית של קרנות עוקבות S&P 500 נכון לנובמבר 2025 נמוכה מזו שהניב פיקדון בנקאי בתקופה המקבילה.

בינתיים, מדד ת”א 125 השיא כבר יותר מ-40% מתחילת השנה.

לא נעים.

“הזבוב במרק” כאן הוא כמובן היחלשות הדולר כנגד סל המטבעות העולמי, שמתרחשת במקביל להתחזקות השקל על רקע סיום המלחמה.

תנודות המטבע הללו נוגסות בתשואה שהניב שוק המניות האמריקני ומשאירות אותנו עם תשואה פושרת למדי במונחים שקליים.

כך נראית התממשות של סיכון מטבע.

כרגיל, מצבים מהסוג הזה גורמים למשקיעי טווח ארוך להזדעק, לשכוח מהטווח הארוך, להסיק שמשהו בתיק ההשקעות הגלובלי שלהם מקולקל, וכמובן לרצות להגיב מיד כדי לתקן את המעוות.

וכך יש מי ששואל את עצמו אם צריך להגדיל כעת חשיפה לשוק המניות הישראלי, או אפילו לגדר אקטיבית את החשיפה של תיק ההשקעות לדולר באמצעות מוצרים מנוטרלי מטבע חוץ (מט”ח).

התכונה ניכרת גם בקרב מנהלי ההשקעות: אחדים מהם אף ממליצים להקצות עד 60% (!) מהפלח המנייתי לשוק המקומי, בפרט לאור החשש שהדולר עלול להמשיך להיחלש.

האם השקל ימשיך להתחזק בטווח הקרוב כנגד הדולר? אינני יודעת.

ויחד עם זאת, אני בדעה שרוב המקרים לא מצדיקים גידור מט”ח אקטיבי בהשקעה במניות לטווח ארוך.

אנסה להסביר מדוע.

מושכלות יסוד

נחזור ליסודות.

כשאנו משקיעים בניירות ערך זרים, שאינם נקובים בשקלים, אנו יוצרים למעשה חשיפה כפולה: פעם אחת לנכס הבסיס, למשל מדדי מניות כמו S&P 500 או MSCI World, ופעם שנייה למטבע שבו נקוב הנכס, במקרה זה דולר ארה”ב.

התשואה הכוללת שלנו, במונחים שקליים, תהיה תשואת נכס הבסיס בתוספת השינוי בשער החליפין של הדולר מול השקל.

כך, למשל, אם מדד S&P 500 (הנכס הזר) עולה ב-10%, אבל הדולר נחלש מול השקל ב-10%, התשואה השקלית שלנו תהיה 0%.

יתכנו כמובן תרחישים נוספים:

	השקל נחלש מול הדולר	השקל מתחזק מול הדולר
שער  נכס הבסיס עולה	הטוב משני העולמות: מרוויחים הן מעליית נכס הבסיס והן מהתחזקות הדולר	התחזקות השקל גורעת מביצועי נכס הבסיס
שער נכס הבסיס יורד	התחזקות הדולר מרככת את הנפילות בנכס הבסיס	הרע משני העולמות: נכס הבסיס צולל במקביל להיחלשות הדולר מול השקל

כמשקיעים ישראלים שמנהלים את חייהם הכלכליים בשקלים, התשואה השקלית, המודדת בכמה צמחה ההשקעה ומה כוח הקנייה שלה בישראל, היא הדבר החשוב עבורנו.

אפשר כמובן להשקיע בשווקי חו”ל באופן שמנטרל את החשיפה לתנודתיות מט”ח.

לצורך כך קיימות קרנות מחקות מנוטרלות מטבע.

הקרנות הללו מגלגלות נגזרים פיננסיים כמו אופציות וחוזים עתידיים, שמאפשרים להן לנעול שערי חליפין עתידיים מראש, באופן שינטל את ההשפעה השוטפת של תנודות המטבע.

התוצאה היא שהמשקיע בקרנות הללו נחשף אך ורק לגורם סיכון אחד: נכס הבסיס.

על פניו, קרנות מנוטרלות מטבע נהנות מיתרון מובהק שהופכות אותן לבעלות סיכון מופחת: הרי מובן שעדיף להיחשף לגורם סיכון אחד (סיכון שוק) מאשר לשני גורמי סיכון (סיכון שוק + סיכון מטבע), לא כן?

ואם הצריכה וההתחייבויות העתידיות שלנו כולה בשקלים, מובן שנרצה לגדר את כל תזרימי המזומנים ורווחי ההון שלנו לשקל גם כן… נכון?

כשנכנסים לעומקים של דברים, מצטיירת תמונה מורכבת בהרבה.

משחק סכום אפס

ההבחנה היסודית בין מניות לבין מטבעות היא שמניות הן נכסים מניבים, בעוד שמטבעות הם לכל היותר אמצעי חליפין.

כשאנו קונים מניה, אנו רוכשים חלק מעסק פעיל, עם עובדים, מוצרים ושירותים, הכנסות ובשאיפה גם רווחים. תכליתו של כל עסק היא לייצר עושר חדש שלא היה קיים קודם לכן. נגריה שרוכשת בול עץ ב-100 ש”ח, הופכת אותו לשולחן ומוכרת אותו בתמורה ל-300 ש”ח, יצרה ערך של 200 ש”ח.

מכיוון שהתוצר האנושי צומח לאורך זמן הודות לדמוגרפיה ולחדשנות טכנולוגית, לעסקים ולמניות יש תוחלת חיובית.

מטבעות, להבדיל, הם כלי מדידה, או יחסי מחיר בין שתי כלכלות. הם לא מניבים דבר. מטבעות לא נועדו לצמוח. תפקידם לתמחר מוצרים ושירותים אחרים על מנת להקל על המסחר בהם.

לכן, בניגוד למניות, התוחלת של מטבעות בטווח הארוך היא אפס.

שוק המניות הוא משחק עם תוחלת חיובית. אם הכלכלה העולמית צומחת, אז חברות ברחבי העולם כולן יכולות להשיא את ערכן בעת ובעונה אחת. העוגה כולה צומחת וכולם יכולים להרוויח.

שוק המט”ח, להבדיל, הוא משחק סכום אפס. ערכו של כל מטבע תמיד נמדד ביחס למטבע אחר, ולכן שערי חליפין תמיד מוצגים בצמדים, למשל: דולר/שקל: כדי שהשקל יעלה, הדולר חייב לרדת, ולהיפך. לא יתכן ששניהם יתחזקו זה כנגד זה באותה עת.

כך שאפשר להמשיל את שוק המט”ח למעין משיכה בחבל, כשבכל פעם אחד המטבעות מושך חזק יותר. על פני טווח של 20 או 30 שנה, החבל נע לכאן ולכאן, אבל נקודת המרכז נשארת פחות או יותר זהה, כשרווח של מטבע אחד מתקזז ישירות כנגד הפסד של מטבע אחר.

סיבה מרכזית לדינמיקה הזו היא שמטבעות נוטים להתכנס לממוצע.

כלומר, כשמטבע נע “רחוק מדי” בכיוון מסוים, הוא יפגוש כוח נגדי שימשוך אותו חזרה למעין שיווי משקל. זאת להבדיל ממניות, שיכולות תאורטית להמשיך ולצמוח לנצח.

לא לעולם חוסן

המציאות הזו מסבירה גם מדוע התחזקות של השקל לא יכולה להימשך עד אין-סוף.

שקל חזק מדי יהיה הרסני ליצואנים, ובמשתמע למשק הישראלי כולו, שמוטה במובהק לכלכלת ייצוא.

לדוגמה, חברת הייטק ישראלית שמייצאת תוכנה לארה”ב בדולרים, אבל משלמת משכורות למהנדסים בשקלים, עלולה להיקלע לקשיים חמורים אם הדולר ידרדר, נניח, לשער של 2 ש”ח. ייסוף השקל כאן נוגס ישירות בשורת הרווח שלה.

וכאן מגיע הכוח המאזן: בתאוריה, אם ההייטק או הייצוא הישראלי בכלל יקרוס, פחות דולרים ייכנסו לישראל, מה שעלול להוביל למחסור בדולרים לעומת עודף בשקלים, מה שיביא בתורו להיחלשות השקל ולהתחזקות הדולר.

כוח מאזן נוסף מכונה שיוויון בכוח הקנייה, או PPP (Purchase Power Parity). התאוריה הזו גורסת שלאורך זמן, סל מוצרים אמור לעלות אותו דבר בכל מדינה.

כך שאם השקל מתחזק מאד, ישראל הופכת ליקרה באופן יחסי לשאר מדינות העולם, אף יותר ממה שהיא היום. כתוצאה, תיירים יפסיקו להגיע הנה כי השקל פשוט יקר מדי, ואילו ישראלים יפסיקו לקנות תוצרת מקומית ויזמינו הכל מאמאזון כי זה נעשה לפתע זול משמעותית במונחי שקלים. שתי המגמות הללו ילחצו את השקל מטה.

לבנק ישראל יש כמובן עניין למנוע תרחיש של התחזקות (או היחלשות) קיצונית של השקל, ולכן הוא נערך מבעוד מועד להתערב בשערי המט”ח.

כך, למשל, כדי להחליש את השקל, בנק ישראל יכול להפחית ריבית. כשהריבית יורדת, למשקיעים זרים יש תמריץ לחפש השקעות סולידיות בשווקים שמניבים ריבית גבוהה יותר, ולמכור שקלים על הדרך.

בנק ישראל יכול גם למכור שקלים ולרכוש דולרים בעצמו, כפי שעשה, למשל, ב-2021 כאשר הדולר ירד לשפל של 3.11 ש”ח.

מנגד, כששער הדולר טיפס לשער של 3.95 ש”ח ב-2023, בנק ישראל מכר דולרים כדי לחזק את השקל.

כך שהמטבע הוא כמו גומייה שאפשר למתוח, אבל ככל שהיא נמתחת, הכוח שמושך אותה חזרה לממוצע מתחזק.

(*) הממוצע, אגב, איננו מספר קבוע, אלא שווי הוגן שמשקף את הפערים הכלכליים בין ישראל וארה”ב, בהתחשב במשתנים כמו אינפלציה, צמיחה וריבית. אם השקל סוטה מהשווי ההוגן הזה, כוחות השוק יחזירו אותו “בכוח”.

ואכן, כשבוחנים את הדולר/שקל בטווח של 30 שנה, אפשר לראות את הדינמיקה הזו של חזרה לשיווי משקל.

למרות המחזוריות והתנודתיות, הדולר היום נסחר אחוזים בודדים מעל לשערו ב-1996.

למקרה שתהיתם, S&P 500 רשם מאז תשואה מצטברת של 1780%.

המסקנה מכאן למשקיעי טווח ארוך היא שתנודות מט”ח, אף על פי שעשויות להיות חדות ובלתי צפויות, לרוב נוטות להתקזז אלה כנגד אלה בטווח של עשורים.

במילים אחרות, עבור משקיעי טווח ארוך תנודות מט”ח הן רעש רקע שלא אמור להוסיף או לגרוע באופן משמעותי מתשואה של תיק מניות גלובלי.

ואם ניקח בחשבון שלגידור מט”ח יש גם עלויות, כמו למשל דמי ניהול גבוהים יותר, הפרשי ריבית, עלויות גלגול חוזים עתידיים ועוד שיכולות להסתכם בטווח של 0.5% ל-1% בשנה, המסקנה היא שאנחנו בעצם משלמים כדי לגדר מפני … כלום, בעצם.

כל הביצים בסל אחד

הצורך בגידור מט”ח אקטיבי של תיק ההשקעות מתייתר במידה רבה גם לאור מה שאפשר לכנות “גידורי מט”ח טבעיים”.

התחזקות של השקל אמנם מקטינה את הערך השקלי של תיק השקעות דולרי, אבל היא מחזקת את כוח הקנייה העולמי שלנו במונחי דולר.

פתאום השקלים שלנו קונים יותר בעולם.

כך, כשם שמוצרים בחו”ל נעשים לפתע זולים יותר עבורנו, אפשר גם לקנות יותר מניות איכותיות בחו”ל תמורת פחות שקלים.

ומכיוון שבתוחלת מניות צפויות לצמוח בעוד שתנודות מט”ח צפויות להתכנס לממוצע, היחלשות של הדולר מול השקל היא דווקא הזדמנות להגדיל חשיפה לשווקי חו”ל, לא לברוח מהם.

להבדיל, כאשר השקל נחלש והייבוא מתייקר, האינפלציה בישראל נוטה לעלות וכוח הקנייה העולמי שלנו נחלש. זה בדיוק הזמן שבו תיק השקעות בלתי-מגודר נוטה לזנק במונחים שקליים, מה ששומר על כוח הקנייה שלנו.

שני ההיבטים האלה: היכולת לקנות מניות בחו”ל בזול כשהשקל מתחזק, והיכולת לגדר התפרצות אינפלציונית בישראל כשהשקל נחלש דרך עליית ערך של תיק ההשקעות – נעלמים כשאנחנו מוסיפים גידור מט”ח אקטיבי.

רוב קוראי הבלוג הזה מנהלים את חייהם בשקלים. ערך הדירה שלכם נקוב בשקלים וכך גם הערך הנוכחי של הפנסיה, המשכורת וההון האנושי שלכם.

לכן, אני לא חושבת שאדם שמגדר 100% מההשקעות שלו לשקל “מנהל” סיכון מטבע. הוא רק מעצים סיכון מטבע (ועוד משלם על כך!) בכך שהוא מרכז את כל חייו הפיננסיים, מהונו האנושי ועד להונו הפיננסי, בסל קטן, מאוים, משוסע ולא מאד פופולרי במזרח התיכון.

אני ממילא נמצאת בחשיפה עצומה לישראל במובן זה שאני חיה כאן, משלמת כאן מיסים ומגדלת כאן את הילדים שלי. חשיפה למטבע זר מסייעת לי להימנע מנקודת כשל בודדת אם משהו רע מאד יקרה בישראל, ולהגן על כוח הקנייה שלי למרות מלחמות, סנקציות, אינפלציה, שינוי משטרי או בריחת הון.

גידור מלא לשקל, להבדיל, מחסל את רשת ההגנה הזו, וגורר גם את הנכסים הזרים בתיק ההשקעות לקלחת הפוליטית והגאו-פוליטית של ישראל.

במובן זה, מה שמצטייר כאסטרטגיית ניהול סיכונים עלול להחמיר את מצבנו בתרחיש של קטסטרופה.

במקום גידור מט”ח זה הופך להימור מאקרו ממונף על עתידה של מדינת ישראל, עם עלויות גבוהות יותר, פיזור מועט יותר, והיעדר רשתות ביטחון למקרה שהשקל יפול בשלב מסוים.

המניות שלך יודעות לנהל סיכון מטבע טוב ממך

סוג נוסף של גידור טבעי קשור למכניקה של תיק המניות עצמו.

חברות רב-לאומיות מייצרות הכנסה במגוון רחב של מטבעות, ללא קשר לשאלה היכן התאגדו, באיזו בורסה הן רשומות או מהו המטבע שבו נקוב מניותיהן. לשם המחשה, 41% מהכנסותיהן של החברות הכלולות במדד ה-S&P 500 מקורן מחוץ לארה”ב.

לגוגל, למשל, יש הכנסות משמעותיות בשקלים, באירו, בליש”ט, בין יפני ובעוד עשרות מטבעות, וזאת אף על פי שמדובר בחברה אמריקנית שרשומה למסחר בנאסד”ק, מדווחת בדולר ומניותיה נקובות בדולר.

אם הדולר נחלש ביחס לסל המטבעות העולמי, כפי שראינו לאחרונה, אז הערך הדולרי של הרווחים שגוגל מפיקה במטבעות אחרים עולה כשממירים אותם חזרה לדולר, מה שכמובן מגדיל את הרווח למניה.

כך, היחלשות הדולר עשויה להיות דווקא רוח גבית למניית גוגל.

לכן, תיק מניות גלובלי מנהל סיכון מט”ח  “באופן טבעי” ללא צורך בשכבה נוספת של גידור אקטיבי מעליהן.

גם ההיפך הוא הנכון. משקיע עשוי לחשוב בטעות שכשהוא מגדיל חשיפה לשוק המניות הישראלי, למשל באמצעות רכישת קרן מחקה ת”א 125, הוא נמנע מחשיפה לתנודות מט”ח.

אבל גם כאן, חלק גדול מהחברות הישראליות הכלולות במדד זה מייצרות את עיקרן הכנסתן בחו”ל, במטבע זר. עבורן, התחזקות השקל דווקא פוגעת ברווחיות ועלולה להוביל לירידה בשערי המניות.

להבדיל, חברה ישראלית שמייבאת חומרי גלם מחו”ל עשויה דווקא לראות עלייה ברווחיות שלה בתרחיש של היחלשות הדולר.

הנקודה היא שהרווחיות של חברות מושפעת מתנודות מט”ח, לא משנה היכן רכשתם אותן או באיזה מטבע נקובות מניותיהן.

להתרחק מחוף מבטחים

השקל הוא מטבע סיכון. בשונה מהדולר, אשר נתפס כחוף מבטחים בתקופות של סערה, השקל נוטה להיחלש בתקופות של לחץ כלכלי ולהתחזק בזמנים טובים.

בשנים האחרונות התופעה הזו מורגשת אף יותר על רקע הגדלת החשיפה של הגופים המוסדיים בישראל (קרנות פנסיה, חברות ביטוח) לשווקי המניות בחו”ל. מכיוון שהגופים הללו מנהלים חסכונות בהיקף של טריליוני שקלים, הם כפופים למדיניות ניהולים סיכונים מחמירה שמחייבת אותם לגדר את סיכוני המט”ח בעצמם.

כששוק המניות בארה”ב עולה, היקף הנכסים המנוהלים של המוסדיים הישראלים עולה בהתאם, והם נדרשים להגדיל את פוזיציית הגידור שלהם (שורט דולר). מסיבה זו המוסדיים מוכרים דולרים וקונים שקלים.

לכן, כשמדדי המניות בארה”ב מזנקים, מיליוני דולרים נמכרים בעת ובעונה אחת על ידי המוסדיים, וההיצע העצום הזה של דולרים לוחץ מטה את שער הדולר/שקל. מנגד, כשהשוק בארה”ב יורד, גם פוזיציית הגידור קטנה, והמוסדיים מוכרים שקלים וקונים דולרים, מה שמחליש את השקל ומחזק את הדולר.

זכרו ששוק המט”ח המקומי הוא שלולית קטנה ביחס לשוק המניות האמריקני: כשלוויתנים כמו קרנות הפנסיה נעים בתוך השלולית הזו, המים ניתזים בעוצמה.

כך שנוצרה כאן אנומליה מבנית שהביאה לקורלציה שלילית בין שוק המניות האמריקאי לבין שער הדולר/שקל. הקורלציה השלילית הזו מהווה מעין בלם זעזועים לתיק בתקופות של ירידות חדות בשוקי ארה”ב. גידור מלא של תיק ההשקעות לשקל מסיר את בלם הזעזועים הזה.

מה בכל זאת לגדר? 

במניות, כאמור, גידור מט”ח לא מוסיף דבר: תפקידן להשיג תשואה גבוהה, כך שהן יכולות “לספוג” תנודתיות מט”ח לאורך זמן, שבטווח של עשורים הופכת לרעש רקע.

משזה נאמר, אין סיבה לחשוף נכסים שמלכתחילה נועדו להיות הגנתיים לסיכון מט”ח.

לכן, יש היגיון לגדר את הפלח דל-הסיכון בתיק ההשקעות, שמורכב בעיקר בנכסים עם תנודתיות נמוכה יותר כמו אגרות חוב ושווי-מזומן, שמוחזקים מלכתחילה לצורך מיתון הסיכון הכולל בתיק.

מובן שככל שהמשקיע מתבגר, טווח ההשקעה מתקצר וסיבולת הסיכון פוחתת, כך יש היגיון גם להקטין את החשיפה לתנודות מט”ח, שכפי שהרגשנו כולנו השנה, עלולות להיות חדות מאד בטווח הקצר.

בנוסף, יש היגיון לגדר מט”ח אם צפויות התחייבויות גדולות בשקלים בטווח הזמן הקצר.

זהירות, מאקרו

כל הימור על תנודות מט”ח הוא בסוף הימור מאקרו-כלכלי.

ובעולמות המאקרו, אני מסכימה מאד עם הווארד מרקס, שטען שהימורי מאקרו מורכבים מכדי שאפשר יהיה למדל אותם או לייצר תחזיות על בסיסם שאפשר יהיה לתרגם לתשואה עודפת.

האתגר הוא לא רק לחזות מגמות מורכבות כמו “השקל יתחזק בטווח הארוך בגלל הסכם השלום הצפוי עם סעודיה” או “הדולר יאבד את מעמדו כמטבע הרזרבה העולמי”, אלא לנחש גם כיצד השוק עצמו יגיב לאירועים האלה, וסטטיסטית הסיכוי לפגוע פעמיים בהימור הזה נמוך מאד.

רוב תחזיות המאקרו מסתכמות בהנחה שהמגמות הנוכחיות יימשכו, והנחות כאלה לא מציעות שום פוטנציאל לתשואה עודפת, כי כולם עדים בדיוק לאותן מגמות.

אין ספק שלממשל טראמפ יש עניין להחליש את הדולר. אינפלציה מתונה ודולר חלש מסייעים לממשל, שמתמודד עם חוב לאומי עצום וגירעון מעמיק.

אבל גם לדחיפה הזו יש גבולות, ומכאן ועד לטענה שהדולר בדרך לאבד את מעמדו כמטבע הרזרבה העולמי יש מרחק רב.

הדולר ארוג לתוך סיביה של המערכת הפיננסית העולמית. הוא מערכת ההפעלה שלה. כל ניסיון לפגוע במעמדו כמטבע הרזרבה העולמי יהיה איטי וכואב – ואני אומרת את זה כמי שעדיין מאד שורית על ביטקוין.

העולם זקוק למטבע רזרבה אמין כדי לתמחר סחורות, להקל על הסחר העולמי, להוות עתודות מט”ח לבנקים מרכזיים, ולספק נזילות לשוק אגרות החוב.

אין שום מטבע חלופי שמציע מידה דומה של נזילות, הגנה משפטית והכרה עולמית.

ארה”ב היא עדיין הכלכלה המתקדמת והגדולה ביותר, יש לה שוקי הון עצומים ועמוקים והגנה על זכויות קניין שזוכה לאמון של זרים. זו המדינה העשירה והעוצמתית ביותר בתולדות האנושות. זו הסיבה שבתקופות משבר משקיעים עדיין רצים אל הדולר ולאג”ח ממשלת ארה”ב כחוף מבטחים.

אם הדולר מתמוטט יחד עם כלכלת ארה”ב, סביר להניח שנהיה עסוקים יותר בלצוד את החתול של השכן מאשר בגורל תיקי ההשקעות הלא-מגודר שלנו.

אני לא מאמינה שממשל כאוטי ככל שיהיה יכול להעלים את כל זה ברגע.

כדי שהדולר יאבד את מעמד הרזבה שלו יידרשו שנים ארוכות של קריסה מוסדית לצד עלייה של חלופה אמינה. אנחנו עדיין רחוקים משני אלה, ולמקרה שאנחנו לא, אני מחזיקה ביטקוין.

לבחור את הקרבות הנכונים

תנודות מט”ח חדות כמובן מייצרות המון רעש,  אבל לדעתי, זו לא הזירה שמשקיע טווח-ארוך צריך בכלל להיאבק בה.

השקעה במניות לטווח ארוך היא אתגר מורכב ממילא, שמרתק משאבים פסיכולוגים אדירים. המשימה הופכת מורכבת שבעתיים כשמשקללים לתוכה גם הימורי מאקרו/פורקס שאיש לא באמת יודע לחזות, מתודלקים בנראטיבים כמו קריסת הדולר או הנירוונה הישראלו-סעודית העתידית.

עבור משקיע בתיק מניות גלובלי שנבנה כחלק מתכנון צופה עשורים, גידור מט”ח אקטיבי מוסיף עלויות מבלי להשיא תועלת משמעותית לאורך זמן.

גידור כזה עלול לסכן את התמונה הפיננסית ההוליסטית כתוצאה של חשיפת יתר לכלכלת ישראל והסרת בולמי זעזועים חיוניים בתקופות של נפילות.

מניות תמיד ינצחו מטבעות, ולכן אין היגיון לשלם עלויות גידור כדי להגן על נכס צומח מפני תנודות של נכס סטטי.  שמרו את הגידור למקומות שבהם הוא נדרש באמת: בטווחים קצרים מאוד או באפיקים סולידיים כמו אגרות חוב.

זכרו: היתרון של המשקיע הקטן הוא לא ביכולת להערים או לתזמן את שוק המט”ח, אלא בסירוב להפוך כל כותרת מפחידה לצעד אופרטיבי שעלול להזיק לתיק ההשקעות שלו.

***

סוף שנת המס בפתח. הגישו בקשה להחזר מס באמצעות פינאפ עבור השנים 2024-2019, עשו סדר בפנסיה באמצעות קאבר (בחינם) ומצו את ההפקדות לחסכונות פנסיוניים. תשלום מס עודף לא מזכה בפרס על אזרחות טובה!

המידע במאמר זה מבוסס בין היתר על דעותיה האישיות של הכותבת כמשקיעה חובבת. מטרתו לספק מידע בסיסי וראשוני בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ מס, ייעוץ פנסיוני, שיווק פנסיוני, ייעוץ משפטי, שיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם, ו/או תחליף לייעוץ כאמור מטעם בעל הרישיון המתאים על פי דין. התייחסויות במאמר זה לניירות ערך ו/או נכסים דיגיטליים ו/או לביצועיהם, ככל שישנן, נועדו לצורך המחשה בלבד ואין בהן כדי להוות המלצת השקעה, הצעה לרכישה, ייעוץ לקנייה או מכירה, הבטחת תשואה או רווח ו/או הנעה לפעולה כלשהי בקשר עם אותם נכסים. הכותבת אינה אחראית לתוצאות השימוש ו/או היישום של האמור במידע ואין באמור בו משום התחייבות לנכונותו, דיוקו, עדכניותו, ו/או מידת התאמתו לנסיבותיו וצרכיו המסוימים של כל אדם. הקישורים המופיעים בעמודה "הסולידית ממליצה" הינם קישורי שותפים והכותבת מקבלת עמלה בגין לקוחות הנרשמים דרכם.