התגובה שלי היתה בנוגע לכך שהאדם לא בהכרח נתן את הסכמתו לחוקי המדינה.
הזכות שיש לי להשתלט על הספינה זו לא זכות חוקית, בנוגע למי איכפת אתה עדיין יכול לפעול ככה, תודה אין לי עניין למות.
הנקודה שלי היתה שלאדם שמעוניין לחיות חיים חופשים בלי לפגוע או להרע לאף אחד עם אוכלוסיה הדומה לו בדעותיו (ויש אנשים כאלו, לא מתכוון להכריח אותם) אין לו מקום כזה ולכן עצם נוכחותו במדינה אינה הוכחה מספקת לכך שנתן את הסכמתו.
זו המציאות אני מבין את זה אבל אי אפשר לטעון שאתה חיי פה משמע ניתנה הסכמה.
לדעתי הגישה שמוזכרת פה, היא תגובה טבעית ופחד מוצדק שנלמד מההיסטוריה בנוגע לממשלה ויש לו סימוכין.
עולה ממשלה חדשה, טובה.
הממשלה צוברת כוח, פוליטיקאים צוברים כסף, שחיתות מתחילה, והאזרח סובל.
אזרחים מורדים בסופו של דבר והשילטון קורס.
קמה ממשלה חדשה טובה שאכפת לה מהאזרחים והסבב מתחיל מחדש.
אפשר להתווכח על הפיתרון המושלם, אבל לדעתי הכיוון לפחות בטווח הקצר הוא יותר בצד השוק החופשי (חופש כלכלי הוא בסיס לכל חופש נוסף), ממשלה קטנה (מונע שחיתות), זכות לשאת נשק כדי שלממשלה לא יהיה מונופול על כוח-היום כבר פחות אפקטיבי מבעבר, אבל העיקרון דומה.
מפה השאלה היא היכן לעצור..
אבל אלא העקרונות כפי שאני מבין אותם.
