וחשבתי ועדיין שהסללה אינה הסיבה
לפער הגדול. זה נוצר הרבה לפני - בבי"ס.
כל הדיבורים האלה מזכירים לי דוגמה כלשהי מביה"ס שלי.
מצב בו כל החברה הסובבת היתה בעד שבנות ילמדו שח ומתמטיקה, ובכ"ז בנות פרשו בגלל עניינים סביבתיים ולא בגלל חוסר יכולת:
יש לי ידידה מביה"ס שהיתה פעם בחוג שח. היא פרשה משם די מהר, כי "רק הבנים המגעילים הולכים לשם" (אי אפשר לשמוע את האינטונציה, אז אסביר שהיא התכוונה לכך שמילא שאין בנות, אבל אפילו בנים נחמדים אין שם). אנקדוטלי לגמרי, אבל מראה איך למרות שכנראה שהיה לה כשרון כלשהו, ולמרות שבבית עודדו אותה לשחק שח, היא העדיפה לשחק רק בבית ולא בחוג.
אותה ידידה נרשמה בתחילת התיכון לפיזיקה ומתמטיקה 5 יחידות. היא פרשה מפיזיקה אחרי שהבת היחידה חוץ ממנה פרשה, והיא שוב נשארה לבד עם ה"בנים המגעילים".
במתמטיקה 5 יחידות למדו בערך 50% בנות, מתוכן 3 התקבלו לתוכנית הצטיינות המאפשרת להבחן כבר בכיתה י' (והיוו 100% מהתוכנית). עד סוף התיכון נשארו רק שתי בנות ב-5 יחידות. השאר נשרו בדרך. מי לא נשר? ה"בנים המגעילים" (וגם כמה מהנחמדים). היו בנים מגעילים גם בהומנית, אבל באחוזים נמוכים יותר.
מה הופך בנים ל"בנים מגעילים"? לא הצטיינותם בלימודים ריאליים, כמובן. סביר להניח שאתם יודעים להגיד מי היו הבנים המגעילים בביה"ס שלכם, גם אם לא חוויתם ישירות את מגעילותם. אצלנו הם היו שוויצרים, מעליבים ומטרידים מינית.
זה
שטען שגברים שמצטיינים במתמטיקה ומדעים טובים במקצועות האלה *הרבה* יותר מהיכולות שלהם בקריאה
גרם לי לחשוב שאולי הכישורים המילוליים העדיפים של ה"בנים הנחמדים" אחראיים גם לנחמדותם וגם לאחוז הגבוה שלהם בלימודים ההומניים לעומת הריאליים.
יכול להיות שהבנים המגעילים היו כאלה "שלא באשמתם", אלא בגלל הפער הגדול ביכולות המילוליות שלהם? כמו שהילדים האחרונים בגנון שעדיין לא מדברים נוהגים לנשוך את השאר מרוב תסכול?