"איך אפשר למרוד בנורמות אבל לחיות בשלום עם הסביבה"/"איך להביע מרידה בנורמות בצורה מנומסת"
אני אתן כמה מילים על עצמי.
אם תדמיין בנאדם גנרי - כנראה שתמצא אותי.
תחשוב על אישה ממוצעת בשנות השלושים, וכנראה תחשוב על דמות מאוד דומה לי.
באמת שאין שום דבר בחזות שלי שיכול להעיד על שום דבר מהנטיות או ההעדפות שלי בכל תחום, שלרוב הם ממש לא מיינסטרים.
גם האופן בו העברתי את חיי הוא לא בדיוק רגיל.
אני מחוץ לבית מגיל 16, ובערך בגילך עזבתי את המדינה. יש לי זוגיות לא רגילה, ואני מגדלת את הילדים שלי באופן לא רגיל.
באמצע החיים החלטתי לעשות הסבת מקצוע חריגה שרוב הסיכויים בה הם להיכשל ויש פה שרשור שלם בנושא.
עד גיל שלושים, חייתי בלי שקל על התחת, ובלי שום רצון להשיג שום שקל והחל מגיל שלושים כל מה שמעניין אותי זה איך לעשות יותר כסף, ועשיתי.
התנגדתי בכל תוקף להתחתן. הציבור לא מבין מה זה בחורה שלא רוצה להתחתן. היא בטח משקרת או משחקת משחק.. אולי היא דפוקה? אולי היא לסבית?
אז כן, כמה חברים הרימו גבה, וההורים לא בדיוק הבינו, אבל 10 שנים אחרי שמיסדנו את היחסים שלנו באופן לא פורמאלי, לאף אחד כבר לא איכפת.
כשעזבתי את הארץ, אף אחד לא הבין. למה כל כך רחוק? איך תסתדרי? אבל הסתדרתי, היה מדהים.
אני לא עושה שופינג. לא נהנית מזה. אז חברות פשוט למדו שיש דרכים אחרות לבלות איתי.
אני אוהבת סמלי סטטוס, אבל אני בוחרת אותם בקפידה. יש לי מעט חפצים, ואני משתמשת בהם באופן מאוד מחושב כדי להחצין דברים מאוד מסויימים שאני מעוניינת בהם בהתאם לסיטואציה. חוץ מזה, אני אוהבת להיראות הכי רגילה שאפשר. ככה מציקים לי פחות. אני באמת מאמינה בלהיראות נורמאלי.
כשאני נשאלת - אני מדברת בפתיחות על כל נושא החל מהערכים שאני מעוניינת להנחיל לילדים שלי, השאיפות הכלכליות שלי, הטעם המוזיקלי שלי ושאר בחירות.
אנשים תמיד מרימים גבה, אבל זכותם.
אז אם אתה שואל איך למרוד בנורמות אבל לחיות בשלום עם הסביבה, התשובה שלי היא פשוט לשמור על קור רוח. חזות "נורמאלית" מאוד עוזרת לחמוק מתחת לרדאר.
תבין עם עצמך במה אתה מורד, ולמה. תהיה כנה עם עצמך. ברגע שתדע לנמק לעצמך למה אתה מורד, תוכל לנמק לאחרים. חלק ישתכנעו, חלק ירימו גבה. זה בסדר. רוב האנשים הבוגרים בעולם מבינים שלכל אחד יש זכות לחיות את החיים שלו כמו שהוא רוצה.