שאלה טובה. ואני לא בטוחה שיש לי תשובה טובה, אבל היא מספיק טובה עבורי. והיא נובעת מהיבטים פסיכולוגיים.
בדיוק כמו שצריך (לדעתי) להתייחס להיבטים פסיכולוגיים בהשקעות, כך חשוב להתייחס אליהם בהוצאות.
העלות של טיולים כאלו, שהם קצת יוצאי דופן, ובמיוחד כאלו שכוללים שלושה דורות (סבים, הורים, ילדים/נכדים), יכולה לנוע על מנעד כספי מאוד משמעותי.
ולפסיכולוגיה כאן יש השפעה עצומה. מצד אחד קושי להוציא את הכסף (מה?? אני אוציא עכשיו 100,000₪ על טיול אחד?? השתגעתי??) ומצד שני ״קל״ להיסחף ולהגדיל את התקציב (נו, אם אנחנו כבר מגיעים לקצה העולם לא נראה גם את… ולא נעשה גם את…). לדעתי קביעת תקציב מכניסה את הכל לגבולות גיזרה ברורים. ואם מתוכנן טיול ממש ממש יקר אז טסים פעם בשנתיים.
בנוסף, העובדה שזה תקציב ״משפחתי״ משפיעה לדעתי פסיכולוגית על כל המשתתפים (הבוגרים). אני מרגישה/חושבת שלכסף שהוא לגמרי ״לא שלך״ (נניח בלעדית על שם ההורים) לילדים יותר קל ״לבזבז״ אותו. מצד שני כסף שהוא בלעדית באחריות שלך (נניח רק של אחד הילדים ובת זוגו) קשה מאוד להוציא אותו גם אם זה משהו שלדעתך חשוב וחיוני. העובדה שההורים מקציבים סכום (שמבחינתם הוא אקסטרא והוא מיועד לפעילות המשותפת) שמתוכו נגזר תקציב מסוים, ואותו מכנסים לחשבון משותף, על שם ההורים והילדים (הבוגרים), מאפשרת מצד אחד לנסוע ״בלב קל יותר״ למרות שזה הרבה כסף (כי זה ״לא ממש כסף שלך״) אבל לא ״להתחרע״ מצד שני ולדעת לשים בעצמך גבולות על ״רצונות וחשקים״ (כי זה גם ״כסף שלך״).
כמובן שאם יש חשש לרשום את הכסף גם על שם הילדים, אז החלק הזה של ״חשבון משותף״ לא חייב להתבצע. ואז נשאר רק ההשפעה (הפסיכולוגית) של החלק הראשון (קביעת תקציב מוגדר).