קצת קשה להגיד מה הפער משום שהצבירה היא לפי היקף המשרה, ואני אינני נביא ולכן אינני יודע מה היקף המשרה לעתיד.
ספציפית בימי מחלה אני יכול לשער שזה יוצר פער של 6 ימים (18 לעומת 24). זה המון כסף. גם עכשיו יש פער של 0.8 – שזה עוד יום מחלה.
אמורים לנכות לפי חלקיות המשרה כאמור. אני עובד 250.75/42=5.97 שעות בממוצע, כלומר 5.97/8.4=0.711. גם ה־8.4 הזה שגוי דרך אגב. זה אמור להיות 175/4.333=40.38 שעות בשבוע, כלומר 40.38/5=8.076 שעות ביום. אז בפועל 5.97/8.076≈0.74.
0.74 מסתדר טוב יותר מאשר 0.71.
42/43.34*4=3.876
3.88*0.74=2.871 ימים – וזה גם בדיוק מה שיצא לנו מקודם: 250.75/350*4=2.866 ימים.
עושה גם את זה. תודה רבה על המילים החמות.
בדיוק מחר מפרסמים את ציוני הבגרויות ואני ניגשתי לשתיים.
זה לא רק עניין של כסף. אני באמת יכול לספוג את זה, אני שם כולה לשנה. האמת שראיתי שאפשר להיות מורה בחוזה אישי ולהרוויח ₪19,500 בחודש ולא צריך תעודת הוראה… האמת שזה נשמע לי כמו חלום. אבל תואר בטח צריך.
בכל מקרה, מה יהיה עם השאר? זה יישמע מאוד אלטרואיסטי, אבל באמת חורה לי שכל השאר אינם מודעים לזה. יש אנשים שעובדים ככה במשך כל החיים שלהם ולא מקבלים את הזכויות שלהם.
אם אף אחד לא יעשה כלום, זה יימשך. ואם אני אעיר ואציג את החוק, אולי משהו ישתנה. מחשבה תמימה אבל יכול להיות שהם באמת לא מודעים לצו ההרחבה הזה.
יש פה עניין אידאולוגי מסוים. אולי המקום להובלת שינויים כאלה הוא הכנסת או ההסתדרות ולא התכתבות בווטסאפ. :/
אבל זה באמת לא מתוך ״לעשות דווקא״ או להיות מגעיל.
