לא, לא בהכרח. ניואנסים חברתיים מתפרסים על מנעד רחב מאוד של רמות וסגנונות, נכון שאם אתה תומר דבר מעליב וכל מי שסביבך ישתוק ולא תבין מדוע, זה יכול אולי יותר לדמות מקרה אספרגרי, אך ניואנסים חברתיים יכולים גם להיות שאלות שמפנים אליך עם sub-context שאותם לא תבין עד שלא יגלו לך, לעתים כי אינך מגיע מאותו עולם או רקע חברתי של אותם אנשי מקצוע המציפים אותך עם ניואנסים אלו ואחרים.
לא, הוא לא בהכרח אמור לקלוט ניואנסים חברתיים, לפחות לא את כולם, גם אם הוא יוגדר כאדם חברתי מאוד.
כשבחורה בעבודה אומרת לך משהו בסגנון "מתי אתה מתכוון להזמין אותי לדייט?", יש מקומות וסביבת עבודה בהם אמירה כזאת תתפרש כסימן עניין מצידה, ויש מקומות וסביבת עבודה בהם שאלה כזאת תהווה לא יותר מעקיצה או ירידה ב-"רוח טובה". אדם מן השורה כלל לא אמור להבין ניואנס שכזה, אם בכלל אפשר לכנות את המקרה הזה כניואנס, אלא פשוט לבצע התאמה למקום ולסביבה בהם הוא נמצא. יש אנשים שלא מסוגלים לכך, והם לעולם לא יקבלו אבחנת אספרגר. מניח שניואנס נפוץ מעט יותר לחלק מהעובדים זהו הניואנס שבשתיקה ובהתעלמות ממעשים בעלי תוצר פרודקטיבי חיוני לעבודה אך שהרשות לבצעה דורשת בירור. כשמישהו בעבודה מציע לך לבצע את אותה פעולה אשר בכל מקום אחר היית מעוניין את ייתכנותה, כאן אם תשאל יעירו לך על כך כי בצורה זו אתה תצטייר כעובד מסורבל מאוד שלא מבין עניין. בשביל לא להבין ניואנס שכזה אתה כלל לא זקוק לאבחנת אספרגר, מספיק שתהיה ילד טוב מן הישוב אשר חונך לבקש אישורים על מעשים שיכולים להיות בעייתיים או אסורים ואתה בבעיה. יש לי גם כמה מחשבות דומות על אבחנת ADHD ואוטיזם, יתכן שלא מעט אנשים "התברכנו" במגבלה אחת או שתיים של הפרעות אלו, אך לא ברמה מספיק חזקה או בצורה המלכדת בתוכה מספיק מאפיינים על מנת "ליהנות" מאחת האבחנות הללו.
יתכן, אך עד גבול מסוים, אם עד גיל 18 פיתחת רמת תמימות אשר גורעת ממך לתפקד באופן חברתי תקין במקום עבודתך, כנראה שהרבה מזה כבר לא ישתנה.
אני שואל את עצמי האם במקרה שכזה אותו אדם בכלל יהיה מוטרד מכך שאינו מבין ניואנסים או מהווה טרף קל למניפולציות, או שיהיה מודע לכל זה בכלל. לא נראה לי שבמציאות כזאת העניינים הללו יפריעו לו.
בדיוק, לכן "המופנם המודרני" אינו בהכרח נושא עמו את המאפיינים של המופנם הקלאסי. לומר שרק עבודה יחידנית בהייטק או הנדסה תתאים למופנמים או לחילופין שהנחיית שעשועון בטלויזיה כנראה יותר תתאים למוחצנים, זהו פספוס של המופנם החדש ואולי אף של המוחצן (אשר מוחצנותו עשויה להוות תוצר של הערכה עצמית נמוכה, פיצוי על מופנמות בגיל צעיר יותר וכן הלאה).
