למשקיע שמעוניין בהכנסה שוטפת "אוטומטית" מתיק ההשקעות שלו יש נכס השקעה במיוחד בשבילו -- הוא נקרא אגרת חוב. אתה קונה את זה, מחזיק את זה, ומקבל התחייבות *משפטית* מהמנפיק לקבל תשלום קבוע במועד ידוע מראש.
הבעיה היא שבכל העולם, אגרות חוב - ובמיוחד אגרות חוב שהונפקו על ידי גופים שלא יכולים לפשוט את הרגל (ממשלות), נושאות היום תשואה נמוכה מאוד. ההכנסה הפסיבית המיוחלת לא גבוהה מספיק.
מה עושים משקיעים? מחפשים תשואה (הכנסה פסיבית) גבוהה יותר, או במילים אחרות, נוטלים סיכון גבוה יותר. הם משקיעים באגרות חוב קונצרניות. באג"ח זבל. בהלוואות עמית לעמית.
וכן, גם במניות דיבידנד.
מניות דיבידנד הן עדיין מניות ספציפיות של חברות ספציפיות. גם אם הן מניבות הכנסה שוטפת, נותרת בעינה העובדה שמדובר בנכס השקעה מסוכן, המקפל בתוכו סיכון ממשי, שלטעמי אינו מפוצה במלואו, להפסד מוחלט של ההון.
הדבר הבעייתי ביותר בדעתי באסטרטגיות השקעה מבוססות דיבידנד, ובמיוחד בשיגעון הנוכחי של ה-dividend growth,, הוא הנטייה הכמעט אוטומטית לרכז 100% מהתיק במספר דו-ספרתי קטן של מניות ולהניח שהכל יהיה בסדר. מספיק להעיף מבט בעמודי הפורטפוליו של כל הבלוגרים שהזכיר
@daat99 -- כולם מחזיקים פחות או יותר את אותן מניות (הרי כמה חברות "אריסטוקרטיות" כבר יש?!), וכולם נותנים זה לזה חיזוק חיובי. כמו רפתנים שמשתאים זה מפרתו החולבת של חברו.
אבל לא הכל תמיד בסדר. גם חברות מגה-קאפ נקלעות לקשיים. פעם זה המשבר העולמי (2008). פעם זה מיכלית נפט שגורמת לאסון האקולוגי החמור בתבל (BP). פעם זה מעילה (ENRON). אני בכוונה מזכירה את האירועים הללו משום שהם בהגדרה "ברבורים שחורים" שגם האנליסט המדופלם ביותר, עם כדור הבדולח הצלול ביותר וסט הקריטריונים המצוחצח ביותר, לא יכול לצפות. כשאתם משקיעים בחברות ספציפיות מתוך ציפיה לקבל דיבידנד, אתם מזמנים להקה של ברבורים השחורים. זכרו שהדיבידנד בהגדרה נתון לשיקול דעתה של החברה. זה לא ריבית מאג"ח -- אין כאן כל חובה מצדה ההנהלה לשלם לכם.
אני מחזיקה רק 25% מההון שלי במניות. אבל גם את האחזקה הזו אני מעדיפה לפזר על פני 7000 חברות ברחבי העולם ולא על 50 חברות מגה-קאפ אמריקניות שנבחרו בפינצטה רק משום שהתאימו לסט קריטריונים שמבטיח כביכול שיתנהגו בהתאם לציפיות שלי בעתיד. מניות הן מנוע הצמיחה בתיק שלי, אבל הצמיחה הזו לא מבוססת על דיבידנדים, אלא על עליית ערך. השילוב של דיבידנדים+עליית ערך, או תשואה כוללת (total return), חשוב לי יותר מסך חלקיו.
אם אתם מעוניינים בהכנסה מהמניות שלכם, "צרו" את הדיבידנדים שלכם בעצמכם.
מה שמפריד בין אג"חים למניות דיבידנד אז הסיכון מצד אחד אבל גם גדילת התשואה מהצד השני.
אם אנחנו נשים 1000 ש"ח היום באגח ונמשוך את הריבית אז אנחנו נקבל את אותו הסכום בדיוק בעוד 10 שנים כאשר בפועל האינפלציה משאירה אותנו עם כוח קניה קטן יותר.
אם לעומת זאת נקנה מניית דיבידנד יציבה (נניח לרגע שהיא לא פשטה רגל וממשיכה להיות מניית דיבידנד יציבה - אני יודע שזה לא מחייב) אז השנה אני יודע מה התשואה שאני אקבל אבל בשנה הבאה ישנו סיכוי יותר מסביר שאני אקבל תשואה שגדלה יותר מהר מהאינפלציה.
זה נכון שאלו עדיין מניות וישנו סיכון מנפיק בדיוק כמו באג"חים אבל גם אג"חים של מדינות פשטו רגל בהיסטוריה (יוון, רוסיה...).
מה מחייב שארה"ב או ישראל לא יהיו המדינות הבאות שלא יכסו את האג"חים שלהן?
אני מסכים שהסיכון במניות גבוה יותר מאשר באג"ח מדינה אבל בואי לא נשלה את עצמנו שאג"ח מדינה זה 100% כסף בבנק ולא משנה מה קורה בעולם.
לגבי פיזור סיכונים.
תיק דיבידנדים יציב ממוצע מכיל בין 30 ל-50 חברות שונות (נכון שזה לא 7000 חברות).
בהינתן גדילת דיבידנד ממוצעת של 6%-10% בשנה אז משקיע דיבידנד שמחזיק 30 חברות (בתיק תיאורטי מאוזן) יכול לספוג נפילה של 2 חברות ועדיין לקבל "משכורת" גבוהה יותר בסוף השנה מאשר בשנה הקודמת.
צריך לזכור גם שהחברות הללו לא פושטות את הרגל כל יום/שנה.
הבודדות שמתרסקות בעיתות משברים מגובות ע"י האחרות שממשיכות לחלק ולהגדיל את הדיבידנדים שלהן.
מעניין לעניין באותו עניין יש סדרת כתבות בבטטת כורסא קנדית
שנקראת debunking the dividend myth
http://canadiancouchpotato.com/2011/01/18/debunking-dividend-myths-part-1/
10 פרקים שמסבירים לדעתי באופן נהיר וברור את הסיכון והאשליה הגלומים בשיטה זו.
הפרק השלישי - Dividend-paying stocks are a substitute for bonds in an income-oriented portfolio מוצלח במיוחד ומחזק את הדברים של דורין שמניות דיוידנדים אינן בשום אופן תחליף לחלק של ה fixed income בתיק.
בכלל המרדף אחרי yield הוא מסוכן. אין כמו להרוויח פחות ולישון טוב בלילה
תודה על השיתוף, אני אראה את הסרטונים בשלב מאוחר יותר ואנסה להגיב לנקודה שהעלית.
המממ בוא נראה מה יוצא מזה. יש 16 חברות שחילקו יותר דיבידנדים כל שנה בין 1965-2015 (נניח, אני מסתמך על מה שכתבת).
ויש 336 שהצליחו לחלק במשך 25 שנה האחרונות- 1990-2015. אני מרשה לעצמי להניח שבנקודת הזמן 1990 מישהו אמר לעצמו - "אוקיי יש 336 חברות שהצליחו לחלק יותר במשך 25 שנה האחרונות - 1965-1990". יחד עם זאת- רק 16 מתוכן הצליחו להמשיך בזה עוד 25 שנה (פחות מ-5%).
אם ככה- איך בוחרים במה להשקיע? איך שאני רואה את זה יש כמה אופציות:
1. ללכת עם ה-336 של ה-25 שנה אחרונות- אבל אז אם לשפוט לפי העבר - רק 16 ימשיכו. איך נדע מי מהן??
2. ללכת עם ה-16 של ה-50 שנה- אבל כמה מתוכן יפלו גם כן? 1? 12? איך בוחרים?
(אני לא ציני, תוהה לגבי האסטרטגיה, כי נראה שהסטטיסטיקה חזק נגדך).
אתה מעלה שאלה טובה מאוד.
הדבר הראשון שצריך להבהיר הוא שהרשימה מכילה מניות בעלות רצף של הגדלת דיבידנדים כאשר בכל שנה הן חילקו בפועל יותר דיבידנדים מבשנה הקודמת.
אם חברה אינה נמצאת ברשימה זה לא מחייב שהיא הקטינה את הדיבידנדים שלה או שהיא פשטה רגל, יכול להיות שהיא פשוט הקפיאה אותם על סכום מסויים במשך שנתיים.
ניקח לדוגמא את חברת אינטל (יש לי מניות שלה).
חברת אינטל מחלקת דיבידנדים ללא הקטנה משנת 1992 ועד לדצמבר האחרון היא היתה ברשימה.
בעדכון של דצמבר אינטל הוצאה מהרשימה של דוד פיש כי במהלך 2014 היא חילקה את אותה כמות דיבידנדים כמו ב-2013.
בתחילת 2015 אינטל הכריזה שהיא מגדילה את הדיבידנדים שלה ב-4.5% בערך אבל היא לא נכנסת אוטומטית לרשימה שוב.
אם היא תמשיך בהגדלת הדיבינדים אז ב-2020 היא תיכנס לרשימה כחברה שמגדילה את הדיבידנדים 5 שנים ברציפות.
האם זה אומר שאינטל היא חברה בעייתית שמחר פושטת רגל? אולי כן ואולי לא, אני עדיין מחזיק את המניות שלה ולא מתכנן למכור.
צריך לזכור שהרשימה של דוד פיש היא רשימה של רצף הגדלות דיבידנד, לא של רצף חלוקת דיבידנד.
ניקח לדוגמא נוספת את
BNS (בנק נובה סקוטיה) הם מחלקים דיבידנדים משנת 1833 (מי אמר "עד 120 שנה"? הם מנסים להגיע ל-200!) ברציפות ללא הקטנה של הדיבידנד אפילו פעם אחת.
NOTE: The Bank declared its initial dividend at the rate of 3% per annum on July 1, 1833. Payments have been made continuously since.
ברשימה של דוד פיש יש להם היסטורית הגדלת דיבידנד של 5 שנים ברציפות בלבד.
אף אחד לא מתחייב להגנה מוחלטת מברבורים שחורים כמו שאף אחד לא מתחייב מהגנה מוחלטת מפצצה גרעינית אירנית שתנחת לנו על הראש (לא, כיפת ברזל לא תעזור בזה).
כל משקיע דיבידנד הגדיר לעצמו תנאים שחברה צריכה לקיים בשביל שהוא יוכל לישון בשקט ותנאים שיחיבו אותו למכור מניה גם בהפסד.
רוב התנאים הללו הם הגיוניים כמו אם חברה מרויחה 1$ ומחלקת $2 אז לא מתקרבים (קוראים לזה Payout Ratio - היחס בין רווח למניה והדיבידנד למניה).
דרישה נפוצה נוספת היא שמכפיל רווח (מחיר המניה חלקי רווח למניה) יהיה נמוך מהמכפיל רווח ההיסטורי של החברה - כלומר החברה נמכרת ב"זול" יחסית למחיר ההיסטורי שלה.
בשורה התחתונה כאן
אין נוסחאות קסם שמבטיחות 100% הצלחה או רווחים מובטחים.
בשביל להיות משקיע במניות דיבידנד צריך לעבוד קשה לפני שמתחילים ולהחליט מה התנאים שחברה צריכה לקיים בשביל שאתה תקנה את המניות שלה ותוכל לישון בשקט בלילה.
השקעה במניות דיבידנד זה לא "תקנה נייר X וזהו" כמו במדדים שבהם אתה מקבל פיזור סיכון אוטומטי בלי לחשוב בכלל.
כמו כל דבר בחיים ובשוק ההון בכלל ביחד לסיכוי ישנו סיכון.
אני מסתכן בלקבל תשואה נמוכה מהשוק (בוחר מניות ספציפיות) בתמורה לסיכוי לקבל תשואה עקבית יותר מהשוק במשברים (מניות יציבות שמגדילות את הדיבידנדים שלהן במהלך משבר).
כמו שציינתי בתגובות קודמות, הגיליון הראשון של דוד פיש הוא מדצמבר 2007 - נקודת שיא לפני משבר 2008.
אני ביצעתי סימולציה פשוטה באמצעות כל המניות שהיו ברשימה והגעתי לתשואה מפתיעה לטובה והכנסה עיקבית לאורך כל התקופה (וכן, היו חברות ברשימה שפשטו רגל, עדיין קיבלתי יותר גם מבחינת הכנסה וגם מבחינת שווי תיק).
אני יכול לפרט את התנאים המלאים שאני דורש לפני שאני קונה מניות אבל אני חושב שזה יחטיא את המטרה שלשמה התחלתי את השרשור הזה.
המטרה שלי היתה לחשוף צורת חשיבה שונה מהצורה הבסיסית של "ניצמד לשוק ונעקוף 90% מהמשקיעים/מהמרים בטווח הארוך" (אני לא טוען שהיא לא עובדת, פשוט לא מעניין אותי לעקוף 90% מהמשקיעים/מהמרים לאורך זמן).
מטרתי היא תשואה עקבית שעוקפת את האינפלציה לאורך זמן אפילו אם היא תשאיר לי שווי נכסים קטן יותר בחשבון השקעות ביומי האחרון.
אני מציע למי שמעוניין לבדוק את הנתונים לבד ולראות מה היה קורה אם הוא היה רוכש את המניות המתאימות לו בבדצמבר 2007.
אם התוצאות יהיו מעניינות אז יש מקום לחקירה יותר מעמיקה ואולי לנסח תוכנית עבודה שאיתה ניתן להתחיל.
